עע (ארצי) 4241-03-17 נטלי כהן נ' ד"ר שלמה כהן ושות' משרד עורכי דין
ערכאה: בית הדין הארצי לעבודה
ניתן ביום: 28.04.2019
הרקע העובדתי
לאחר כארבעה חודשים מתחילת עבודתה, העובדת זומנה לשימוע עקב תפקודה הירוד. באותה עת העובדת היתה בהריון והמעסיק ידע על כך. לאחר כחמישה חודשי עבודה, נמסר לעובדת מכתב פיטורים. עבודתה הופסקה בו ביום, כאשר תאריך סיום יחסי עובד-מעסיק נקבע לתום אותו החודש. תקופת עבודתה של העובדת היתה מיום האחד בינואר (1.1) ומועד סיום יחסי עובד-מעסיק נקבע ליום 30 ביוני (30.6). כך שביום סיום יחסי העבודה, הוותק של העובדת היה 6 חודשים פחות יום.
דיון
בית הדין בחן את השאלה האם בנסיבות המקרה העובדת עבדה "ששה חודשים לפחות"? סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים מטיל חובה בלתי מסויגת על המעסיקים לפנות לקבלת היתר מהממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה ככל שברצונם לפטר עובדת בהריון, אשר הועסקה ששה חודשים לפחות. בית הדין פנה לצורך כך לס' 10(ב) לחוק הפרשנות, התשמ"א – 1981 הקובע כי "תקופה קצובה במספר חדשים או שנים לאחר אירוע פלוני תסתיים בחדשה האחרון ביום שמספרו בחודש כמספר יום האירוע, ואם היה החודש חסר אותו יום – ביום האחרון של החודש". סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע תקופה קצובה של ששה חודשים המתחילה באירוע פלוני. "האירוע" במקרה זה הוא יום תחילת עבודתה של העובדת אצל המעסיק.
הכרעה
יישום ההוראה כלשונה מוביל לתוצאה לפיה תקופה בת ששה חודשים שהחלה בחודש ינואר, תסתיים בחודש יולי באותה השנה ביום שמספרו בחודש כמספר יום האירוע. בענייננו, תקופת ששת החודשים תסתיים ביום אחד ביולי. מכיוון שהליך הפיטורים הסתיים לפני מועד זה, נפסק כי המעסיק רשאי היה לפטר את העובדת בלי להיזקק להיתר מהממונה.
לפסק הדין לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ