פסק דין: התנאים לתשלום שכר נטו לעובד?
סע"ש 42836-09-16 yaqub mesgena heile נ' הרנט חופים הרצליה בע"מ ואח'
ערכאה: בית הדין האזורי בתל אביב
ניתן ביום: 28.7.2019
עובדות המקרה
העובד אזרח אריתריאה המתגורר בישראל, הועסק כעובד ניקיון במסעדה השייכת למעסיקה במשך כ- 28 חודשים, עד לסיום יחסי העבודה בנסיבות המצויות במחלוקת בין הצדדים. העובד הגיש תביעה כנגד המעסיקה לתשלום הפרשי שכר וגמול השעות הנוספות, כשבראש ובראשונה נדרש בית הדין להכריע מהו תעריף השעה שלפיו זכאי העובד כי יחושב שכרו.
דיון והכרעה
בית הדין קבע, כי מעיון בהסכם העבודה עולה כי הוסכם כי השכר השעתי ישולם בערכי נטו. עיון בתלושי השכר ובדוחות הנוכחות של העובד מעלה כי הצדדים פעלו בהתאם להסכמה זו, מדי חודש שולם לתובע שכר (בערכי נטו) לכל שעת עבודה.
בית הדין התייחס לעניין המתכונת של קביעת שכר בערכי "נטו" ובאופן הכולל תוספות בגין שעות נוספות ונסיעות וקבע, כי הניסיון השיפוטי מלמד כי מתכונת העבודה שבצידה קביעת שכר שעתי / חודשי בערכי "נטו" עדיין מקובלת בענפים מסוימים, במיוחד בקרב עובדי כפיים ואצל מעסיקים שאינם מוסדיים ושלרוב אף אינם נהנים מייעוץ משפטי שוטף ומליווי חשבונאי. הניסיון אף מלמד כי מתכונת זו מקובלת בהעסקתם של עובדים שמעמדם בישראל איננו מוסדר (לרבות מבקשי מקלט). לעיתים הסדרת השכר בערכי "נטו" איננה מלווה בקביעה ברורה ביחס לרכיבי השכר שנכללים בסכום המוסכם ולעיתים (כמו בנסיבות מקרה זה) היא מלווה בהסכמה ביחס לרכיבים שיכלול השכר השעתי "נטו" שהוסכם.
בית הדין התרשם שמתכונת העסקה כאמור, משרתת בראש ובראשונה את הרצון של העובד ליהנות ממידה גבוהה יחסית של בטחון וודאות לעניין גובה השכר החודשי שישולם לו, והיא מקטינה את חששו של העובד מפני הטעיה/ניצול לרעה. בהקשר זה ראוי להבהיר כי דיני המס ודיני העבודה מורכבים, הם עשויים להשתנות מעת לעת באופן המקשה על מעקב ועל מיצוי זכויות. עובדים שאינם בעלי אזרחות ישראלית, לעיתים אינם בקיאים בדיני העבודה ובדיני המס, והם אף עשויים לסבול מחוסר במעגלי תמיכה ומדלדול משאבים חומריים, על אף כל אלה הם נדרשים לשאת מדי חודש בתשלומים שוטפים להבטחת מזון מדור מחיה וכיו"ב, נסיבות אשר מבהירות את הצורך בקביעת שכר בערכי "נטו". לנוכח האמור, והגם שמדובר בסטייה מדרך המלך המקובלת לתשלום שכר העבודה, בית הדין קבע כי אין למנוע מצדדים להסכם עבודה להסכים ביניהם על תשלום שכר בערכי "נטו", ואף להסכים ביניהם אילו רכיבי שכר יכללו בשכר המוסכם, ועם זאת יש להקפיד על כך שלא יהיה בהסכמים מהסוג האמור כדי לחתור תחת הוראות הדין ובכלל זה ההוראות הקבועות בחוק הגנת השכר, ובחוק שעות עבודה ומנוחה. ולפיכך הסכמה כאמור איננה יכולה אלא להיטיב עם העובד ואל לה לגרוע מזכויותיו על פי הדין. לפיכך התוספת המוסכמת או התשלום של רכיב שכר מוסכם איננו יכול להיות "במקום" זכות קוגנטית אלא אך ורק "על חשבון" זכות קוגנטית.
בית הדין דחה את טענת העובד, כי הסכמה כי יקבל שכר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה בערכי נטו או כי המעסיקה הייתה מחוייבת לשלם לו שכר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה בערכי נטו. בית הדין קבע כי ההסכמה בין הצדדים היתה כי השכר הקבוע בערכי נטו יכלול שכר מינימום דמי נסיעות וכן שעתי ותוספת תשלום גלובלי אשר יחליף את ההסדר הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה ולא כי יתווסף עליו. בית הדין קבע כי אין לשלול את האפשרות כי בחודש פלוני שבו עבד העובד בהיקף שעות שעולה על הממוצע שנקבע, היה התחשיב על פי חוק עולה על התמורה שלפי ההסכם ואולם זאת לא הוכח. לנוכח האמור לעיל התביעה לתשלום הפרשי שכר ושעות נוספות נדחתה.
לפסק הדין לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
