פסיקה ארצית עדכנית: מעסיק חוייב לשלם לעובדת 40,000 ₪ פיצויים בגין פגמים בתלוש השכר, ו100% פיצויי הלנת פיצויי פיטורים

פסיקה ארצית עדכנית: מעסיק חוייב לשלם לעובדת 40,000 ₪ פיצויים בגין פגמים בתלוש השכר, ו100% פיצויי הלנת פיצויי פיטורים

ע"ע 28228-03-15 איזבלה לוקס נ' ארז זיסמן

ניתן ביום:31.10.2016

ערכאה: בית הדין הארצי לעבודה

 

תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:

 

פסק הדין נוגע לעובדת שהועסקה במשך כשנתיים כקוסמטיקאית בחנות המעסיק למכירת דברי קוסמטיקה בבת ים. פסיקה זו נידונה תחילה בבית הדין האזורי בת"א-יפו, והעובדת הגישה ערעור על חלק מההכרעות בבית הדין הארצי.

בית הדין האזורי קבע, כי העובדת פוטרה מעבודתה ללא מתן הודעה מוקדמת, בהיותה בחודש השישי להריונה, בניגוד לחוק עבודת נשים. המעסיק חויב, לפיכך, לשלם לעובדת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי על היעדר שימוע בשיעור משכורת חודשית, פיצוי בשיעור 150% מהשכר בגין התקופה שמיום הפיטורים ועד לתום התקופה המוגנת בת 60 הימים שלאחר תום חופשת הלידה, ופיצוי בסכום של 20,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ועגמת נפש. כמו כן חייב בית הדין את המעסיק לשלם לעובדת תשלומים שונים בגין תקופת עבודתה, לרבות דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים ופיצוי על אי ביצוע הפקדות לביטוח פנסיוני. בנוסף חויב המעסיק לשלם לעובדת פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין אי מתן "הודעה על תנאי עבודה", ופיצוי בסך 5,000 ₪ בגין תלושי שכר שלא שיקפו את נתוני העבודה ואת השכר בפועל. תביעת העובדת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים נדחתה. ה חיוב הכולל הסתכם בסך של 104,843 ₪, לא כולל הוצאות משפט.

בערעור זה, העובדת מבקשת להגדיל את גובה הפיצוי בגין אי עריכת שימוע ועוגמת נפש, וכן את הפיצוי בגין תלושי השכר הפגומים שקיבלה, ולפסוק לה פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, שהאזורי לא פסק.

 

הכרעת בית הדין הארצי:

 

לגבי הפיצוי בגין אי עריכת שימוע-

האזורי פסק כי לנוכח תקופת העבודה הקצרה יחסית והעובדה שלפיה ההחלטה על הפיטורים נבעה גם משיקולים מקצועיים, ולא רק מחמת ההיריון, יעמוד הפיצוי על אי עריכת שימוע על שיעור של משכורת חודש אחד. העובדת בקשה להגדיל פיצוי זה, אך הארצי לא מוצא שיש להתערב בהכרעה זו ובגובה הפיצוי, תוך שנתן דעתו גם ליחסי העבודה הלא פורמאליים שבין בעל חנות לבין העובדת היחידה בחנותו, לעובדה שלפיה המעסיק היה נכון לבטל את הפיטורים ולהחזיר את העובדת לעבודה והיא שסירבה לכך, ולעוּבדת חיובו של המעסיק ברכיב נפרד של פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לעובדת עקב פיטוריה.

 

לגבי הפיצוי בגין עגמת נפש ונזק בלתי ממוני-

האזורי קבע כי הקשר בין פיטורי העובדת להריון "הכתים" את הפיטורים וכי יש לראות בהם, לפיכך, פיטורים שלא כדין, ופסק כי על המעסיק לפצות את העובדת בסכום של 20,000 ₪ בגין נזק לא ממוני – עגמת נפש, נוסף על הפיצוי לפי חוק עבודת נשים. העובדת ערערה על סכום זו ותבעה להגדיל אותו, אך הארצי קובע כי בהתחשב בפיצוי הכולל ששולם לעובדת (150% מהשכר לתקופה של כחמישה חודשים; פיצוי בשיעור של משכורת חודש בגין אי עריכת שימוע; וסכום נוסף של 20,000 ₪ בגין נזק לא ממוני) ובשיקולי בית הדין האזורי, ומאחר שחוק השוויון כלל אינו חל בנסיבות העניין, אין להתערב בפיצוי הכולל שנפסק לעובדת ששיעורו אינו מבוטל ושיש בו ממד הרתעתי הולם.

 

לגבי פיצויי הלנת פיצויי פיטורים-

האזורי חייב את המעסיק לשלם לעובדת פיצוי פיטורים בסכום של 12,787 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הפיטורים, מבלי שנימק מדוע לא הוטלו, בנסיבות העניין, פיצויי הלנה, הגם שהלכה ולמעשה, כפי שקבע בית הדין עצמו, זכאות העובדת לפיצויי הפיטורים לא היתה שנויה במחלוקת ותשלומם לידיה הותנה בדרישה, שהעובדת סרבה למלא, כי תחתום על מסמך היעדר תביעות ואישור כי לא היה קשר בין ההיריון לבין הפיטורים.

הסנקציה של פיצויי הלנה, בשיעורם המלא לפי סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר הוגדרה בפסיקה כ"סנקציה דרקונית" המחייבת הפעלת שיקול דעת, תוך ביצוע איזון עדין הלוקח בחשבון את תכלית הסנקציה, שהיא הצורך בהרתעת מעסיקים ושמירה על כבוד האדם של העובד וכיוצא באלה תכליות מצד אחד, לבין המשמעות הקשה של פסיקת פיצויי הלנה למעסיק וליכולתו לנהל את עסקו מהצד שכנגד. הארצי מציין כי בנסיבות שבפנינו, ספק אם ניתן למצוא נקודות זכות למעסיק, אשר פיטר את העובדת; התכחש לפיטורים והעלה טענות שאינן טענות אמת במישור העובדתי (תוך האשמת העובדת ב"דמיון חולני, מעוות וערמומי", העומד בבסיס הטענה לפיטוריה); הביע בפניה של העובדת נכונות לשלם את פיצויי הפיטורים כנגד ויתור מִצִדה על זכויות וטענות ובסופו של יום לא שילם את כספי הפיצויים, אף לא לאחר מתן פסק הדין, שעליו לא ערער. בהתחשב במכלול הנסיבות, בית הדין הארצי קובע שיש לחייב את המעסיק בפיצויי הלנה משמעותיים, ולהעמידם על שיעור כולל של 100% סכום פיצויי הפיטורים נכון ליום מתן פסק דינו של בית הדין האזורי, היינו סכום של 12,787 ₪ המיתוסף על סכום פיצויי הפיטורים.

 

לגבי הפיצוי בגין תלושי השכר הפגומים-

בפסק הדין האזורי נקבע, כי למעט שניים, כל תלושי השכר של העובדת נקבו בשכר נטו בסכום של 3,500 ₪, הנמוך מהשכר שקיבלה בפועל – אשר חושב על בסיס שעות העבודה והִשתנה, בהתאם, מידי חודש – ואף נמוך משכר המינימום. עוד צוין בתלושי השכר כאמור מספר אחיד של ימי עבודה ושעות עבודה מידי חודש בחודשו, ללא כל קשר למצב לאשורו. האזורי חייב, לפיכך, את המעסיק לשלם לעובדת פיצוי מכח סעיף 26א לחוק הגנת השכר בסכום כולל של 5,000 ₪, תוך שהוא דוחה את תביעת העובדת לקבלת פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין כל תלוש ותלוש כ"מוגזמת" ומציין כי "לא נטענו ולא הוכחו ליקויים נוספים בתלוש השכר".

ואולם, הארצי קובע כי בפסיקת שיעורם של "הפיצויים לדוגמה" (כהגדרתם בסעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר) בגין הפגמים האמורים בתלושי השכר, היה מקום ליתן משקל למהות אי ההתאמה שבין הנתונים בתלושים ובין דרישות התוספת לחוק הגנת השכר, שבה מפורטים הפרטים שעל תלוש שכר לכלול, ולא להסתפק במניין ההפרות שבכל תלוש ותלוש. דינו של תלוש שכר הנוקב בשכר שאין לו קשר לשכר המשולם בפועל, שונה מדינו של תלוש שכר שנתוניו הכלליים (כגון פרטי הצדדים, מספר ימי העבודה במקום העבודה וכיוצא באלה פרטים כלליים) אינם מדויקים. לתלושי השכר שקיבלה העובדת לא היה כל ערך, משהם לא שיקפו את השתכרותה או את הבסיס לחישוב שכרהּ. כוונת תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שבמסגרתו הוספה התוספת, היתה לדקדק בפירוט זכויותיו של העובד, מעבר לפירוט המקובל טרם התיקון. בענייננו, כלל לא פורטו הזכויות המהותיות ולעובדת נגרם נזק של ממש במימוש זכויותיה מאת המוסד לביטוח לאומי. בנסיבות אלה, הדרישה לפיצוי משמעותי – בדין יסודה.

הארצי מציין כי בקביעת הפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפיצוי ועל שיעורו, כמפורט להלן. בחוק הגנת השכר נקבע, כי בית הדין "רשאי" (אך לא חייב) לפסוק פיצויים לדוגמה; תנאי להפעלת הסמכות הוא שנמסר תלוש לא תקין "ביודעין" (וראו החזקה בסעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר); הרשות לפסיקת הפיצויים היא "בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור"; סכום הפיצוי הוא עד 5,000 ₪ (כשיעורם בחודש יולי 2009) לכל תלוש; מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן לפסוק סכום גבוה יותר. בעת יישום הוראות החוק יש להתייחס, בין היתר, לחומרת ההפרה, למשכה, לתום לבם של הצדדים וכמובן לתכלית ההרתעתית של הוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר, תוך שבענייננו יש ליתן דגש על חומרת ההפרה שהביאה אי התקינות של החלק הארי של התלושים שנמסרו לעובדת, מספר התלושים הלא תקינים (22 מתוך 24 תלושים שנמסרו לעובדת), הפגיעה המיידית בעובדת בעת מתן התלושים (הזכויות הנלוות של העובדת נגזרו מהסכומים הנקובים) והפגיעה המסתברת והמובנת מאליה בעת מימוש זכויותיה על פי חוק הביטוח הלאומי. נוכח מכלול הנסיבות, הארצי מעמיד את סכום הפיצוי לדוגמה על 40,000 ₪.

 

לפסק הדין- לחץ כאן


המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ

X
X

מסמכים מקושרים

"חרבות ברזל" - מידע למעסיקים ולעובדים במפעלים חיוניים ובמפעלים למתן שירותים קיומיים קרא עוד ...
"חרבות ברזל"- זכויות עובדים במלחמה קרא עוד ...
מידע למעסיקים לקראת יום הבחירות לרשויות המקומיות ולמועצות האזוריות 2024 קרא עוד ...
דיני עבודה בחגי תשרי התשפ"ד קרא עוד ...

מי שצפה במסמך התעניין גם

המידע המופיע באתר איננו מהווה מידע משפטי ואינו מתייחס למקרים קונקרטיים אלא מידע כללי בלבד השימוש במידע הוא על דעת המשתמש בלבד ואנו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי

כל הזכויות שמורות לחשב מערכות מידע (2012) בע”מ © אין להעתיק / להעביר / לשכפל תוכן מאתר זה ללא אישור בכתב מחברת "חשב"

Powered by: Power Marketing

Designed by: DigitalST

תפריט נגישות