פסיקה עדכנית: קנס של 20,000 ש"ח נגזר על מי שהעסיקה ללא היתר עובדת זרה כשנה במשק ביתה
הע"ז 3102-06-12 מדינת ישראל נ' רבקה בראז שורץ ואח'
ניתן ביום: 26.2.2015
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין הינו גזר דין לגבי איש ואישה שהורשעו על פי הודאתם בהעסקת עובדת זרה שלא כדין ובאי עריכת ביטוח רפואי לעובדת הזרה בניגוד לחוק עובדים זרים. פסק הדין עוסק בשאלת העונש שיש להטיל על איש ואישה שהעסיקו עובדת זרה ללא היתר במשק ביתם במשך כשנה וללא ביטוח רפואי, כאשר מדובר על אנשים נעדרי עבר פלילי שהודו במעשיהם ואין חשש להישנות העבירה.
הכרעת בית הדין:
לגבי גזר הדין של הגבר (להלן: הנאשם), בית הדין דן בשאלה האם ראוי לבטל את ההרשעה ולהחליפה בצו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, זאת התאם לסעיף 192א' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982, ולסעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969.
בית הדין מציין, כי לגבי הימנעות מהרשעת נאשם שביצע עבירה, נקבע בפסיקה כי רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה.
בית הדין מציין מספר קווים מנחים שהפסיקה מנתה להימנעות מהרשעה, ככל שמדובר בהיבט השיקומי של הנאשם, למשל: האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם, מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה וכדו'.
במקרה שלפנינו, בית הדין מציין כי כעולה מתסקיר שירות המבחן – הנאשם הוא אדם נורמאטיבי נעדר עבר פלילי אשר מדובר מבחינתו במעידה ראשונה ויחידה. הנאשם נטל אחריות על ביצוע העבירה, לרבות הבנת הפסול של המעשה והביע חרטה על ביצוע העבירה. על פי התסקיר, פתיחת ההליך הפלילי נגד הנאשם היתה בעלת השפעה מרתיעה ומרסנת מבחינת הנאשם. בהתאם לכך לא קיים סיכון שיחזור על העבירה.
בית הדין שוכנע כי הרשעת הנאשם בהליך זה עלולה להסב לו נזק משמעותי מבחינת היכולת להמשיך ולשמש בתפקידו כדרקטור ומנכ"ל חברה. בנסיבות העניין מדובר בנזק לא פרופורציונלי ביחס לחומרת העבירה.
מבחינת חומרת העבירה ונסיבות ביצועה – בית הדין מציין כי אמנם אין להקל ראש בחומרת העבירה שעניינה העסקת עובדים זרים, והשלכותיה החברתיות, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה. עם זאת אין להתעלם מהנסיבות הספציפיות סביב ביצוע העבירה בעניינו של הנאשם. מעורבותו של הנאשם בהעסקת העובדת הזרה היתה פחותה ממעורבותה של בת זוגו הנאשמת, בין היתר לאור נסיעותיו המרובות לחו"ל במסגרת התפקידים אותם הוא ממלא. אין בכך כדי לפתור את הנאשם מאחריות לעבירה של העסקת העובדת הזרה במשק ביתו, אך מדובר בשיקול רלוונטי במסגרת קביעת עונשו של הנאשם.
לסיכום, בית הדין קובע לגבי הנאשם כי מדובר במקרה חריג שבו יש הצדקה לביטול הרשעתו וניתן להסתפק במתן צו שירות לתועלת הציבור בעניינו. לכן, הרשעתו מתבטלת ובית הדין מטיל עליו צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 100 שעות במסגרת שהומלצה על ידי שירות המבחן.
לגבי האישה (להלן: הנאשמת) בית הדין דן מהו העונש הראוי, לאור העיקרון המנחה בענישה שהוא יחס הולם ומידתי בין חומרת העבירה ומידת האשם לבין סוג ומידת העונש המוטל.
בהתאם להוראת סעיף 40ג לחוק העונשין – גזירת עונשו של נאשם שהורשע בדין נעשית בשני שלבים: בשלב הראשון – יש לקבוע מתחם ענישה הולם למעשה העבירה, בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בשלב השני – יש לגזור את עונשו של הנאשם בתוך מתחם הענישה ההולם, תוך התחשבות בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם, נטילת אחריות, שיתוף פעולה עם רשויות האכיפה, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם ועוד.
בית הדין מציין כי הערך המוגן בענייננו נגזר מתכליתו של חוק עובדים זרים והוא להבטיח תנאי העסקה ראויים והוגנים לעובדים הזרים. לעניין זה יש לזכור כי המדובר בקבוצת עובדים מהחלשות בשוק, כאשר בשל מוצאם מארץ זרה, לא אחת העובדים הזרים אינם מודעים לזכויותיהם על פי דין או חוששים לעמוד עליהם, מה שמציב אותם לא אחת כ"יעד לניצול" מצד מעסיקים פוטנציאלים.
הוראות החוק בעניין העסקה ללא היתר כדין, ומתן תנאים הולמים לרבות עריכת ביטוח רפואי, נועדו להבטיח תנאים ראויים לעובדים הזרים מחד ולשמור על אינטרס המדינה במניעת כניסתם של גורמים השוהים בה בניגוד לדין, המביאים לעליה ברמת האבטלה והפחתה ברמת השכר מאידך. לגבי העסקת עובד זר ללא היתר כדין נקבע לא אחת כי מדובר בעבירה חמורה, המחייבת ענישה מרתיעה.
מבחינת היקף העבירה – מדובר בהעסקה שלא כדין של עובדת אחת, שנמשכה לאורך תקופה של כשנה, תוך הלנת העובדת בביתם של הנאשמים. בית הדין קובע כי מאחר ושתי העבירות נשוא כתב האישום (העסקה שלא כדין ואי עריכת ביטוח רפואי) בוצעו למעשה במסגרת מסכת עובדתית המהווה אירוע אחד מתמשך, בהתאם להוראת סעיף 40יג(א) לחוק העונשין, יש לקבוע מתחם ענישה אחד עבור האירוע כולו. העובדה כי מדובר בשתי עבירות שונות תילקח בחשבון לצורך קביעת מתחם הענישה הראוי.
בית הדין מציין כי בשים לב לערך החברתי המוגן, נסיבות ביצוע העבירה, ומדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים – מתחם הענישה הראוי עבור שתי העבירות נשוא כתב האישום הוא קנס בשיעור שבין 18,000 ₪ ל-25,000 ₪.
בית הדין מציין באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה – כי גם הנאשמת היא נעדרת עבר פלילי. טענת הנאשמים כי בעקבות האירוע והגשת כתב האישום, לאחר שהבינו את הפסול שבהעסקת עובדת זרה במשק ביתם, לא חזרו על העבירה והם נוהגים להעסיק עובדים ישראלים בלבד, לא נסתרה. מכאן כי מדובר במעידה חד פעמית מצד הנאשמת, ותכלית ההרתעה האישית בעניינה הושגה כבר בעצם הגשת כתב האישום וניהול ההליך הפלילי. כמו כן, הנאשמת הודתה מיד בביצוע העבירה ובכך תרמה לחסכון בזמן שיפוטי. הנאשמת לא ניסתה להסיר מעצמה את האחריות לביצוע העבירה.
בנסיבות המתוארות בית הדין קובע כי שיעור הקנס שיוטל על הנאשמת צריך להימצא ברף הנמוך של מתחם הענישה, וגוזר על הנאשמת קנס בסך 20,000 ₪ בגין שתי העבירות נשוא כתב האישום.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
