פסיקה ארצית עדכנית: פליט מבקש מקלט שלא ניתן להפריש לו לקרן פנסיה, זכאי לפיצוי בגובה ההפרשות שנמנעו ממנו
בר"ע 36959-06-15 MUSABAL ABDALLA נ' טלרן אחזקות ונקיון (2000) בע"מ
ניתן ביום: 15.7.2015
ערכאה: בית הדין הארצי לעבודה
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
העובד, שהינו נתין זר, אזרח סודן, השוהה בישראל כמבקש מקלט מדיני, הועסק על ידי חברת אחזקה וניקיון המספקת שירותים לבתי מלון ולעסקים במשך תקופה בת 9 חודשים. בתום תקופת העסקתו נקלט המבקש לעבודה ישירות בבית המלון בו עבד, והגיש תביעה כנגד המעסיקה לקבלת זכויות סוציאליות שלא שולמו לו במהלך תקופת עבודתו בחלקן או במלואן. התביעה נידונה בבית הדין האזורי והגיעה לערעור בבית הדין הארצי לעבודה. עיקר הערעור נוגע לשאלה האם מעסיקים מחוייבים להפריש לפנסיה לפליטים מבקשי מקלט שמועסקים אצלם.
הכרעת בית הדין:
בערכאה הראשונה, בית הדין האזורי קבע כי העובד אינו זכאי לקבלת "גמול פנסיה", וכי אין לחייב מעסיקים להפריש עבור עובדיהם- מבקשי המקלט המדיני, סכומים המיועדים לחסכון פנסיוני, כל עוד לא יצאה החלטה שכזו תחת ידי המחוקק ומחוקק המשנה. האזורי ציין כי משרד התמ"ת הוציא הנחייה מפורשת לגבי עובדים זרים, לפיה על המעסיקים לשמור את הסכומים האמורים להיות מופרשים על ידם בחשבון נפרד הנושא ריבית והצמדה. אלא שחרף הדמיון הרב בין העובדים הזרים לבין מבקשי המקלט, ואף שחוק עובדים זרים חל גם על מבקשי מקלט, הנחייה דומה לא ניתנה על ידי משרד התמ"ת בקשר למבקשי המקלט. בית הדין האזורי ציין כי בנסיבות אלה נשאלת השאלה האם ראוי הדבר שבית הדין יחייב את מעסיקיהם של מבקשי המקלט בחיסכון עצמאי, מקום שהמחוקק ומחוקק המשנה שתקו בעניין, ושעה "ששתיקתם צורמת יותר" על רקע ההסדר כפי שנקבע לעובדים זרים, לגביהם ניתנה הנחיה פשוטה וברורה למעסיקים להפריש לחיסכון באופן עצמאי.
ואולם, בערעור שלפנינו הופך בית הדין הארצי את הכרעה זו. הארצי מציין כי אין חולק שעל הצדדים חל צו הרחבה, מכוחו מחויבת המעסיקה, בהפרשות לפנסיה בגין עובדיה. בנסיבות המקרה שלפנינו, מדובר בצו ההרחבה החל על העובדים והמעסיקים בענף הניקיון. אמנם, בפועל, לא קיימת בידי המעסיקה האפשרות המעשית לביצוע ההפרשה לפנסיה על פי הקבוע בצו ההרחבה. זאת, בהעדר קרן פנסיה אליה ניתן לבצע הפרשות בגין העובד, שהוא אזרח סודני, המבקש מקלט במדינת ישראל. במצב דברים דומה כבר נפסק בעבר, כי כל עוד לא מתאפשר למעסיק לבצע את חובתו ולהפריש בגין עובדו את ההפרשות כנדרש לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי ביצוע ההפרשה לפנסיה, וזאת בשיעור ההפרשה כפי שהיה על המעסיק להפריש.
כלומר, כאשר המעסיק לא הפריש בגין עובדו לקרן פנסיה, וכל עוד לא ניתן ללכת בדרך המלך ולבצע את ההפרשה, הכלל הוא כי לעובד מוקנית הזכות לפיצוי כספי בגין אי ההפרשות, וכי כל עוד לא הוכח סכום אחר, כי אז יעמוד הפיצוי שהעובד יהיה זכאי לו על גובה ההפרשות שלא הועברו. חיוב המעסיק במקרה זה מתיישב עם דוקטרינת הביצוע בקירוב, שלפיה, במקרים בהם הביצוע בלתי אפשרי יש להורות על תחליף הקרוב ככל האפשר למה שנמנע מן הצד הנפגע, והוא עולה בקנה אחד עם עקרון תום הלב החולש על יחסי העבודה.
לסיכום קובע בית הדין הארצי, כי בהיותו של העובד פליט מבקש מקלט, וכל עוד לא ניתן למלא אחר החובה להפריש בגינו לקרן פנסיה כמתחייב מהוראות צו ההרחבה החלות על הצדדים, זכאי העובד לפיצוי בגובה ההפרשות שנמנעו ממנו.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
