כיצד יש לשלם לעובד נסיעות כאשר אין תחבורה ציבורית למקום העבודה?
שאלה:
כיצד יש לשלם לעובד נסיעות כאשר אין תחבורה ציבורית למקום העבודה?
תשובה:
מעביד מחוייב להשתתף בהוצאות הנסיעה למקום העבודה של העובדים המועסקים אצלו. חובה זו נובעת מכוח צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957.
צו ההרחבה בדבר הוצאות נסיעה חל על כל העובדים והמעבידים בישראל, למעט עובדים שיש להם מגבלות גופניות, נפשיות או שכליות המועסקים במפעלים מוגנים שאוצר המדינה משתתף בתקציבם.
צו ההרחבה קובע זכאות עובד להשתתפות המעסיק בהוצאות נסיעתו לעבודה וממנה, כאשר העובד זקוק לתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו. בהתאם לפסיקה, מדובר במצב בו מקום העבודה רחוק לפחות 500 מטר מביתו של העובד, או שישנה סיבת היזקקות אחרת (כגון תוואי דרך משובש או מצב בריאותי לקוי של העובד שאינו מאפשר לו ללכת את דרך זו ברגל).
כמו כן, ההשתתפות בהוצאות הנסיעה לעובד היא בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש העובד בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו.
השתתפות המעסיק היא לפי תעריף תחבורה ציבורית. הצו קובע כי הוצאות הנסיעה ייקבעו לפי מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי או כרטיס מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות, אם קיים כרטיס הנחה כזה. בכל מקרה השתתפות המעסיק לא צריכה לעלות על המקסימום ליום שנקבע בצו, אשר מתעדכן מעת לעת.
כלומר, הוצאות הנסיעה החודשית שהעובד זכאי להן, הן הסכום הנמוך מבין:
(1) מינוי חודשי מוזל ממקום מגורי העובד למקום עבודתו, על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות
(2) מחיר נסיעה מוזל באוטובוס ציבורי, כפול מספר נסיעות ביום, כפול מספר ימי עבודה
(3) תקרת הוצאות הנסיעה ליום שנקבעה בצו, כפול מספר ימי העבודה
לטבלה מעודכנת אודות תקרת סכומי השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה – לחץ כאן
צו ההרחבה קובע כי עובד הנזקק לנסיעה ביותר מאוטובוס אחד כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי להשתתפות מעבידו בהוצאות הנסיעה בגבולות הסכום הנקוב בצו גם בעד הנסיעה הנוספת, אם הוא חייב לנסוע באוטובוס השני, שלוש תחנות עירוניות נוספות לפחות כדי להגיע למקום עבודתו. זאת, בכפוף לשיעור החזר הוצאות הנסיעה המקסימלי ליום עבודה כפי שנקבע בצו.
עולה השאלה, על אילו תעריפים יסתמך המעסיק וישלם לעובד כהשתתפות בהוצאות הנסיעה, כאשר מדובר על מקום עבודה שאליו אין תחבורה ציבורית?
לא מצאנו התייחסות מפורשת בפסיקה לסיטואציה ספציפית זו, אך הגישה שחוזרת בפסיקה כחוט השני היא שבכל מקרה, תעריפי הנסיעות הן על בסיס תעריפי תחבורה ציבורית. לכן נראה, כי אם הדבר אפשרי, ניתן לסמוך על תעריפי תחבורה ציבורית במקומות קרובים, כאשר נקודת המוצא היה שאילו היתה תחבורה ציבורית- היא היתה באותו תעריף. אם הדבר לא אפשרי, נראה שיש לשלם את המקסימום ליום כפי שנקבע בצו, ובכך לצאת ידי חובת תשלום החזר הוצאות נסיעה ליום לעובד.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
