מעסיק סירב להחזיר עובדת לעבודה מחשש שתתלונן נגדו על הטרדה מינית וחויב בתשלום פיצויים

מעסיק סירב להחזיר עובדת לעבודה מחשש שתתלונן נגדו על הטרדה מינית וחויב בתשלום פיצויים

סע"ש 34156-11-17 מריה קרסיוב נ' אלון פינטו (בלו נייבי)

ערכאה: בית הדין האזורי בתל אביב

ניתן ביום: 23.6.2019

עובדות המקרה

העובדת עבדה כעובדת יחידה אצל המעסיק, בעל חנות לממכר חליפות בתל אביב, במשך כשלוש וחצי שנים. העובדת פנתה אל המעסיק ודרשה ממנו, כי ישולם לה שכר קבוע ובנוסף שולמו לעובדת עמלות בהתאם לשיעור מן המכירות שבוצעו על ידי החנות כולה. כעבור חודשיים נוספים, שוב פנתה העובדת אל המעסיק בבקשה להעלאת שכרה. התובע נעתר לבקשתה ושכרה הועלה, אך העובדת לא היתה שבעת רצון מההעלאה. כעבור חודש, בשיחה נוספת בין העובדת והמעסיק בנושא שכר העובדת, סירב המעסיק להעלות שוב את שכרה. במענה לכך השיבה העובדת, כי אם כך היא רוצה להפסיק לעבוד מיד, שכן היא שווה הרבה יותר, נמאס לה והיא לא מוכנה להמשיך ולעבוד בתנאים הללו. באותו מעמד העובדת אמרה לנתבע, כי היא רוצה לקבל את כל הזכויות שלה לפיצויים, והיא מעדיפה שהוא יפטר אותה. נוכח סירובו לפטרה, העובדת איימה עליו שהיא כבר תוציא ממנו את כל הפיצויים. משכך, המעסיק הודיע לה באותו מעמד, שאין טעם שתבוא יותר לעבודה והוא ישלם לה את כל זכויותיה לרבות חודש הודעה מוקדמת. שכן לדידו "חשש מכל מיני דברים שהיא יכולה לעשות כמו נזקים ואפילו חשש בתור גבר שהיא עלולה להעליל עלי כעת עלילות שווא כדי לקבל את מבוקשה. העדפתי שאם העובדת מתפטרת אז שלא תבוא יותר לחנות". מאותן סיבות בדיוק ביקש מהעובדת להשאיר בידי את המפתחות של החנות. המעסיק טען כי לא היתה לו כל מוטיבציה או אינטרס לסיים את העסקתה של העובדת.

כעבור כמה ימים, התייצבה העובדת בחנות עם בן לוויה שביקש למדוד חליפות. עם הגעתה לחנות אמר המעסיק לתובעת כי התפטרה וכי אינה יכולה למכור לבן לוויתה. העובדת השיבה כי הביאה לו לקוח. באותו יום, שלח התובע לנתבעת הודעה המאשרת את קבלת התפטרותה, ובתגובה השיבה לו העובדת שאינה מעוניינת להתפטר וכי היא חוזרת לעבודה כרגיל ביום ראשון. ואכן, העובדת הגיעה לחנות המעסיק במטרה להמשיך לעבוד, אך המעסיק סירב לאפשר לה להמשיך בעבודה והוציא את חפציה האישיים בשקית (ספרים, נעליים, טאבלט) אל מחוץ לדלת החנות. לטענת המעסיק הוא חשש ממניפולציה שהעובדת עלולה לעשות בהקשר של הטרדה מינית חלילה או תקיפה, ולכן סירב שתהיה במחיצו. משכך, הוציא לה את חפציה האישיים אל מחוץ לחנות. לטענת המעסיק, אומנם בחנות יש מצלמות שמתעדות את מה שקורה בחנות אבל החנות לא מקליטה סאונד והיא יכולה היתה לטעון לכל מיני דברים שאמר.

משכך, התובעת טענה כי התנהגותו של המעסיק מהווה פיטורים והיא זכאית לפיצויי פיטורים. בנוסף, תבעה תשלום זכויות סוציאליות נוספות.

דיון והכרעה 

האם העובדת התפטרה או שמא פוטרה?

בית הדין קבע כי טענות הצדדים, המסכת הראייתית והתרשמותנו מהעדויות שנשמעו בפנינו, מובילים למסקנה, שלפיה, העובדת התפטרה ב"עידנא דריתחא" מעבודתה, אך בסמוך לכך, ביקשה לחזור לעבודה. אולם, המעסיק, מיאן לקבלה בחזרה לעבודה. בית הדין התייחס לכלל הקבוע בפסיקה, על פיו בשאלה אם הפיטורים או ההתפטרות נעשו ב"עידנא דריתחא", קרי בסערת רגשות טבעית, יש לבחון על פי השאלה, אם המצהיר על כוונותיו חזר בו מדבריו תוך זמן קצר. שכן, התפטרות חייבת להיות ברורה, חד משמעית ומפורשת, ויכולה להינתן בין בכתב, בין בעל פה ובין בהתנהגות. במקביל הודגש, כי לא די באמירה או מעשה שנעשו ב"עידנא דריתחא" כאשר בסמוך לאחר מכן הבהיר הצד הפועל כי לא התכוון לכך.

בית הדין לא קיבל את טענת המעסיק לפיה, המעסיק ביקש מהעובדת לצאת לחופשה של שבוע בביתה וקבע כי אין כל ספק, כי העובדת הביעה את רצונה לשוב לעבודה. אלא מאי, לדידו של המעסיק, הוא סירב להחזיר את הגלגל לאחור, שכן התנהלותה הנכלולית של העובדת הצביעה על כך שהיא מנסה לטמון לו פח. זאת בהמשך לאמירתה שלפיה תוציא ממנו את כל הזכויות שלה למרות שהיא עוזבת. שכן, העובדת ניסתה לייצר כל מיני "תרגילים" כדוגמת ביקורה המפתיע בחנות כן אישורי "מחלה" בדיעבד. המעסיק סירב לקבלה בחזרה לעבודה, למרות העומס הכבד שנפל על כתפיו עם עזיבת העובדת, מאחר שזה "נגמר מבחינתו", וכן מאחר שלא רצה שהעובדת תטפול עליו אשמה של הטרדה מינית או תקיפה. עולה אפוא מדבריו של המעסיק, כי אין לו יותר אמון בתובעת, שכן הלך לקראתה כברת דרך בעבר ואינו יכול להעלות עוד ועוד את שכרה ונתן את הלב כלשונו, הן בענייני עבודה והן מעבר לכך. ברם, אם היתה באה יום קודם לכן ובאה ומתחרטת על התנהלותה, הוא היה משיב אותה לעבודה. לא ברור לנו כיצד בנסיבות העניין, בקשת העובדת להעלאת שכרה מביאה כשלעצמה לאובדן אמון על ידי המעסיק (וכמובן המעסיק אינו מחויב, ככל שאין מקור נורמטיבי המחייבו לעשות כן, להעלות שכר מסיבותיו הוא). אמנם העובדת גם איימה עליו לטענתו שתוציא ממנו את כל זכויותיה, לרבות הפיצויים, אך אנו קושרים את זה לריב בין השניים ולהלך רוחה של העובדת באותה עת.

בית הדין התקשה לקבל את עמדתו בעניין, אשר יש בה, מיניה וביה, כדי להפלות את העובדת בקבלתה לעבודה בחזרה, והלכה למעשה, לפיטוריה מחמת מינה. שכן, בעצם האמירה יש משום החלטה המבוססת על נימוק שאינו ענייני, המבוססת על דעה קדומה, שלפיה בהיותה אשה היא תטפול עליו אשמה, כאשר לא הובא כל רקע מצדו לדבריו, שמא אירע בעבר מקרה דומה, לא כל שכן, עת "בחנות יש מצלמות אשר מתעדות את מה שקורה בחנות". כלומר באי החזרתה לעבודה, מקופל שיקול סובייקטיבי המבקש לאיין את התכליות האובייקטיביות הכלולות בחובו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988, שיקול הפוגע בכבודה של העובדת, כמשמעותו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אמנם העובדת לא העלתה בתביעתה טענת אפליה ולפיכך בית הדין לא פסק לטובתה סעד בגין הפרה זו,אך לנוכח מסקנת בית הדין לפיה העובדת התפטרה בעידנא דריתחא מחד, והשיקול של המעסיק שלא להשיבה לעבודה הוא שיקול פסול, מאידך, על המעסיק לשלם לתובעת פיצויי פיטורים.

הגדרת השכר הקובע

בית הדין דן בגובה השכר הקובע של העובדת במהלך תקופת העסקתה, לצורך חישוב זכויותיה הסוציאליות של העובדת ושל פיצויי הפיטורים. בית הדין התייחס להלכה הקובעת לצורך מבחן האם תוספת לשכר היא חלק מהשכר הקובע לפיצויי פיטורים, יש לבחון את מהותה של התוספת, האם שולמה עבור עבודתו הרגילה של העובד, או שמא מדובר בתוספת המותנית בתנאי לתשלומה. ככל שהנורמה שנקבעת, ובמקרה הנדון יעד המכירות, היא מלאכותית, במובן זה שהנורמה היא כה נמוכה עד כדי כך שהיא בעצם ביצוע העבודה הרגילה, אזי הפרמיה או הבונוס, למרות כינוייה, לא תיחשב כ"תוספת" לשכר אלא כחלק משכר היסוד. נטל הראייה בעניין זה מוטל על העובד. בית הדין קבע כי לאחר ששקל את טענות הצדדים, המסכת הראייתית, והתרשם מהעדויות שבפניו, התקבלה המסקנה שלפיה הבונוס הראשון היה פיקטיבי ואילו הבונוס השני היה בונוס של ממש. העובדת הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, שכן הוכיחה כי יעד המכירות היה מלאכותי, במובן זה שהנורמה היתה כה נמוכה, שעל מנת לזכות בבונוס המיוחל, היה עליה לעבוד טוב כרגיל. משכך, בית הדין קבע את השכר הקובע ועל בסיס זה, חושבו פיצויי הפיטורים, אשר נפסקו לטובת העובדת. בהתאם לשכר הקובע, בית הדין קבע כי העובדת זכאית להפרשות משכרה הקובע, קרי כולל הבונוס הראשון, במשך כל תקופת העסקתה.

לפסק הדין לחץ כאן


המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ

X
X

מסמכים מקושרים

חישוב פיצויי פיטורים לעובד שהופרשו לזכותו הפרשות פנסיוניות בהתאם לצו ההרחבה קרא עוד ...
פיצויי פיטורים - סקירה מקצועית קרא עוד ...
זכאות לפיצויים בעובד עונתי שלא הובטחה לו עבודה רצופה קרא עוד ...
זכאות לפיצויי פיטורים במקרה שהעובד נפטר קרא עוד ...

מי שצפה במסמך התעניין גם

המידע המופיע באתר איננו מהווה מידע משפטי ואינו מתייחס למקרים קונקרטיים אלא מידע כללי בלבד השימוש במידע הוא על דעת המשתמש בלבד ואנו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי

כל הזכויות שמורות לחשב מערכות מידע (2012) בע”מ © אין להעתיק / להעביר / לשכפל תוכן מאתר זה ללא אישור בכתב מחברת "חשב"

Powered by: Power Marketing

Designed by: DigitalST