פסיקה עדכנית: גם אי התאמה רפואית למקום עבודה ספציפי או לתפקיד ספציפי תחשב "מחלה" ותזכה בדמי מחלה
סע"ש 27546-02-13 שושנה דוידי שבו נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב
ניתן ביום: 15.3.2017
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובדת שהועסקה באוניברסיטת בן גוריון (המעסיקה), ולאחר שהוצבה כעובדת במעבדה אנליטית, החלה לסבול מקושי נשימתי וסימפטומים אשר השפיעו על תפקודה ומצבה הבריאותי. במהלך תקופה של עשרה חודשים לא עבדה בפועל בתפקידה, לאור חוות דעת של רופא תעסוקתי. במהלך חודשים אלו, העובדת קיבלה תשלום דמי מחלה, עד אשר נמצאה לה עבודה חלופית שהתאימה למצבה הבריאותי. העובדת טענה כי היא זכאית לשכר בגין תקופה זו, של עשרת החודשים, בלא שינוכו לה ימים מימי המחלה הצבורים שלה. השאלה העומדת לדיון היא האם עובד זכאי לשכר כאשר הוא אינו מתאים לעבודתו מבחינה בריאותית, כל עוד לא נמצאה לו עבודה מתאימה.
הכרעת בית הדין:
בית הדין מציין כי במצבים בהם נמנע מהעובד מלמלא את חלקו בחוזה העבודה ולבצע את המטלות המוטלות עליו במסגרת יחסי עובד מעסיק בין הצדדים – אין העובד זכאי לשכר ו/או לתחליף שכר, אלא באותם מצבים שבהם החוק או ההסכם מקנים לו את הזכות האמורה. דוגמא מובהקת לקביעה זו, היא הזכות לדמי מחלה. זוהי זכות המוגבלת לתקופה שקבועה בחוק דמי מחלה, שבעדה זכאי עובד לתחליף שכר בשל היעדרות מפאת מחלה. יוצא מכאן כי גם במצבים שבהם מתקיימים יחסי עובד מעסיק בין הצדדים אין העובד זכאי לשכר משלא מילא את חלקו בחוזה העבודה – דהיינו, משלא העמיד עצמו לרשות העבודה בתפקיד לו הוא מוצב.
במקרה הנדון, בית הדין מציין כי אין מחלוקת כי התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים בתקופה שבמהלכה נמנע מהעובדת לעבוד בתפקיד שהוצבה אליו כעובדת במעבדה האנליטית בשל הנחיות רופאי התעסוקה. אשר על כן, משנמנע מהעובדת לעבוד במעבדה בה הוצבה במהלך תקופת ההיעדרות – על העובדת להצביע על מקור לזכותה לשכר בתקופה זו.
בית הדין מציין כי על הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד, אך אין בו הוראה מפורשת המקנה זכות לשכר לעובדת אשר נמנע ממנה מלמלא את חלקה בחוזה העבודה. החוזה הקיבוצי המיוחד מחייב את ההנהלה לפעול להעברת העובד לעבודה מתאימה אחרת, כלומר מדובר ב"חובת השתדלות" למציאת תפקיד מתאים, להבדיל מ"חובת הצבה" דהיינו מחובה לדאוג לעובד למקום עבודה התואם את ההנחיה הרפואית. לסיכום, משנמנע מהעובדת מלמלא את התפקיד אליו הוצבה כעובדת במעבדה האנליטית, ובפועל לא עבדה – אין העובדת זכאית לשכר בתקופת ההיעדרות.
בית הדין מציין כי משאין העובדת זכאית לשכר בתקופת ההיעדרות, מתעוררת סוגיית תשלום דמי מחלה ובהקשר זה טענה העובדת, כי אין לראות בהיעדרותה בשל רגישות לעבודה במעבדה הספציפית, כליקוי רפואי, ולפיכך לא הייתה המעסיקה רשאית לשלם לה דמי מחלה על חשבון מכסת ימי המחלה שצברה לאורך שנות העסקתה. ברור כי קבלת טענה זו של העובדת בשלב זה של הדיון, לאחר שנפסק כי אין העובדת זכאית לשכר במהלך תקופת ההיעדרות – משמעה כי העובדת חייבת בהשבת הכספים ששולמו לה כדמי מחלה בתקופת ההיעדרות. ואולם בית הדין אינו מקבל טענה זו.
שאלת הזכות לתחליף שכר במצבים בהם נבצר מהעובד לעבוד בשל מגבלה רפואית מוסדרת בחוק דמי מחלה. החוק מגדיר מחלה מהי בסעיף ההגדרות באופן הבא- "מחלה – אי כושרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאותי לקוי". סעיף 2 לחוק קובע כי "עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה" זכאי לקבלת דמי מחלה. בפסיקה נקבע כי הזכאות לדמי מחלה כהגדרתם בחוק דמי מחלה, מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים- האחד, העדר יכולת לעבוד; והשני, מצב תחלואתי שהוא סיבת היעדר היכולת.
בית הדין מציין כי ברור שתגובה אלרגית המתבטאת בפגיעה במצב הבריאות, וקשיי נשימה עקב חשיפה לחומרים במעבדה, נופלת בהגדרת – "מצב בריאות לקוי". מסקנה זו עולה גם מחוות הדעת של רופא התעסוקה הכולל הנחייה רפואית האוסרת על המשך העסקתה של העובדת במעבדה המדוברת, בנימוקים רפואיים. העובדה שההגבלה הרפואית ממנה סבלה העובדת היתה מוגבלת למקום העבודה הספציפי (חשיפה לחומרים מסוימים במעבדה מסוימת) אינה מוציאה את מצבה של העובדת מגדרי הוראות הסעיף, שהרי פרשנות אחרת מצמצמת את תחולת החוק למצבים בהם הלקות הרפואית שוללת את יכולתו של העובד לעבוד בכל עבודה שהיא, ופרשנות זו משמעותה פגיעה בציבור גדול של עובדים מהם יימנע תחליף ההכנסה בנסיבות בהן נבצר מהם לעבוד בשל הנחיה רפואית בתפקיד מסוים או בעמדת עבודה מסוימת.
לסיכום, התביעה נדחית.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
