פסיקה ארצית עדכנית: עובד שנשלח הביתה בעידנא דריתחא אינו חייב למעסיק הודעה מוקדמת על אף שמדובר בהתפטרות
ע"ע 3501-10-11 מוחמד עליאן נ' דרמוני אלקטרוקופי 1994 בע"מ
ניתן ביום: 18.12.2014
ערכאה: בית הדין הארצי לעבודה
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לסכסוך בין עובד שהועסק בתפקיד דפס לבין מעסיקתו שהינה חברה העוסקת במתן שירותי דפוס.
עיקר הדיון נגע לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים וההשלכות המשפטיות כתוצאה מכך. במהלך ויכוח בין מנהל המעסיקה לבין העובד, אמר המנהל לעובד "לעזוב את העבודה וללכת הביתה". לטענת העובד הוא פוטר ע"י המעסיקה ולכן הוא תבע, בין היתר, פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. לעומתו טענה המעסיקה כי הדברים נאמרו בעידנא דריתחא, ולאחר כמה דקות חזר בו המנהל, ולכן מדובר בהתפטרות. בהתאם לכך תבעה המעסיקה מהעובד פיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות.
התביעה הוגשה תחילה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים אשר קבע כי נסיבות סיום יחסי העבודה היו התפטרות ולא פיטורים, דחה את תביעת העובד לתשלום פיצויי פיטורים, וחייב את העובד לשלם למעסיקה פיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת. לפיכך, ערער העובד לבית הדין הארצי לעבודה.
הכרעת בית הדין:
בית הדין הארצי קבע כי שיש לקבל את הערעור בעניין חיוב העובד לשלם למעסיקה פיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת, אולם אין להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי כי נסיבות סיום קשר העבודה היו התפטרות ולא פיטורים.
בית הדין הארצי מציין כי לא מצא מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, כי דבריו של המנהל לעובד "ללכת הביתה" נאמרו בעידנא דריתחא, ועוד באותו היום ביקש המנהל מהעובד לשוב לעבודה, גם באמצעות פנייה לקרובי משפחתו של העובד. משהעובד לא שב לעבודה, העובד הוא שהתפטר.
עם זאת, על אף קביעת בית הדין האזורי כי העובד התפטר, בנסיבות המקרה הנדון לא היה מקום לחייב את העובד בתשלום דמי הודעה מוקדמת למעסיקה. סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 קובע כי הוראות סעיפים 2 עד 7 לחוק לא יחולו "על עובד, בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה". בנסיבות העניין שלפנינו, קבע בית הדין הארצי כי לא היה מקום לדרוש מהעובד שיעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. המנהל אמר לעובד "ללכת הביתה" ומן העדויות עולה כי אין מדובר בפעם הראשונה שהתרחש אירוע מעין זה. גם אם טעה העובד בפרשנותו לאירוע בכך שראה בו כ"פיטורים", ניתן לקבל את עמדת העובד כי נוכח דבריו של המנהל "ללכת הביתה", ובמיוחד נוכח העובדה כי אירוע זה הצטרף לאירועים קודמים בהם התנהל ויכוח כאמור בטונים גבוהים בין העובד לבין המנהל, העובד לא היה חייב לשוב לעבוד בנסיבות כאלה, ולכן לא היה חייב לתת הודעה מוקדמת להתפטרותו, בהתאם לסעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת.
בית הדין הארצי מדגיש, כי הפטור ממתן הודעה מוקדמת אינו מוגבל בהכרח למצבים בהם העובד מתפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים, כגון מצבים הבאים בגדרו של סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963. לפיכך, יתכנו מקרים בהם ההתפטרות אינה מזכה בפיצויי פיטורים, אך יתקיימו בהם נסיבות מיוחדות בהן אין לדרוש מהעובד לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. וכך הוא המקרה שלפנינו.
בסיכומו של דבר קיבל בית הדין הארצי את קביעת האזורי לפיה העובד התפטר ולא פוטר, ולכן המעסיקה אינו חייבת לשלם לו פיצויי פיטורים, אך בניגוד לקביעת האזורי, קבע כי העובד אינו חייב בתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת למעסיקה, וקיבל את ערעור העובד בסוגיה זו.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
