אי רישום שעות נוספות באופן תקין יחייב הכללת גמול שעות נוספות כבסיס השכר
אי רישום שעות נוספות באופן תקין יחייב הכללת גמול שעות נוספות כבסיס השכר
עע (ארצי) 34111-07-15 גנאדי אוקראינסקי נ' שח שנוע ולוגיסטיקה בע"מ
ערכאה: בית הדין הארצי לעבודה
ניתן ביום: 7.2.2019
עובדות המקרה
התובע עבד אצל המעסיקה, חברה פרטית לשינוע והובלת מטענים, במשך כ- 7 שנים. העובד חתם על הסכם עבודה, בו נקבע כי שכר הבסיס שלו יעמוד על 3,500 ₪ לחודש וכי "לשכר הבסיס תתווסף פרמיה+ נורמה+ שעות נוספות" (ללא פירוט). שכר הנטו של המערער הועלה עם הזמן, אך השינוי לא נעשה בשכר היסוד אלא ברכיבי השעות הנוספות וה"בונוס". העובד טען כי הסיכום בעל פה בינו לבין המעסיק היה לשכר חודשי בסך של 5,000 ₪ נטו בתוספת 1,000 ₪ במזומן. עם זאת בפועל, שכר הבסיס, החל מתלוש השכר הראשון, עמד על 4,390 ₪, כאשר לסכום זה התווספו רכיבים נוספים (נסיעות, טלפון, הבראה, גמול שעות נוספות ו"בונוס"), באופן שהשורה התחתונה של סכום הברוטו עמדה על 5,704 ₪ וסך הנטו לתשלום – על 5,000 ₪. על הצדדים חלו צווי ההרחבה בענף ההובלה.
העובד טען שהתפטר מעבודתו בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, נוכח אי קבלת זכויות סוציאליות (הפקדות מלאות לפנסיה; קרן השתלמות; דמי הבראה; דמי כלכלה) וכן נוכח בניית תלושי שכרו באופן פיקטיבי ודרש לקבל פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות.
העובד טען להעמדת שכרו על סך ברוטו התואם שכר נטו ובסך 8,300 ₪, ולכל הפחות להעמידו על שכר הברוטו (8,175 ₪) התואם את שכר הנטו ששולם לו לפי התלוש בסוף תקופת העבודה (7,300 ₪). כפועל יוצא מכך, יש להגדיל את הסכומים שנפסקו לזכותו בגין קרן ההשתלמות ובגין ההפקדות הפנסיוניות, וכן לשלם לו דמי הבראה (שכן הרכיב בתלוש היה פיקטיבי ולמעשה היווה חלק משכרו הרגיל). בגין תשלומים אלו, העובד תבע את המעסיק בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע.
החלטות בית המשפט האזורי לעבודה
נקבע כי אין לתת משקל כלשהו להוראות הסכם העבודה האישי שנחתם עם המערער עם תחילת עבודתו (ולפיו שכר הבסיס שלו הוא 3,500 ₪ בלבד), שכן הסכם זה לא קוים הלכה למעשה כבר מחודש העבודה הראשון. לא ניתן לקבוע "שכר כולל", ולכן "על הנתבעת לשלם לתובע את מלוא זכויותיו ע"פ צו ההרחבה".
הרכיבים של נסיעות, טלפון, הבראה ו"שעות נוספות" הם רכיבים אותנטיים ודמי ההבראה ששולמו לו באופן חודשי מהווים פריסה של התשלום השנתי. עם זאת עדי המשיבה לא ידעו להסביר את רכיב ה"בונוס", ולכן נקבע כי רכיב זה מהווה חלק מהשכר. בנוסף, ובהתחשב בכך שהתשלום בגין "שעות נוספות" לא פורט ועדי המשיבה לא ידעו להסביר כיצד חושב, יש לראות גם רכיב זה כחלק מהשכר בגין התקופה שלאחר כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן: "תיקון 24"). בנוסף, דחתה טענת המערער לפיה קיבל סך של 1,000 ₪ במזומן מדי חודש בנוסף לסכום שצוין בתלושי שכרו, שכן "התובע לא עמד בנטל להוכיחה".
על החלטות אלו הגיש העובד ערעור והמעסיק הגיש ערעור שכנגד.
דיון והכרעה בבית הדין הארצי לעבודה
לעניין גובה השכר, נפסק כי אין מניעה חוקית על צדדים ליחסי עבודה להסכים ביניהם על הכללת רכיבי שכר מסוימים בשכר הנטו המוסכם (בכפוף להוראות הדין האוסרות על הכללת חלק מהרכיבים הקוגנטיים במסגרת שכר "כולל", ככל שאין חלוקה ברורה בין הרכיבים השונים). בפסיקה הובהר כי "על קיומה של הסכמה כזו המשנה מ"ברירת המחדל" הקבועה בדין ניתן ללמוד הן מביטוי מפורש של הצדדים והן מהתנהגותם, כשהנטל להוכיחה מוטל על המעסיק", אך בעניין זה, המעסיק לא עמד בנטל זה המוטל עליו.
נקבע כי הרכיבים השונים שצורפו לשכרו של המערער נקבעו כרכיבים פיקטיביים שנרשמו באופן מלאכותי וללא קשר למציאות. לעניין השעות הנוספות קבע בית הדין שלא די בקביעה כי המערער ביצע שעות נוספות "כלשהן" במהלך עבודתו על מנת להגיע למסקנה כי רכיב השעות הנוספות כפי ששולם לו היווה רכיב אותנטי בגין שעות נוספות שבוצעו על ידו בפועל באותו חודש, כאשר עלה מהראיות בבירור שלא נעשה כל רישום או מעקב על שעות העבודה ואף לא היה כל קשר בין מספר השעות הנוספות בגינו בוצע כביכול תשלום בתלוש השכר לבין מספר השעות הנוספות שביצע (או לא) המערער בכל חודש. דווקא המאמץ לשנות את מספר השעות הנוספות שנרשם בתלוש מדי חודש, כך שבכל חודש ילמד התלוש על מספר אחר (ובמקביל שינוי של סכומי ה"בונוס" כך שהשורה התחתונה של שכר הנטו לא תשתנה), מלמדת על הפיקטיביות של הרכיב כפי שנרשם בתלוש ועל העדר כל קשר בינו לבין עבודה נוספת בפועל. לעניין הנסיעות נקבע, כי לא הוכח כל קשר בין סכום הנסיעות שנרשם בתלוש לבין נסיעות אקראיות שאולי ביצע המערער מעת לעת. גם בגין רכיב ה"טלפון" שנרשם בתלוש לבין שיחות טלפון אקראיות שיתכן והמערער ביצע מדי פעם מהטלפון הנייד האישי שלו לצרכי עבודה, לא הוכח כל קשר. אשר לרכיב ה"הבראה" נקבע, כי גם אם קיימת אפשרות לשלמו באופן חודשי, יש להשתכנע שזו הייתה ההסכמה בין הצדדים וכי אין בו כדי להסוות חלק משכר העבודה המוסכם. במקרה שלפנינו, הוצאת ה"הבראה" מגדר שכרו הרגיל של המערער עמדה בסתירה לקביעותיו העובדתיות של בית הדין לגבי ההסכמה החוזית בין הצדדים בדבר גובה ה"שכר". הסכום אף לא עודכן עם התקדמות הוותק של המערער או במקביל לשינויים שחלו בתעריף דמי ההבראה.
משכך נקבע כי שכר הנטו של העובד יעמוד על סך של 7,300 ₪ ובהתאמה שכר הברוטו יעמוד בסך סך של 8,175 ₪, ובהתאם לשכר זה, יש לחשב את שווי זכויותיו של העובד. הודגש כי כובד ההכרעה בעניין זה, נובע מכך שמדובר בהודעה שלא השתקפה בתלוש השכר כבר מיומה הראשון, ואין מדובר בשינוי של האמור בהודעה שבעבר השתקפה כהלכה בתלוש, שאז היה חל סעיף 3(3) לחוק הודעה לעובד (הודעה על שינוי). בית הדין הארצי קיבל את הכרעת בית הדין האזורי בעניין פיצויי הפיטורים ודחה את הטענה כי העובד התריע בעל פה על הפרת זכויותיו באופן המצדיק לפסוק לו פיצויי פיטורים, מעבר לשווי ההפקדות לקופת פיצויים, על אף שהתפטר.
בית הדין הוסיף וקבע כי כאשר לטענה העובדתית עת קיים פער בין הצדדים בנוגע לתוכן ההסכמה החוזית או מידת המהימנות שבה תלוש השכר משקף את מצב הדברים בפועל, ההכרעה בה בסופו של דבר תהא על בסיס התרשמותו של השופט היושב בדין, מן המארג הראייתי שבפניו. בהערכת משמעותו של המארג הראייתי יש ליתן משקל לחקיקה בנוגע לחובות הרישומיות החלות על המעסיק, שתכליתה להבטיח את שקיפותם וודאותם של תנאי ההעסקה המוסכמים ואת השתקפותם הנאותה.
לסיכום, לא די שרכיבי שכר יפורטו בתלוש השכר. על מנת שיוכרו כתשלומים אותנטיים, על רכיבי שכר אלו לשקף את המציאות, אחרת יחושבו כחלק משכר הבסיס.
לפסק הדין לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
