פסיקה עדכנית: לצורך חישוב גמול הש"נ יש להביא בחשבון במסגרת השכר הרגיל את פרמית ההובלה
ע"ע 32436-06-16/ ע"ע 34188-06-16 ויטלי אהרונוב נ' מסילות הבעש"ט בע"מ
ניתן ביום: 28.01.2018
ערכאה: בית הדין הארצי לעבודה
תקציר מאת עו"ד מיכל כהן, המחלקה המקצועית בחשב:
עסקינן, בשני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, בו נדחתה תביעתו של עובד (להלן: "העובד" או "המערער") לגמול שעות נוספות, ונקבע כי הוא זכאי להחזר קיזוז עלות קורס הכשרה כשזכאות זו קוזזה מזכאותה של המעסיקה (להלן: "החברה" או "המעסיקה")להוצאות.
המערער, הועסק בחברה שעיסוקה בהובלות, כנהג משאית משך 11 וחצי חודשים עד שהתפטר. למערער, שולם מידי חודש שכר יסוד, תוספת מקצועית, אש"ל ופרמיה בסכום שהשתנה מדי חודש. בית הדין קמא קבע, כי על העובד חל חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה") וכי במהלך תקופת עבודתו ביצע העובד שעות נוספות. הצדדים לא ערערו על קביעות אלה. שאלה מרכזית שהיתה מצויה במוקד היא, האם תשלומי הפרמיה שקיבל המערער היוו תחליף לגמול שעות נוספות שהמעסיקה חייבת בתשלומם מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה. בית הדין קמא, השיב על שאלה זו בחיוב, תוך שקבע כי בענף ההובלות, ועל פי ההסכמים הקיבוציים, ניתן לשלם פרמיה כשכר עידוד במקום שעות נוספות וזאת בכפוף לכך ששיעור הפרמיה לא יפחת מ- 30% משכר היסוד החודשי שנקבע בהסכם הקיבוצי. בית הדין קמא הוסיף, כי טענת המעסיקה לתחולתו הישירה של ההסכם הקיבוצי מהווה הרחבת חזית, ולכן קבע כי חלה על המעסיקה החובה לשלם שעות נוספות על פי דין, זאת בהתאם לצו ההרחבה בענף. בד בבד נקבע, כי בפועל אימצה המעסיקה את ההסדר שנקבע בהסכם הקיבוצי של תשלום פרמיה במקום תשלום שעות נוספות, כי העובד ידע על זכאותו לגמול שעות נוספות, וכי הפרמיה משולמת בגין גמול עבור עבודה בשעות נוספות. בית הדין קמא הוסיף, כי אין באמור כדי לקבוע כי ניתן לראות בפרמיה ששולמה לעובד כתשלום במקום גמול השעות הנוספות המגיעות כדין אלא, כתשלום "על חשבון" תמורת השעות הנוספות המגיעה לתובע כך. לפיכך, ערך בית הדין קמא תחשיב, ממנו עלה כי הסכום ששולם לעובד באמצעות הפרמיות עולה על הסכום לו היה זכאי כגמול שעות נוספות, ולכן תביעת העובד לגמול שעות נוספות נדחתה. בהקשר זה יצוין, כי ערך השעה לצורך החישוב האריתמטי חושב ללא מרכיב הפרמיה. זאת, "לאור הגדרת "השכר המשולב" בצו ההרחבה, שאינו כולל פרמיות, וגם לאור קביעתו של בית הדין, כי רכיב הפרמיה היווה תשלום עבור שעות נוספות. לעניין ניכוי עלות הקורס משכר העובד, קבע בית הדין, כי מאחר והנתבעת כלל לא הציגה הסכם המחייב את התובע בתקופת העסקה מינימאלית או כל ראיה אחרת בעניין זה, והתובע הכחיש הסכמה כאמור, קיבל בית הדין קמא את טענת התובע וקבע כי על החברה להשיב לעובד את הסכום שקיזזה משכרו.
הצדדים ערערו על פסק דינו של בית הדין קמא. העובד ערער כנגד קביעתו של בית הדין קמא, לפיה ניתן להביא בחשבון גמול שעות נוספות המגיע לו את הסכומים שקיבל כפרמיה. לטענתו, אין תוקף לנוהג ענפי לפיו תשלום פרמיה הינו חלף גמול שעות נוספות בהיותו סותר את פסק הדין ע"ע 50395-09-12 מנחם ברוקר– תחנת דלק מפגש השרון בע"מ (להלן: "עניין ברוקר"), אשר ניתן לאחר שניתן פסק הדין של בית הדין האזורי. העובד טען, כי לא ידע שתשלום הפרמיה בא עבור עבודה בשעות נוספות, ובכל מקרה אף אם היה יודע על כך לא היה בכך להכשיר אותו הסדר המנוגד לדין. עוד טען, כי התחשבות בפרמיה משמעותה כי שכר היסוד שקיבל היה שכר מינימום. המעסיקה טענה מנגד, כי הקביעה בדבר מודעות העובד להיות הפרמיה תשלום עבור שעות נוספות הינה עובדתית. לטענת המעסיקה, בעניין ברוקר לא הוכרע מצב דברים בו המעסיק והעובד מודעים להיות הפרמיה חלף גמול שעות נוספות. עוד נטען, כי רכיב הפרמיה לא שולם מה"שקל הראשון", אלא רק לאחר שהמשאית ביצעה הובלות בשווי 35,000 ₪, היינו לשיטתה בגין עבודה מאומצת החורגת משעות העבודה הרגילות. לעניין הקיזוז נטען, כי למעשה המדובר בבקשה לביטול החיוב בהוצאות שנפסקו ממילא בסכום נמוך.
המעסיקה אף היא הגישה ערעור, במסגרתו טענה כי לא היה מקום לדחות את טענתה בדבר תחולת ההסכם הקיבוצי, שכן הינה חברת בת של חברה החברה בהתאחדות בעלי מפעלי ההובלה, ואין מקום לראות בכך, משום הרחבת חזית על אף שהדבר לא נטען בכתב ההגנה. שכן, הדבר נטען לראשונה בדיון המקדמי, ולטענתה קיים נוהג ענפי ואין מניעה להתחשב בו. באשר לערעור על גמול שעות נוספות בענף ההובלה נחתמו מעת לעת הסכמים קיבוציים אשר כללו התייחסות לאפשרות תשלום גמול שעות נוספות באמצעות פרמיות, כפי שעולה מענין ברוקר, העוגן החוקי לצורת תשלום זו הוא בסיפא של סעיף 5 לחוק שעות עבודה ומנוחה.
בית הדין הארצי קבע, כי בהתאם לקביעת בית הדין קמא, לא הוכחה תחולתו הישירה של ההסכם הקיבוצי, שכן בית דין קמא מצא כי בנסיבות העניין העלאת הטענה מהווה הרחבת חזית, ובקביעה זו לא מצאנו מקום להתערב. ככל שהמדובר בצדדים שלא חל עליהם ההסכם הקיבוצי בתחולה ישירה, אזי זכאי העובד לגמול שעות נוספות בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, קרי המודל האריתמטי.
משההסכם הקיבוצי לא חל על העסקת העובד על ידי המעסיקה, נשאלה השאלה כיצד יש לנהוג ברכיב הפרמיה ששולם לעובד. בית הדין ציין, כי שאלה משפטית דומה, אם כי בנסיבות שונות, לפי הנפסק בעניין ברוקר, עצם העובדה כי המעסיקה נהגה בעובד כפי הוראות ההסכם הקיבוצי אינה מסייעת לה נוכח הוראת סעיף 5 לחוק שעות עבודה ומנוחה. לפיכך, השאלה היא האם המקרה הנוכחי בא בגדרו של המקרה שהושאר בצריך עיון בפסק הדין בעניין ברוקר. בית הדין הארצי סבר, כי התשובה לכך שלילית, ולכן אף לא יידרש לשאלת התוצאה המשפטית, אילו היה עולה בידי המעסיקה להוכיח את טענתה העובדתית בדבר הסכמה לתשלום הפרמיה חלף עבודה בשעות נוספות. עוד נקבע, כי לא הוכח על ידי המעסיקה כי הוסכם בינה ובין העובד כי תשלום הפרמיה בא רק חלף תשלום עבור עבודה בשעות נוספות. משנמצא, כי הפרמיה שולמה גם בעד העבודה הרגילה וגם בעד העבודה בשעות נוספות, מבלי שניתן להבחין איזה חלק שולם בעד השעות הרגילות ואיזה חלק בעד השעות הנוספות. שהרי, הסכמה כי הפרמיה תבוא גם בעד השעות הנוספות מהווה הסכמה על שכר כולל מבלי שהתקיימו התנאים הקבועים לכך 5 לחוק שעות עבודה ומנוחה.
לסיכום, לאור האמור, קבע בית הדין הארצי, כי המערער זכאי לתשלום גמול שעות נוספות על פי תחשיב אריתמטי, בהתאם להלכה שנפסקה בענין ברוקר לפיה "לצורך חישוב גמול הש"נ יש להביא בחשבון במסגרת השכר הרגיל את פרמית ההובלה". בית הדין הארצי לעבודה קיבל בחלקו העיקרי את ערעור העובד, וקבע כי הוא זכאי לגמול שעות נוספות בסך 42,447 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממחצית תקופת ההעסקה של העובד. יתר ערעורו של העובד וערעור המעסיקה- נדחו. בנוסף, חויבה המעסיקה לשלם לעובד הוצאות משפט בסך 6,000.
לפסק הדין המלא – לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
