שאלה:
מעביד מעוניין להוציא לחופשה שנתית של שבוע, עובד שעמו נקלע לחילוקי דעות בקשר ליחסי העבודה. בזמן החופשה המעביד והעובד ינהלו משא ומתן וינסו להגיע לפשרות מוסכמות. העובד מסרב לצאת בזמן זה לחופשה וטוען כי את ימי חופשתו השנתית הצבורים לו הוא מעוניין לנצל למטרות של מנוחה ונופש, ולא לצורך ניהול משאים ומתנים. המעביד טוען כי הוא המוסמך לקבוע את מועדי החופשה. מי צודק?
תשובה:
אכן הפסיקה קבעה כי המעביד הוא הקובע ומסדיר את מועדי יציאת עובדיו לחופשתם השנתית, בתיאום עם העובדים. ואולם, הפעלת סמכות זו, של הוצאת העובד לחופשה, צריכה להעשות בתום לב, ויש להפעילה תוך תיאום עם העובד והתחשבות בצרכיו. לפיכך פירשה הפסיקה כי אין "להוציא" עובד לחופשה שנתית במועד ולפרק זמן שאין להם ולחופשה שנתית ולא כלום, ואין להשתמש בהוצאת העובד לחופשה כתחליף להליכים אחרים. בפרט נקבע, כי העדרות מעבודה שנכפתה על עובד, לצורך ניהול משא ומתן בין הצדדים אשר יביא אל סיומם את חילוקי הדיעות בינהם, אינה מקיימת את תכלית חוק חופשה שנתית, והעדרות זו אינה יכולה להחשב כחופשה. זאת, במיוחד כאשר בסיומה של ההעדרות הכפויה פוטר העובד (ע"ע (ארצי) 491/07 מיכאל מדניק נגד קיבוץ גבולות נ' אגודה שיתופית חקלאית בע"מ. ניתן ביום 1.2.2010).
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ