רע"א 3661/16 חברת רמט בע"מ נ' רמי שמיר ואח'
ניתן ביום: 23.8.2016
ערכאה: בית המשפט העליון
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לשאלה האם מותר למעסיק לחדור לתכתובות אישיות בתיבת דואר אלקטרוני שהועמדה לרשות אדם במסגרת התקשרות עסקית עמו, כאשר לא מתקיימים יחסי עבודה ביניהם.
החברה המבקשת היא חברה שמקימה את מחלף דרור, והיא התקשרה בהסכם למתן שירותים עם המשיב והחברה שבבעלותו, כדי שינהל את הפרויקט. לצורך ניהול הפרויקט העמידה המבקשת לרשות המשיב חדר במשרדיה, מחשב ותיבת דואר אלקטרוני על שמו, שהפעילות בה התנהלה על שרת המחשבים שבמשרדי המבקשת. בין הצדדים התגלע סכסוך שהוביל לסיום ההתקשרות ביניהם ולהגשתן של תביעות הדדיות. במסגרת התביעות, המבקשת צירפה העתקים מתכתובות הדואר האלקטרוני שהעמידה לרשות המשיב. המשיבים ביקש להורות על הוצאת ההעתקים מתצהיר העדות הראשית משום שאלה הושגו תוך הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 וחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979.
השאלה העומדת לדיון היא האם מותר היה למבקשת לעיין ולעשות שימוש בתכתובות אישיות מהדואר האלקטרוני של המשיב, בתיבה שהמבקשת העמידה לרשותו לצרכי העבודה.
הכרעת בית הדין:
פסק הדין הוא ערעור על הכרעת בתי משפט השלום ומחוזי, שפסקו כי העיון בתכתובות הפרטיות של המשיב מהווה פגיעה בפרטיותו, וכי לפי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות היה על המבקשת להקדים ולפנות לבית המשפט בבקשה להתיר שימוש בתכתובות כראיות. טענת המבקשת לפיה העיון בתכתובות היה כדין משום שתיבת הדואר האלקטרוני והשרת הם בבעלותה- נדחתה, ובהקשר זה הוזכר פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה לעבודה בע"ע 90/08 איסקוב נ' מדינת ישראל – הממונה על חוק עבודת נשים (מיום 8.2.2011).
בעניין איסקוב נקבעו עקרונות "המותר והאסור" בבואו של מעסיק לעקוב אחר מידע הקשור בתכתובות דואר אלקטרוני של עובדו, לרבות אפשרות העיון בתכתובות אלה. בית הדין מציין בתמצית, כי בענין איסקוב נקבע כי מעסיק אינו רשאי לעקוב אחר מידע הקשור בתכתובות דואר אלקטרוני של עובדו ולא רשאי לעיין בו ככל שמדובר בתיבת דואר אלקטרוני פרטית-חיצונית של העובד; וככל שמדובר בתיבת דואר שהעמיד לרשות העובד לצרכי העבודה – בין שהתיר לו להשתמש בה גם לצרכיו האישיים ובין שלאו – רשאי המעסיק לעיין בתכתובות האישיות רק בהתקיים נסיבות חריגות של חשש ממשי לביצוע פעולות לא חוקיות או פעולות שיש בהן כדי לפגוע בעסק מצד העובד, ובהינתן הסכמתו מראש של העובד לכך (פסק דין איסקוב מפרט שורה של תנאים נוספים שלא יפורטו כאן).
בית המשפט העליון מציין שלא מצא כל תימוכין לעמדת המבקשת לפיה תיבת הדואר האלקטרוני שהועמדה לרשות המשיבים הייתה לצרכי עבודה בלבד, וכי כל שימוש אישי בה – ולוּ המינימלי ביותר – נאסר.
אשר להפרת הפרטיות מצדה של המבקשת, העליון מקבל את קביעתם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לפיה המבקשת הפרה את זכותו לפרטיות של המשיב, וקובע כי אין כל קושי להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכת איסקוב על ענייננו. האיזון שנקבע שם בין הזכות לפרטיות לבין הפררוגטיבה של המעסיק לניהול עסקו, הוא איזון ראוי ומתבקש, והעובדה שבין המבקשת למשיבים לא התקיימו יחסי עבודה במובנם הרגיל אין בה כדי להשליך על איזון זה. העליון מציין כי בצדק קבע בית משפט השלום כי גם אם יחסי עבודה רגילים בין הצדדים אין כאן, מתכונת ההתקשרות הספציפית (במסגרתה למשיב הוקצה חדר במשרדי המבקשת, ניתן לו מחשב והועמדה לרשותו תיבת דואר אלקטרוני אישית) מחייבת יישום דומה. מכל מקום, גישתה של המבקשת, העולה מטענותיה השונות, לפיה היות המחשב והשרתים קניינהּ מקנים לה את הזכות לחדור למרחבו הפרטי של המשיב, אינה מתקבלת, גם אם מניחים שקיים הבדל איכותי בין יחסי עבודה רגילים למתכונת ההתקשרות הספציפית. גישה זו מתעלמת ממעמדה הרם של הזכות לפרטיות, ומניחה, שלא בצדק, כי לא מוטלות עליה מגבלות כלשהן במימוש זכות הקנין שלה.
הערת המחברת: בפסיקה זו אימץ למעשה בית המשפט העליון את פסיקת הארצי באיסקוב, והרחיב את תחולתה על התקשרות שאינה מקיימת יחסי עבודה, אך בעלת מאפיינים דומים ליחסי עבודה (א.מ).
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ