פסיקה עדכנית: בית הדין פסק לטובת עובדת סכום גבוה ממה שתבעה ברכיב אי הפרשות פנסיוניות
ד"מ 38209-06-14 חני עטיה נ' ש"ס שירותי סחר וניהול בע"מ ואח'
ניתן ביום: 8.12.2014
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בחיפה
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובדת שהועסקה כעורכת דין במשך כעשרה חודשים.
העובדת תבעה את שני מעסיקיה, שהם החברה שבה הועסקה, ועורך הדין שהעסיק אותה בחברה. העובדת טוענת כי מעסיקיה לא ביצעו הפרשות פנסיוניות כנדרש לפי דין, וכי התראות שנתנה בעניין זה הם שהובילו לפיטוריה לאלתר ושלא כדין. לפיכך, טוענת העובדת כי היא זכאית לפיצוי חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הליך פיטורים שלא כדין ובגין הפרשות המעסיק לקופת הביטוח.
מנגד טענו המעסיקים כי העיכוב בביצוע ההפרשות נבע מנסיבות הקשורות בעובדת עצמה, וכי העובדת היא שהתפטרה מעבודתה בסירובה לבצע את עבודתה לפי נהלי העבודה במשרד.
הכרעת בית הדין:
המעסיקים לא הצליחו לסתור את טענתה של העובדת לפיה במועד תחילת העבודה היתה מבוטחת בביטוח פנסיוני. מכאן קובע בית הדין שהעובדת היתה זכאית לביצוע הפרשות פנסיוניות לפי צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 (להלן- צו ההרחבה לביטוח פנסיוני) בתקופת עבודתה אצל המעסיקים החל מיום עבודתה הראשון, בהפקדה שתבוצע מתום שלושה חודשי עבודה.
בהתחשב בשכרה של העובדת כאמור בתלושי השכר (רכיבי שכר ומחליפי שכר כדוגמת מחלה או חופשה) ובהתחשב בהוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני, קבע בית הדין מהם השיעורים והסכומים שהיו אמורים המעסיקים להפריש לקופת ביטוח בעבור העובדת.
לפי אותם סכומים, הגיע בית הדין אל הסכום שיש להשלים בקופת הביטוח עבור תקופת עבודתה של העובדת אצל המעסיקים, והוא 3,478 ש"ח. בית הדין מציין כי בכתב תביעתה עתרה העובדת לפיצוי בגין הפרשות המעסיק לקרן פיצויים בסך 1,775 ₪ בלבד. העובדת הסבירה בעדותה כי כוונתה היתה לסכום זה, וזאת בנוסף לסכומים שנוכו משכרה ולא ברור אם הועברו במלואם. עם זאת, בית הדין החליט כי יש מקום לפסוק לעובדת את מלוא הסכומים שהיה על מעסיקיה להפקיד בקופת הביטוח והם לא עשו כן, ולא רק את הסכום שהיא תבעה.
כאשר המעסיק לא הפריש בגין עובדו לקרן פנסיה, הכלל הוא כי לעובד מוקנית הזכות לפיצוי כספי בגין אי ההפרשות. הלכה היא כי אם לא הוכח סכום אחר, כי אז יעמוד הפיצוי שהעובד יהיה זכאי לו על גובה ההפרשות שלא הועברו, וכך יש לנהוג גם בענייננו.
בית הדין מציין כי אף אם התביעה ברכיב זה לא כומתה כנדרש, אין מקום לשלול מהעובדת את הסעד לו היא זכאית ובמלואו, שכן מדובר בסעד הנובע ישירות מהסעד המקורי שהתבקש, וכל העובדות הדרושות להענקת סעד זה התבררו במלואן בפני בית הדין, לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם. מכאן – שעל המעסיקים לשלם לעובדת פיצוי בגובה הסכומים שהיו אמורים להיות מופקדים בקופת הביטוח עד סוף תקופת עבודתה, אך לא הופקדו בפועל.
העובדת טענה כי פעמים רבות פנתה למעסיקיה ודרשה כי נושא ההפרשות הפנסיוניות יטופל. בית הדין לא קיבל את טענת המעסיקים לפיה הפרטים המדויקים לביצוע ההפקדה נמסרו להם במועד מאוחר ולכן לא יכולים היה לבצעם לפני מועד זה. גם אם אכן פרטי חשבון הבנק להפקדת הסכומים נמסרו למעסיקים בשלב מאוחר, הרי שהמעסיקים לא הראו ולא הוכיחו כי פנו לעובדת והודיעו לה כי הם מחכים לפרטים אלה או אחרים לצורך ביצוע ההפקדות. גם אם אין בידי המעסיק הפרטים הדרושים להפקדה בקופת הביטוח בה בוחר העובד, הרי שאין באמור כדי לפטור אותו מחובת ההפקדה לכל הפחות לקופת פנסיה מקיפה חדשה וזאת לאחר 6 חודשי עבודה, זאת לפי הוראות ס' 3.ב. לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני.
לאור האמור בית הדין קובע כי המעסיקים פעלו שלא בהתאם לחובתם על-פי הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני, ותוך זלזול בזכויות העובדת.
לגבי נסיבות סיום יחסי העבודה, העובדת טענה כי המעסיקים פיטרו אותה לאחר שעמדה על כך שיבוצעו לה הפרשות פנסיוניות כנדרש לפי דין. לעומת זאת המעסיקים טענו כי העובדת היא שהתפטרה מעבודתה בסירובה לבצע את עבודתה לפי נהלי העבודה במשרד, לאחר שסירבה לבצע רישום של פרוטוקול פגישה. כלומר, כל צד הצביע על משנהו כצד שיזם והביא לניתוק יחסי העבודה.
הדעה המקובלת בפסיקה היא כי על הצד הפועל על מנת להביא את יחסי העבודה לידי סיום ליתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו זו, בין בכתב, בעל-פה או בהתנהגות. בבחנו את השאלה מי הצד היוזם על בית הדין לבחון את כלל נסיבות המקרה, ואת מעשיהם של שני הצדדים, לרבות השאלה מי מהצדדים היה מעוניין להביא לניתוק יחסי העבודה.
בנסיבות אלו, שבהם המעסיק מודיע לעובד כי הוא רואה בהתנהוגתו כהתפטרות, הפסיקה קובעת כי לא על העובד מוטל הנטל להוכיח כי אין ממש בהודעת המעסיק לפיה הוא שהתפטר מן העבודה, אלא על המעסיק מוטל הנכח להראות כי אכן הייתה לעובד כוונה להתפטר מעבודתו.
לאחר שקילת טענות הצדדים קובע בית הדין כי המעסיקים לא עמדו בנטל להראות כי יש בהתנהגות העובדת משום התפטרות. בית הדין מציין כי לא הובהר מדוע יש חשיבות כה מכרעת באי ביצוע אותה תרשומת ספציפית. בית הדין קובע כי כך או כך, וגם אם יראה באי ביצוע הוראות המעסיקים משום הפרת משמעת מצד העובדת – אין בכך כדי להוביל למסקנה כי באי ביצוע איזה מבין הוראות המעסיקים יש משום התפטרות. בית הדין נתן אמון בדברי העובדת כי היא היתה מעוניינת להמשיך ולעבוד במשרד וכי היא אמרה למעסיקים במפורש כי אינה מתפטרת מעבודתה. בנסיבות אלה הסיק בית הדין מהתנהגותה של העובדת כי לא היה ברצונה או בכוונתה להתפטר. העובדה כי מעסיקיה ייחסו להתנהגותה את המשמעות של התפטרות – אינה אלא משום פיטורים.
לגבי טענת העובדת לפיטורים שלא כדין וללא שימוע, קבע בית הדין כי סיבת הפיטורים היתה ככל הנראה המחלוקת שבין הצדדים אודות ביצוע התרשומת, והעובדת לא הוכיחה שהפיטורים נבעו מעמידתה על זכותה להפרשות פנסיוניות כדין. על-פי הדין החל, אין מקום לבחון אם סיבת הפיטורים היתה מוצדקת, וטרם נקבעו כללים ברורים לבחינת שיקולי המעסיק בצדקת הפיטורין (למרות שבמקרה זה יש בהם כדי לעורר תמיהה), אך בית הדין רשאי לבחון את תום לבו של המעסיק בעניין עצם ההחלטה לפטר כמו גם בשאלת קיום הליך פיטורים תקין. בהתאם לכך קבע בית הדין כי הליך הפיטורים לא בוצע כדין. לעובדת לא נערך שימוע שכן בעבור שיחת הבירור הראשונה שנעשתה עמה היא לא קיבלה זימון או הבהרה לגבי מטרת השיחה. שיחת הבירור השניה היתה לאחר שהתיקים שבטיפול העובדת הוצאו ממשרדה ונחסמה גישתה למחשב, כלומר עוד טרם התקיימה אותה שיחה עמה כבר מנוי וגמור היה עם המעסיקים לפטרה.
בית הדין קובע כי בהליך פיטורים כמתואר לעיל, תוך קיפוח זכותה של העובדת להליך פיטורים תקין לרבות שיחת שימוע כהלכתה, ובהעדר מכתב פיטורים ותשלום הודעה מוקדמת – יש משום פגיעה בזכויותיה של העובדת להליך פיטורים תקין, המתנהל בהגינות ובתום לב, כמו גם פגיעה ובכבודה של העובדת.
בהתחשב בשיקולים הנוגעים למידת הפגיעה בזכויות העובדת ולתקופת העבודה, יש מקום לקבוע כי העובדת זכאית בנסיבות העניין לפיצוי בשל הליך פיטורים לא תקין בסך 5,000 ₪.
לאחר שנקבע כי נסיבות סיום יחסי העבודה הינם פיטורים מצד המעסיקים, בית הדין קובע כי המעסיקים חייבים גם בתשלום בגין הודעה מוקדמת לפיטורים.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
