שאלה:
האם מעסיק מחוייב לשלם לעובד על הפסקות האוכל שלו?
תשובה:
באופן עקרוני, הפסקות האוכל הן על חשבון העובד, כפי שיובהר בהמשך. עם זאת, הדבר תלוי באופי ההפסקה ובשאלה האם העובד עומד לרשות העבודה או לרשות עצמו. למשל, במידה והעובד אוכל במסגרת זמן קצרה תוך כדי העבודה, נוכח במקום וזמין לעבודתו, כאשר הנוכחות בעבודה היא לפי דרישת המעסיק- הוא ככל הנראה יהיה זכאי לתשלום עבור הפסקה זו, והדבר תלוי בנסיבות הספציפיות, כולל הסכמות הצדדים.
יצויין, כי חוק שעות עבודה ומנוחה, המתייחס להפסקות שהעובד זכאי להם במהלך העבודה קובע כי העובד זכאי במהלך העבודה להפסקות קצרות ומוסכמות הניתנות לצורך החלפת כוח ואויר, וכן להפסקות לצורך שימוש בחדר שירותים. הפסקות אלו הן חלק משעות העבודה המזכות בשכר.
בנוסף לכך, ישנה לעובד זכאות להפסקות ארוכות יותר במהלך יום העבודה, שאינן נחשבות כשעות עבודה ואינן מזכות בשכר, כלומר הן על חשבון העובד ולא על חשבון המעסיק, והחוק מגדיר שמטרתן היא "למנוחה ולסעודה". לעניין זה יש להבחין בין עובדי עבודת כפיים לעובדים שאינם עובדי כפיים.
כאשר מדובר בעובדי עבודת כפיים, חל סעיף 20 לחוק, ולפיו ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה של חצי שעה לפחות. ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג, ההפסקה היא של חצי שעה לפחות. זה הדין גם לגבי נוער עובד, לפי סעיף 22 לחוק עבודת נוער, תשי"ג-1953.
כאשר מדובר בעובדים שאינם עובדי כפיים, חל "ההיתר הכללי בדבר הפסקות בעבודה שאיננה עבודת כפיים", שלפיו:
עובד בשבוע עבודה של 5 ימים- מותר להעסיקו עד תשע שעות ליום ללא הפסקה.
עובד בשבוע עבודה של 6 ימים- מותר להעסיקו עד 8 שעות ליום ללא הפסקה.
ביום שלפני מנוחה שבועית (כגון שישי) וביום שלפני חג מותר להעסיקו שבע שעות ללא הפסקה.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ