פסיקה עדכנית: אי תשלום שכר שלא כדין
סע"ש (ת"א) 47476-04-15 שירלי בן חור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה תל אביב-יפו
ניתן ביום: 7.6.2018
המדובר הוא בתביעה של עובדת אשר עבדה בבנק דיסקונט לישראל בע"מ ("הבנק") החל משנת 1973 ועד לפרישתה לגמלאות. התובעת נקלטה לעבודה בבנק לתפקיד "נקבנית". ולאחר שהמקצוע התייתר, שימשה בתפקיד בקרה ומעקב באגף מערכות מידע, אשר גם הוא התייתר עם כניסתה של מערכת חדשה לבנק שאף ביצעה פונקציות נוספות. על אף האמור העובדת לא פוטרה ובמשך שנים רבות ישבה בבנק באפס מעשה ולא ביצעה כל עבודה. בחלוף הזמן נעשו אף ניסיונות לשיבוץ העובדת בתפקידים אחרים, ואף הצעות לפרישה אולם זו סירבה לכלל ההצעות.
בשלב מסוים הודיע המעסיק לעובדת על הצבתה בתפקיד מסוים וכן הודיע לה כי דיווח הנוכחות שלה יתבצע אך ורק במסגרת תפקיד זה. העובדת סירבה להצבתה המחודשת והמשיכה להתייצב במקומה הקודם. מאחר ולא התייצבה לתפקיד החדש לא דווחו לעובדת שעות עבודה והמעסיק החל לנצל ימי חופשה לעובדת. על אף האמור המשיכה התובעת להתייצב לעבודה בכל יום (במקומה הקודם). הבנק המשיך לדווח לתובעת חופשה למרות שנכחה בפועל והכניס אותה ליתרה שלילית של 73 ימי חופשה. משכך, הפסיקה העובדת להתייצב לעבודה.
לפיכך הגישה העובדת תביעה כנגד הבנק בטענה שפעל ללא הסכמתה ובניגוד לחוק וביקשה לחייבו בתשלום שכרה מחודש ספטמבר 2012 (המועד בו החל הבנק לקזז מימי חופשתה) עד למועד הגעתה לגיל פרישה וכן בהחזר ימי החופשה שנוכו, לרבות פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, עוגמת נפש, הפרת הסכם עבודה, אפליה ונזק שנגרם לה בתקופת החל"ת.
יצוין, כי העובדת טענה שכלל התפקידים אשר הוצעו לה במרוצת השנים היו למראית עין בלבד ובתגובה לכך טען הבנק כי התובעת סירבה להשתלב בכל תפקיד שהוצע לה ונהנתה במשך שנים מתשלום שכר מבלי לעבוד, ובנסיבות האמורות לא הייתה הצדקה להמשיך לשלם לה משכורת.
הכרעת בית הדין
בית הדין בחן את מכלול הראיות והגיע למסקנה כי טענת העובדת כי הוצעו לה תפקידים רבים למראית עין בלבד אינה נכונה, והעובדת היא זו אשר סירבה לקבל על עצמה כל תפקיד שהוצע לה.
אולם, על אף הסיטואציה המורכבת בה היה מצוי הבנק (תשלום לעובדת שבמשך שנים ישבה באפס מעשה ללא שמסכימה לקבל על עצמה תפקיד אחר) החלטתו לנצל את ימי חופשתה של העובדת תוך הכנסתה ליתרה שלילית וסיווגה כעובדת חל"ת הייתה פגומה ובניגוד לכל דין, על אחת כמה וכמה כאשר כל זה נעשה באופן חד צדדי, ללא היוועצות עם ועד העובדים במקום העבודה וללא מתן זכות טיעון לעובדת.
בהקשר דברים זה מציין בית הדין, כי בידי מעסיק כלים ניהוליים ביחס לעובד המפר משמעת, קל וחומר היושב בחוסר מעש ללא כל עבודה, ובהם ביצוע הליך של הפסקת עבודה. אך בין כלים ניהוליים אלו לא כלולה הזכות לרשום לעובד המתייצב לעבודה ניצול "ימי חופשה" לרבות "חופשה שלילית" או סיווגו כעובד בחל"ת.
לאור כל האמור ומאחר שהבנק פעל ללא ידיעתה והסכמתה של העובדת, קבע בית הדין, כי לגבי התקופה בה הגיעה העובדת לעבודה היא תהיה זכאית לשכר מלא, בנוסף לתשלום עבור ימי החופשה שנוכו לה בניגוד לחוק, וזאת מאחר שהעמידה עצמה לרשות העבודה. את האמור מבסס על פסיקת בית הדין הארצי שם נקבע כי: "עובד זכאי לשכרו עם היותו מוכן ומזומן למלאכה בתקופת השכירות ולאו דווקא משעבד בפועל".
באשר לתקופה בה חדלה העובדת מלהגיע לעבודה עד למועד פרישתה, קבע בית הדין כי הגם שאינה העמידה את עצמה לרשות העבודה ובכך הפרה את הסכם העבודה, היא תהיה זכאית לשכר מינימום כהגדרתו בחוק, וזאת מאחר ולבנק אשם תורם להפרה זו.
לכך הוסיף בית הדין גם פיצויים בגין עוגמת נפש בסך של 70 אלף ₪, שכן מצא כי זהו מקרה אשר נמנה על המקרים הקיצוניים אשר מחייבים זאת, כאשר הבנק בחר בהתנהלות כוחנית חד צדדית, כאמור לעיל.
לפסק הדין המלא – לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
