פסיקה עדכנית: מנהלת כינתה עובדת "גנבת" לעיני עובדים אחרים, והמעסיקה תפצה ב-30,000 ₪ לפי חוק איסור לשון הרע
סע"ש 30887-01-14 מיכל אמסלם נ' גוטקס מותגים ש.ר.
ניתן ביום: 8.11.2016
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובדת שהועסקה כמוכרת במשך כשנתיים בסניף "זארה" בעזריאלי. העובדת התפטרה לאחר ארוע שבו ביקשה מהעובדים בקופה שיורידו לה את הזמזם בבגד לצורך מדידה, ומנהלת החנות טענה בפניה ובנוכחות עובדים נוספים כי היא גנבת, ומאותו זמן החלה לבדוק את התיק שלה בהזדמנויות שונות ולהשפיל אותה. העובדת פנתה לסמנכ"לית משאבי אנוש במעסיקה, אשר נפגשה עם העובדת והמנהלת בפגישה משותפת, ובפגישה זו סירבה המנהלת להתנצל על מעשיה בפני יתר העובדים.
העובדת תובעת פיצוי כספי לפי חוק איסור לשון הרע, וכן הפרשי פיצויי פיטורים מאחר ולטענתה התפטרותה נחשבת נסיבות ביחסי עבודה שבהן אין לדרוש ממנה כי תמשיך בעבודתה.
הכרעת בית הדין:
בית הדין מקבל את גרסת העובדת לאירוע, וקובע כי מנהלת החנות ייחסה לה מעשה גניבה בנוכחות עובדים אחרים. בעקבות התקרית המנהלת המשיכה לנהוג בעובדת באופן משפיל ובכלל כך החלה לבדוק את התיק של העובדת בצורה מופגנת ולא מכבדת והתייחסה לעובדת באופן שונה מן האופן שבו התייחסה לעובדים אחרים, שכן לא הוכח כי התיקים של יתר העובדים נבדקו. המנהלת סירבה להתנצל בפני העובדת, והמעסיקה לא עשתה כל ניסיון לגרום למנהלת להתנצל בפני העובדים או להבהיר לעובדים כי אין ממש בטענה שהעובדת גנבה.
חוק איסור לשון הרע מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות לבזות אותו או לשים אותו ללעג או לבזות אדם בשל מעשים או התנהגות המיוחסת לו כאשר פרסום נחשב לעניין החוק אם היה מיועד לאדם זולת הנפגע והגיע לאותו אדם. במקרה דנן, בית הדין מציין כי כינוי העובדת גנבת או ייחוס מעשה גניבה לעובדת מהווה אמירה שעלולה היה להשפיל את העובדת ולבזותה ואף הביאה לכך בפועל וכן הוכח כי מדובר בלשון הרע שפורסמה ונאמרה בפני מספר עובדים נוספים, פרט לעובדת. המעסיקה לא הוכיחה כי עומדת לה אף לא אחת מההגנות המפורטות בחוק לשון הרע. בכלל כך אין לקבל את טענת המעסיקה כי מדובר בפרסום לגיטימי החוסה תחת ההגנות שבסעיפים 15.3 או 15.7 לחוק ולו מהטעם שהמעסיקה עצמה הודתה בכך שמדובר בפרסום שאיננו נכון וכי היה ידוע למעסיקה ולמנהלת כי העובדת לא גנבה ולא התכוונה לגנוב כפי שחזרה המעסיקה והטעימה לאורך כל ההליך.
על רקע האמור מסקנת בית הדין היא כי העובדת הוכיחה כי קמה לה עילה מכוח חוק איסור לשון הרע. אשר לגובה הפיצוי שיש לפסוק לזכותה בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק, בית הדין סבור כי יש לפסוק לזכות העובדת סך של 30,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק. בקביעת פיצוי זה בית הדין הביא בחשבון מחד את העובדה שמדובר בהתבטאות חד פעמית, אולם מאידך, את התנהלות המעסיקה אשר פעלה באדישות ונמנעה מלצמצם את הנזק של העובדת באמצעות עריכת שיחה עם עובדי המעסיקה אשר תבהיר כי אין החברה מייחסת לעובדת מעשה גניבה או כל מעשה אחר המטיל רבב ביושרה ואמינותה.
אשר לתביעה לתשלום הפרשים בגין פיצוי פיטורים, בית הדין קובע שלאור סעיף 11א לחוק פיצוי פיטורים התביעה מתקבלת. בית הדין שוכנע כי האטמוספירה התעסוקתית שיצרה המעסיקה ובמיוחד הסירוב של המעסיקה לנקוט בכל הליך שיכול היה לשמור על כבודה של העובדת ממקם את ההתפטרות העובדת בגדר סעיף 11א הנ"ל. בהקשר זה בית הדין סבור כי הצעת עבודה חלופית בחנות אחרת לא היה בה כדי לרפא את הפגם נוכח העובדה שמדובר באותו מעסיק ושעה שסביר להניח שהמידע ביחס לעובד זורם באופן חופשי מסניף לסניף וממנהל למנהל אצל אותו מעסיק, ובמיוחד לאור הצורך להסביר את ניוד העובדת. לאור זאת בית הדין מקבל את רכיב התביעה שעניינו תשלום הפרשים בגין פיצוי פיטורים בסך של 1,719 ₪.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
