פסיקה עדכנית: נפסקו פיצויים לעובד על כך שתלושי משכורתו לא הכילו את פרטי שעות העבודה והשכר השעתי בגינן ואת פרטי השעות הנוספות שביצע
ס"ע 20896-09-11 כהן צח נ' אור-אורלי קניונים בע"מ
ניתן ביום: 21.6.2014
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
לפני בית הדין הגיעה תביעתו של עובד נקיון בקניון איילון לתשלום תמורת שעות נוספות, דמי חגים, תוספת וותק, הפרשות לפנסיה, פיצויי פיטורים, דמי נסיעות, ופיצוי בגין אי מתן תלושי שכר ועריכת תלושי שכר בניגוד לתיקון 24 לחוק הגנת השכר.
העובד, בעל וותק של שנתיים, התפטר לאחר שלטענתו לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך ולעבוד בנסיבות של אי תשלום זכויותיו.
הכרעת בית הדין:
זכאות העובד לתשלום דמי חגים
מחומר הראיות עולה כי העובד אכן הועסק בימי החג, אולם עולה עוד כי השיבוץ למשמרות העבודה בימי החג נעשה על-פי דרישת המעסיקה ולא לפי בחירתו של העובד.
בית הדין מציין, כי בהתאם לפסיקה, כאשר העבודה בימי החג לא נעשתה על-פי בחירתו של העובד, יהיה העובד זכאי לתשלום דמי חגים גם בעבור הימים בהם עבד במהלך החג, בנוסף לשכר עבור העבודה בימים אלו.
זכאות העובד לתשלום בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה
בית הדין מציין, כי מהראיות עולה כי המעסיקה לא הפרישה לעובד הפרשות לקרן הפנסיה במהלך תקופת עבודתו. נוכח העובדה כי העובד הועסק גם בשבתות ובערבי שישי, הרי שיש להביא בחשבון גם את השכר אשר שולם בגין העסקה זו בגדר השכר הקובע שעל בסיסו יש לבצע הפרשות לקופת הגמל. בהתאם לכך, פסק בית הדין לעובד פיצוי בגין אי הפרשה לקרן הפנסיה בסך של 8,186 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.
זכאות העובד לתשלום שעות נוספות, הוצאות נסיעה, ותוספת ותק
העובד העיד על שעות נוספות שביצע אך לא קיבל שכר בעבורם. החברה המעסיקה לא הציגה לבית הדין את פנקס שעות העבודה של העובד, ולכן לא הצליחה לסתור את עדות העובד על השעות הנוספות שביצע. לפיכך, קיבל בית הדין את תביעת העובד בעניין זה.
כמו כן, מאחר והוכח כי העובד לא קיבל הוצאות נסיעה, וכן תוספת וותק לפי צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי הענף הנקיון, בית הדין פסק לו סכומים אלו.
זכאות העובד לתשלום פיצויי פיטורים בהתפטרות
בית הדין ציין כי אי תשלום תמורה כמתחייב על פי חוק בגין השעות הנוספות ואי עריכת ביטוח פנסיוני, וכן אי תשלום החזר הוצאות נסיעה, מהווים נסיבות של הרעה בתנאי ההעסקה והפרה מתמשכת של תנאי העבודה, וקיבל את גרסת העובד לפיה נסיבות אלו הם שהביאו להפסקת עבודתו. לפיכך נקבע כי העובד זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסכום הנתבע, ובסך של 9,470 ש"ח.
זכאות העובד לפיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כחוק
בית הדין מציין, כי סעיף 24 לחוק הגנת השכר, לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק (ביום 1.2.09), קובע כי מעביד חייב למסור לכל עובד, בכתב, תלוש שכר אשר יכלול את כל הפרטים המנויים בתוספת לחוק. בתוספת זו נקבע כי יש לציין בתלוש השכר שורה של פרטים ובכלל אלה: שם המעביד, מספר הזיהוי או מספר התאגיד, מען מקום העבודה או מען עסקו של המעביד, מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם שכר וכן, השכר הרגיל המשולם לעובד.
במסגרת תיקון 24 נקבעה גם סמכותו של בית הדין לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק, בגין הפרת החובה למסור לעובד תלוש שכר או בשל אי הכללת "פרטי השכר" ששולם לעובד כהגדרתם בחוק, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב) לחוק ובשל כל תלוש שלגביו פעל המעביד באופן זה.
בתיקון מספר 25 לחוק שנכנס לתוקף ביום 1.7.10 (לאחר המועדים הרלוונטיים לתביעה) הגביל המחוקק את שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק שיש לפסוק בשל אי מסירת תלוש שכר או אי ציון מלוא הפרטים כמתחייב על פי החוק והעמידו על סך של 5000 ש"ח (בתוספת הצמדה למדד), תוך הותרת שיקול דעת בידי בית הדין לפסוק מעבר לסכום זה "מטעמים מיוחדים שירשמו".
במקרה שלפנינו, בית הדין קובע כי המעסיקה הפרה את הוראות סעיף 24(ב) לחוק, שכן בתלושים לא פורטו שעות העבודה והשכר השעתי בגינן, לרבות התייחסות לשעות נוספות.
בית הדין מציין כי בין השיקולים אותם נדרש בית הדין לשקול בבואו לקבוע את שיעור החיוב הכספי, ללא הוכחת נזק, שיש להשית בשל הפרת סעיף 24 לחוק, בשל כל תלוש שכר שלגביו לא פעל המעביד על פי חוק, ניתן לכלול שיקולים כגון אלה: מספר ההפרות בכל תלוש, הכמות המצטברת של ההפרות (האם מדובר במעביד שהינו "מפר סדרתי" או שמא במעידה חד פעמית או בהפרות בודדות), סוג ההפרות (האם מדובר בהפרות שעשויות לשים מכשול משמעותי בפני העובד בבואו לממש את זכויותיו), נסיבות ההפרה וכוונת המפר משמע – האם הפרות אלה נועדו להביא לערפול מכוון של הנתונים באופן שיקשה על מימוש הזכויות, האם התקיימו נסיבות מקלות אצל המעביד שיש להתחשב בהן וכן, באיזו מידה מדובר בהפרות שהיו ל"מכת מדינה" והתגבשו "לנורמה" מושרשת שיש לשרשה.
בית הדין מציין כי במקרה שלפנינו, תקופת העסקה של העובד השתרעה על פני 24 חודשים, וההפרות בהן מדובר היו מועטות, אולם, היה בהן לפגוע במימוש זכויותיו של העובד. על רקע זאת, קיבל בית הדין את טענות העובד כי הסעד הראוי והמידתי הינו פסיקת פיצוי בסך כולל של 2,000 ש"ח בגין כל ההפרות.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
