שאלה:
האם קיימת תקרה לצבירת חופשה שנתית שניתן לפדות בסיום יחסי עבודה?
תשובה:
לפי סעיף 7 לחוק חופשה שנתית, "אין החופשה ניתנת לצבירה, אך רשאי העובד בהסכמת המעביד, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות". דהיינו, סעיף 7 קובע כי ללא הסכמת המעסיק עובד לא יכול לצבור ימי חופשה משנה אחת לאחרת (שבעה ימי חופשה יש לנצל באותה שנה אך היתר – צבירתם תלויה בהסכמת המעסיק). כאשר מתקיים התנאי של הסכמת המעסיק, ובהתאם למה שפורש בפסיקה, הצבירה המותרת היא לכל היותר לשלוש שנים. כמו כן נקבע בפסיקה, כי גם שתיקת המעביד תיחשב כהסכמה לצבירה. מאחר שהמעביד הוא הנותן חופשה לעובדיו, מעסיק אשר "יושב בחיבוק ידיים" ולא מוציא את עובדיו לחופשה ייראה כמעסיק שהסכים לצבירת חופשה (דב"ע לא/1-3 בראדון ישראל נ' שמחה ג'רד, פד"ע ב, 121).
לגבי פדיון ימי חופשה בסיום יחסי העבודה, הפסיקה קבעה תקרה, על פיה העובד זכאי לפדיון חופשה שנצברה לזכותו בשלוש השנים המלאות האחרונות שקדמו לסיום עבודתו, בנוסף לשנת העבודה השוטפת (ע"ע 547/06 משה כהן נ' וילאם אנויה, מיום 8.10.07).
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ