פסיקה עדכנית: עובד הטוען שעבד מביתו לאחר שעות העבודה הרשמיות נדרש להביא ראשית ראיה לטענתו
פ"ה 16313-07-13 יונתן סולמי נ' אר.ג'י.אר. גרופ בע"מ
ניתן ביום: 9.6.2015
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובד שהועסק במשך כ-3.5 שנים כסוחר בשוק ההון. העובד התפטר, לטענתו בשל הרעת תנאים, ותובע את פיצויי הפיטורים, השלמת הפרשות לקרן פנסיה מרכיב העמלות, פיצוי על אי מתן הודעה על תנאי העבודה, גמול עבודה בשעות הנוספות, ועוד. המעסיקה מצידה מבקשת מבית הדין לקבוע כי הפרשות שהפרישה ברכיב פיצויי פיטורין לטובת העובד שייכות לה ויש להשיבם לידיה לאור התפטרות הנתבע מעבודתו במעסיקה.
הכרעת בית הדין:
לגבי רכיב העמלות בשכרו של העובד והאם הרכיב מהווה חלק מהשכר להפרשות פנסיוניות-
שכרו של העובד, כמו של שאר העובדים במעסיקה, הורכב מרכיב קבוע (שכר יסוד) ורכיב נוסף משתנה, שהיה אחוזים מרווחי העסקאות שבוצעו על ידו. רכיב זה חושב אחת לרבעון וכן בסוף השנה ושולם תחת הסיווג "מענק". החברה הפרישה לקרן הפנסיה של העובד הפרשות בגין רכיב פיצויים שחושבו כאחוז משכר היסוד. כלומר, מהרכיב שכונה "מענק" לא הופרשו כספים לפנסיה.
לטענת העובד, רכיב ה"מענק" הוא רכיב עמלות המהווה חלק מהשכר שיש להפריש ממנו לפנסיה. לטענת המעסיקה האחוזים ששולמו לעובד אינם בגדר עמלות המהוות חלק מן השכר על פי ההלכה אלא מדובר ברווחי מעסיק / בבונוס התלוי ביעדים. המעסיקה הפנתה לפסיקה ארצית בה נקבע כי בונוס המשולם בגין יעד אישי של עובד או בבונוס המותנה ברווח המעסיק אינו רכיב שכר לצורכי תשלום פיצויי פיטורין.
בית הדין מציין כי אכן זו ההלכה, אלא שבענייננו אין מדובר בבונוס התלוי ביעדי ביצוע של העובדים ולא בבונוס התלוי ברווחי מעסיקי. מדובר בעמלה המשולמת לעובד בגין ביצועיו הרגילים בעבודה, בדומה לעמלת מכירה. מהעדויות עולה כי העמלות שולמו "החל מהשקל הראשון" כלומר, עובדי המעסיקה קיבלו עמלות בדומה לעמלות מכירה ולא רווח או בונוס התלויים ביעדים ו/או ברווחי המעביד. כבר נקבע בפסיקה כי עמלות המשתלמות לעובד כאחוז ממחזור מכירות הן חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורין.
לאור האמור, קובע בית הדין כי תשלום אחוזים מרווחי העסקאות שביצע העובד אינו מהווה בונוס בגין השגת יעדים ואף לא מענק /השתתפות ברווחי המעסיק. במקרה לפנינו העמלות (שנקראו מענק בתלושי השכר) הן חלק משכרו של העובד, ועל המעסיקה לשלם לעובד פיצוי בגין הפרשות בחסר לפנסיה.
לגבי אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי העבודה-
בית הדין מציין כי בענייננו, על פי הוראות חוק הודעה לעובד היה על המעסיקה למסור לעובד הודעה עם פרטי העבודה והשכר שלוש פעמים במהלך תקופת העבודה. בפעם הראשונה לאחר שהעובד החל לעבוד במעסיקה, ופעמיים נוספות כשנעשו שינויים במבנה השכר. אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העבודה, בנוסף על היותה מנוגדת לדין, תרמה ליצירת אי הבנות בין הצדדים בתקופת העבודה ומאוחר יותר תרמה במקרה זה להתמשכות ההליכים בתיק ולריבוי שאלות עובדתיות שניתן היה להכריע בהן בקלות לו קיימה המעסיקה את חובתה והייתה מוסרת לעובד הודעה בכתב.
בית הדין מציין כי אי מסירת הודעה לעובד, כשלעצמה, מקימה לעובד זכות לסעד כספי, ועל כן המעסיקה תפצה את העובד בסך 5,000₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד בדבר תנאי העבודה.
לגבי שאלת זכאות העובד לפיצויי פיטורים-
בשכר כל העובדים נערך שינוי המתייחס לגובה האחוזים שמקבלים הסוחרים מרווחי העסקאות, שהשתנה מ20% לתגמול אחוזי מדורג. העובד התפטר מעבודתו והמחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם עשה כן בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורין אם לאו.
בית הדין מגיע למסקנה כי העובד הסכים לשינוי בשכר, ולא הביע כל התנגדות, במעשה או באמירה. העובד לא העמיד את המעסיק על כוונתו להתפטר, וכמו כן התפטר כשנה לאחר שבוצע השינוי, פרק זמן המנתק את הקשר הסיבתי בין השינוי וההתפטרות. לפיכך קובע בית הדין כי העובד התפטר בנסיבות אשר אינן מזכות אותו בפיצויי פיטורין.
לגבי טענת העובד לאי תשלום שעות נוספות שביצע-
העובד טוען כי הוא ביצע עסקאות מביתו בשעות שאחרי שעות העבודה. בית הדין מציין כי לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"א-1951 ופסיקה שניתנה בעקבותיה חלה הגמשה בנטל הראיה להוכחת ביצוע שעות נוספות והנטל להוכיח דפוס עבודה עבר אל כתפי המעסיק. יחד עם זאת יש לזכור כי הנטל לא עבר במלואו למעסיק וגם כיום דרך המלך היא זו בה "המוציא על חברו עליו הראיה". לכן, עובד הטוען שעבד מביתו לאחר שעות העבודה "הרשמיות" (שאין מחלוקת לגביהן) נדרש להביא ראשית ראיה לטענתו.
בעניננו, בית הדין קובע כי העובד לא העלה אף לא ראשית ראיה לכך שביצע איזו שהיא עבודה בשעות עבודה נוספות, שנדרש לעשות כן על ידי מנהליו או שמנהליו ידעו שהוא מבצע עסקאות ממחשבו האישי שבביתו מחוץ לשעות העבודה.
לגבי תביעת החברה לקבל לידיה את הסכום שהפרישה עבור רכיב פיצויי פיטורין לקרן-
בית הדין קובע כי המעסיקה לא הצביעה על כל מקור חוקי על פיו היא זכאית לקבל לידיה את הסכומים שהופקדו לטובת העובד ברכיב פיצויי הפיטורין. על פי הוראת צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה חלה על המעסיק חובה להפקיד רכיב פיצויים לקרן הפנסיה. הסכומים שמפקיד מעסיק בקרן הפנסיה ברכיב הפיצויים אינם ניתנים להשבה למעסיק אלא בשני מקרים המפורטים בסעיף 8 לצו ( א. במקרה שבו העובד משך כספים מקופת הגמל לפני שקמה לו או שאיריו זכאות לקבלת הכספים מקופת הגמל על פי תקנונה בשל אירוע מזכה. ב. במקרה שנשללה זכות העובד לפיצויי פיטורין בפסק דין מכוח סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורין). המעסיקה אף אינה זכאית למשוך את הכספים שהופקדו בקרן ברכיב פיצויי פיטורין על פי הוראות סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין שצו ההרחבה החילן על כלל המשק. לכן, בית הדין דוחה את טענתה של המעסיקה.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
