פסיקה עדכנית: נפסקו פיצויי הלנה בשיעור 25% לראש מועצה מקומית ששכרו שולם באיחור במשך שנתיים
ס"ע 20432-12-13 עז אל דין עמאש נ' מועצה מקומית ג'סר אל זרקא
ניתן ביום: 20.4.2015
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בחיפה
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובד שהועסק כראש מועצה מקומית במשך חמש שנים. כשנתיים במהלך תקופת כהונתו של העובד כראש המועצה, שכרו שולם באיחור מדי חודש בחודשו. העובד עתר לתשלום פיצויי הלנת שכר בשיעור 25% על השכר המולן.
לטענת המעסיקה, בתקופת כהונתו של העובד כראש המועצה, נקלעה המעסיקה לקשיים כלכליים ולמחסור תקציבי. כלומר, הלנת השכר נבעה מסיבה שלא היתה לה שליטה עליה, ולעובד כראש המועצה יש אף אשם תורם בגרעונה הכלכלי של המעסיקה. לפיכך טוענת המעסיקה כי היא אינה חבה בתשלום פיצויי הלנה לעובד.
הכרעת בית הדין:
בית הדין מציין כי הפסיקה הכירה בכך שנבחרי ציבור – נושאי משרה מכוח הדין – הינם עובדים "דו מהותיים" אשר חלק מהוראות משפט העבודה המגן והביטחון הסוציאלי חלות עליהם. בית הדין הארצי לעבודה קבע זה מכבר כי יש לדון בתביעתו של ראש רשות מקומית לשכר עבודה בבית הדין לעבודה, בהיותו במעמד של "עובד" לעניין תחולת הוראות מסוימות שבחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. בעקבות פסיקת בית המשפט העליון ובית הדין הארצי, יישמו בתי הדין האזורים לעבודה את ההלכה ובשורה של פסקי דין נקבעה זכאותו של נבחר ציבור לפיצויי הלנה. לאור האמור, בית הדין קובע כי אין מקום לטענה שהעובד אינו זכאי לפיצויי הלנה מהטעם שהינו נבחר ציבור או מהטעם שכיהן כראש הרשות המקומית. העובדה שהעובד כיהן כראש רשות מקומית (המעסיקה), אינה גורעת מזכותו לקבל את שכרו במועד, ולעניין זה אין הוא שונה מכל עובד "שכיר" אחר במעסיקה.
בית הדין אף אינו מקבל את טענת המעסיקה לפיה העובד אינו זכאי לפיצויי הלנה בשל ניהול כושל ובלתי תקין של המועצה, התנהלות אשר הובילה לפי הטענה למצבה הכלכלי הקשה של המעסיקה ולהלנת השכר של עובדיה. הוכח שהעובד התמנה לתפקידו כאשר המועצה כבר נמצאה במצוקה תקציבית ובגרעון כספי גדול. המעסיקה לא הוכיחה שמצוקתה הכספית נבעה מניהול כושל ובלתי אחראי של העובד עצמו.
לפיכך, בית הדין קובע כי העובד זכאי לפיצויי הלנה.
לגבי השאלה אודות גובה פיצויי ההלנה לפסוק לעובד בגין הלנת שכרו:
סמכותו של בית הדין להפחית פיצויי הלנת שכר ו/או לבטלם במקרים המתאימים מעוגנת בסעיף 18 לחוק הגנת השכר. הוראת חוק זו קובעת כי בית הדין רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה, או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו.
בית הדין מציין כי הפסיקה העניקה לבית הדין שיקול דעת רחב בנוגע ליישום הוראה זו.
בפסיקה מנחה שניתנה בעבר (ע"ע 1242/04 עיריית לוד – אבלין דהן ואח', מיום 28/7/2005) בחן בית הדין הארצי באופן מקיף את ההיבטים השונים של פיצויי הלנת שכר, תוך התייחסות לנסיבות המיוחדות של הרשויות המקומיות ולמשבר הכלכלי שפקד אותן בשנים האחרונות. בית הדין הארצי פסק פיצויי הלנה מופחתים בשיעור שנתי כולל של 25% (עבור חלק השכר שעד לגובה השכר הממוצע במשק), תוך שהביא בחשבון את שיעור הריבית החריגה הנהוגה בבנקים מעבר למסגרת המאושרת ואת משמעותה של הלנת שכר מתמשכת לעובדים המביאה לפגיעה בכבודם. על עמדה זו חזר בית הדין הארצי בפסיקות נוספות.
בית הדין מחליט כי במקרה שלפנינו לא התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהעקרונות שנקבעו בפסיקה הארצית ולכן יש להחיל עקרונות אלה גם כאן.
לפיכך, בית הדין קובע כי המעסיקה תשלם לעובד פיצויי הלנת שכר מופחתים בשיעור שנתי של 25% בגין האיחור במשכורות. שיעור פיצויי ההלנה כאמור יחול רק על אותו חלק מן השכר המולן שאינו עולה על השכר הממוצע במשק כפי שהיה ידוע ביום ביצוע התשלום בפועל. יתרת השכר המולן, העולה על השכר הממוצע במשק, תישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פיצויי ההלנה יחולו מהמועד בו אמורה הייתה המעסיקה לשלם את השכר בעבור כל חודש וחודש, ועד למועד תשלומו בפועל.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
