שאלה:
מהן התוצאות של אי מתן הודעה מוקדמת?
תשובה:
סעיף 7 לחוק קובע כי כאשר אחד הצדדים מפר את חובתו ליתן לצד השני הודעה מוקדמת, הוא חייב לפצותו:
מעביד שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים, ישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת.
עובד שחדל לעבוד ולא נתן למעבידו הודעה מוקדמת להתפטרות, ישלם למעבידו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת.
לגבי עובד שהתפטר ושלא נתן הודעה מוקדמת למעבידו עולה השאלה האם מותר למעביד לנכות את סכום הפיצוי שהעובד חייב לו בעד אי מתן הודעה מוקדמת משכר העבודה האחרון של העובד. הפסיקה קבעה שהתשובה לכך היא חיובית. בהתאם לסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של עובד "כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות". בהתאם לפסיקה, סעיף זה מתייחס רק לסכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת. במקרה של פיצוי הודעה מוקדמת, מדובר בניכוי חוב בסכום קצוב בשיעור ידוע, מאחר והחוק קובע כי התשלום יהיה סכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת, ולא בניכוי סכום לא קצוב בגין נזק ששיעורו לא הוכח, שאותו אכן אסור למעביד לנכות חד צדדית מהשכר או מפיצויי הפיטורים המגיעים לעובד. לפיכך מותר למעביד לנכות את הפיצוי בעבור אי הודעה מוקדמת, משכרו האחרון של העובד (ע"ע 33791-11-10 נובכוב מיכאל נ' ר-צ פלסט בע"מ, ניתן ביום 24/05/2012 בבית הדין הארצי לעבודה).
בהתאם לפסיקה, חובת מתן פיצוי אי מתן הודעה מוקדמת אינה מותנית בגרימת נזק לצד המפוצה. לכן למשל, גם אם העובד שפוטר החל לעבוד במקום עבודה אחר יום לאחר פיטוריו, והשתכר במקום עבודתו החדש שכר גבוה יותר, הוא יהיה זכאי לפיצוי בגין אי הודעה מוקדמת, אם לא ניתנה לו הודעה מוקדמת כדין, והוא אינו נדרש להוכיח שנגרם לו נזק עקב אי מתן הודעה מוקדמת. עקרון זה, הקובע זכאות לפיצוי בעד אי מתן הודעה מוקדמת ללא תלות בכך שנגרם נזק והוכח נזק, חל גם על המעביד כאשר העובד הפר את החובה ליתן הודעה מוקדמת להתפטרותו (ע"ע 33791-11-10 נובכוב מיכאל נ' ר-צ פלסט בע"מ, ניתן ביום 24/05/2012 בבית הדין הארצי לעבודה).
דין העובד המסרב לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, בניגוד לרצון המעסיק
כאשר המעביד מעוניין שהעובד יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, אך העובד מסרב ולא מגיע לעבודה, מה הדין?
אם מדובר בהתפטרות- הרי שהעובד לא קיים למעשה את חובתו למתן הודעה מוקדמת למעביד, ובהתאם לסעיף 7 לחוק, עליו לשלם למעביד פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. כמובן שהמעביד אינו צריך לשלם לעובד שכר עבודה.
אם מדובר בפיטורים- המעביד פטור מלשלם לעובד סכום כלשהו בגין תקופת ההודעה המוקדמת, והוא לא חב כלפיו על תקופה זו לא שכר עבודה ולא פיצוי הודעה מוקדמת. בפסיקה נקבע, כי כאשר העובד מסיבותיו שלו, איננו מעוניין לנצל תקופה זו של הודעה מוקדמת שניתנה לו (למשל כאשר הוא מעוניין להתחיל מייד לעבוד אצל מעביד אחר) אין הוא זכאי לתמורת ההודעה המוקדמת, מאחר והוא וויתר במודע על זכותו לעבוד בתקופה זו (ע"ב 7853/02 דוד ג'רבי נ' זי.זי.גיבור בע"מ, ניתן ביום 22/04/2004 ב בית הדין האזורי לעבודה תל אביב – יפו).
כאשר צבורים לעובד ימי חופשה, והעובד מעוניין לצאת לחופשה שנתית בתקופת ההודעה המוקדמת בניגוד לרצון המעביד- בשני המקרים, הן של התפטרות והן של פיטורים, הפסיקה קבעה שכאשר המעסיק מעוניין בעבודתו של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, אך על אף רצונו זה של המעסיק, מודיע העובד על יציאתו לחופשה שנתית בתקופה ההודעה המוקדמת, יחול סעיף 5(א)(7) לחוק חופשה שנתית, ומותר למעביד לחפוף את ימי ההודעה המוקדמת העולים על 14, עם ימי חופשתו השנתית של העובד הצבורים לו. הפסיקה קבעה כי זהו המצב היחיד שבו תיתכן אפשרות חפיפה בין חופשה שנתית להודעה מוקדמת (דב"ע (ארצי) 98 / 107 – 3 אורי ארבל נ' H.P.H. Products Ltd., ניתן ביום 19.1.99, וכן ע"ע (ארצי) 1496/02 נשואה זנקס בע"מ נ' גל ארז, ניתן ביום 3.8.2008).
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ