שאלה:
שרה, שהינה עובדת במשרה מלאה שנמצאת בחודש הרביעי להריונה, נעדרה מעבודתה במשך יומיים בשל בדיקת מי שפיר. שרה טענה בפני המעביד כי אין לנכות ימים אלו משכרה, כי מדובר בהיעדרות לצורך בדיקות הריון. האם שרה צודקת?
תשובה:
לפי סעיף 7(ה) לחוק, עובדת רשאית להיעדר מעבודתה, ללא ניכוי משכר עבודתה, לשם פיקוח רפואי במשך חודשי ההריון ובדיקות רפואיות שגרתיות הקשורות בהריון הנעשים על ידי רופא נשים או הנעשים בתחנה לבריאות האם והילד שאישר משרד הבריאות, לרבות בדיקות שגרתיות כאמור הנערכות מחוץ לתחנה על פי הפניית התחנה.
משך תקופת ההיעדרות המצטברת מכוח סעיף זה היא מוגבלת:
(א) לגבי אשה העובדת שבוע עבודה מלא, כנהוג במקום עבודת: תקופת ההיעדרות מהעבודה לא תעלה על 40 שעות במשך חדשי הריונה.
(ב) לגבי אשה שאינה עובדת במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתה: החלק היחסי מ- 40 שעות, בהתאם לחלקיות המשרה, כששיעור חלקיות המשרה יחושב כיחס שבין שעות העבודה של העובדת בחודש ובין מספר שעות העבודה בחודש במשרה מלאה כנהוג במקום העבודה או 182 שעות, לפי הנמוך.
בעניין סעיף זה נקבע בפסיקה, כי יש לראות בבדיקת מי שפיר כנכללת ב"בדיקות שגרתיות הקשורות בהריון", ולכן, כל עוד מדובר בשעות שנכנסות לתחום שעות ההעדרות המותרות לצורך בדיקות הריון (דהיינו 40 או 20, תלוי בהיקף המשרה) הרי שעל המעביד לשלם שכר עבודה בגינן (דב"ע נה3-159 מסדה ליטבאק – עבאדי נ' א. רפאל ושות', עו"ד, ניתן בבית הדין הארצי לעבודה ביום 13.2.1996).
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ