פסיקה עדכנית: התארגנות עובד אינה מגינה עליו מפיטורים כאשר הפיטורים אינם קשורים להתארגנות
סע"ש 34307-01-14 דן רומן ואח' נ' הפועל רמת גן (אסי) גבעתיים החדשה (2010) בע"מ
ניתן ביום: 2.4.2014
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין עוסק בתביעתו של כדורגלן כנגד קבוצת הכדורגל בה שיחק.
לטענת השחקן, הצעדים שבהם נקטה נגדו קבוצת הכדורגל, דהיינו הקנסות שהוטלו עליו לפי תקנון המשמעת, וכן פיטוריו, נבעו מהיותו פעיל בהתארגנות במסגרת ההסתדרות. השחקן עתר בתביעתו לביטול פיטוריו, אכיפת יחסי העבודה בין הצדדים וכן פיצוי כספי על עוגמת נפש ועל פיטורים שלא כדין ובשל פעילות בארגון עובדים.
לטענת קבוצת הכדורגל, שהיא המעסיקה, פיטוריו של העובד נעשו על רקע עבירות משמעת חמורות שביצע וללא כל קשר להתארגנות העובדים.
למעשה, השאלה העובדתית המרכזית העומדת לדיון היא האם יש בהתנהלות הקבוצה ביחס לשחקן משום התנכלות או תגובה לעובדת היותו פעיל בהתארגנות שחקני הכדורגל, במסגרת ההסתדרות.
הכרעת בית הדין:
בית הדין ציין, כי חירות ההתארגנות הינה זכות חוקתית שהיא זכותם של העובדים להתארגנות בארגון עובדים, וכפועל יוצא ממנה, נקבעה ההגנה המתחייבת על זכויות העובדים במישור הקיבוצי ובמישור האישי.
ההגנה על חירות ההתארגנות עוגנה בסעיף 33י'(א) לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957, בו נקבע איסור על מעביד לפטר עובד, להרע את תנאי עבודתו של עובד, או להימנע מקבלת אדם לעבודה, בשל חברותו או פעולתו בארגון עובדים, וסיבות נוספות. סעיף זה מעגן בחקיקה את פסיקתו העניפה של בית הדין לעבודה בנושא חרות ההתארגנות והאיסור על פגיעה בעובדים מאורגנים, כגון הגנה מפני פיטורים במהלך התארגנות חדשה או פיטורי עובדים מאורגנים במטרה להשתחרר מיחסים קיבוציים.
כמו כן, נקבע בפסיקה כי ההגנות שבדין על ההתארגנות באשר היא, חלות בעוצמה יתירה בהתארגנות הראשונית, נוכח השבריריות והרגישות המאפיינות התנהלותה.
מהראיות עולה אמנם, כי בערבו של אותו יום שבו שלחה ההסתדרות הודעת יציגות להתאחדות הכדורגל , מנהל הקבוצה הודיע לשחקן שלא להגיע יותר לאימוני הקבוצה. ואולם, בית הדין קבע כי סמיכות הזמנים אינה מעידה על כך שההתארגנות היא הסיבה להודעה, מאחר וזמן רב קודם לכן היה השחקן מעורב בהתארגנות, ומעורבות זו לא שינתה את התנהלותה היומיומית של הקבוצה ביחס אליו.
כמו כן, היחסים בין השחקן ובין מאמנו היו עכורים, ובית הדין הגיע למסקנה כי מסיבות אלו, ומשיקולים מקצועיים ואי שביעות רצון מתפקודו של השחקן, הושיב המאמן את השחקן על הספסל מזה תקופה.
השחקן זומן להליך משמעתי לאחר שלושה אירועי משמעת, ששניים מהם מהווים קריאת תיגר על סמכותו של מאמן הקבוצה. בית הדין לא מצא קשר בין התנהגותו הבוטה של השחקן לבין ההתארגנות, וקבע כי מדובר במהלך אינדיבידואלי על רקע יחסיו של השחקן עם המאמן ולא כחלק מהפעילות לקידום ההתארגנות. מכאן גם המסקנה כי העמדתו של השחקן לדין משמעתי בתגובה לאותם אירועים אינה קשורה לעובדת היותו אחד הפעילים בהתארגנות.
בית הדין הגיע למסקנה, כי המעסיקה (קבוצת הכדורגל) הרימה את נטל השכנוע כי היתה הצדקה עניינית לפעולותיה וכי הן לא נועדו לפגוע בהתארגנות השחקנים והשחקניות. הוכח שאי שילובו של השחקן בסגל נעשה על ידי המאמן מטעמים מקצועיים. עוד הוכח שאין קשר בין פעולותיו המשמעתיות של השחקן ובין ההתארגנות. העובדה שהקבוצה העמידה את השחקן לדין משמעתי בתגובה לצעדים אלה, היא מתבקשת, וברור כי הקבוצה היתה נוקטת בצעד זה גם אלמלא השחקן היה מעורב בהתארגנות הענפית, באשר התנהגות כזו מצדיקה נקיטת צעדים משמעתיים.
בית הדין הדגיש כי על פי ההלכה הפסוקה, פעילות בארגון עובדים אינה מקנה לעובד חסינות ואין הוא רשאי לנהוג ככל העולה על רוחו, לזלזל בעבודה, להפר את נהלי העבודה, להתעלם מהם או להתבטא באופן בוטה כלפי הממונים עליו.
משום כך, קבע בית הדין כי יש להשיב בשלילה לשאלה האם המשיבה התנכלה לשחקן בגלל מעורבותו בהתארגנות השחקנים והשחקניות, ואין מקום לטענה שמכתב הפיטורים ניתן לשחקן בגלל ההתארגנות.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
