שאלה:
האם מותר למעסיק לתקן לאחר זמן טעות מתמשכת בתלושי השכר (למשל בצבירת או בניצול החופשה, או כששולם לעובד סכום ואחר כך התברר שאין לו זכאות כמו דמי מחלה בתקופת זכאות לדמי פגיעה)?
תשובה:
על פי ההלכה הפסוקה תלושי השכר מהווים דרך כלל ראיה לאמיתות תוכנם, למעט אם הוכח בראיות מהימנות אחרת (דב"ע מח/146-3 יוסף חוג'ירת נ' שלום גל ואח', פד"ע כ' בעמ' 26).
בהתאם לאמור, ובהקשר לחופשה, בפסיקה נקבע כי האמור בתלוש השכר מהווה "ראשית ראיה בכתב" למאזן ימי חופשה המגיע לעובד, בהיעדר ראיה לסתור זאת. כמו כן, נקבע כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה של העובד חל על המעסיק (דב"ע נה/193-3 חנן זומרפלד נ' מלון זוהר בע"מ, ניתן ביום 1.5.96בבית הדין הארצי לעבודה).
ברור כי מעסיק אינו מחוייב לשלם לעובד מעבר למה שמגיע לו על פי החוק וההסכמים החלים עליו.
עם זאת, מצב בו התלוש מעניק לעובד זכויות ביתר הוא מצב בעייתי, שיש בו סיכון למעסיק, ומעסיק שמגלה את הטעות ומעוניין לשנות, צריך שיהיו בידיו הוכחות לזכאותו האמיתית של העובד. כמו כן, יש לבצע את השינויים עד כמה שניתן בסמיכות למועד ביצוע הטעות, כדי שלא יווצר מצב שהעובד יסתמך על האמור בתלוש, או יחשוב שמדובר בהטבה שהמעסיק נותן לו כחלק מתנאי העבודה.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ