האם עובד שלא מממש את ימי החופשה שלו ולא יוצא לחופש אף פעם, מאבד את צבירת ימי החופש שלו?
שאלה:
האם עובד שלא מממש את ימי החופשה שלו ולא יוצא לחופש אף פעם, מאבד את צבירת ימי החופש שלו?
תשובה:
לפי סעיף 7 לחוק חופשה שנתית, "אין החופשה ניתנת לצבירה, אך רשאי העובד בהסכמת המעביד, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות". דהיינו, סעיף 7 קובע כי ללא הסכמת המעסיק עובד לא יכול לצבור ימי חופשה משנה אחת לאחרת (שבעה ימי חופשה יש לנצל באותה שנה אך היתר – צבירתם תלויה בהסכמת המעסיק). כאשר מתקיים התנאי של הסכמת המעסיק, ובהתאם למה שפורש בפסיקה, הצבירה המותרת היא לכל היותר לשלוש שנים. כמו כן נקבע בפסיקה, כי גם שתיקת המעביד תיחשב כהסכמה לצבירה. מאחר שהמעביד הוא הנותן חופשה לעובדיו, מעסיק אשר "יושב בחיבוק ידיים" ולא מוציא את עובדיו לחופשה ייראה כמעסיק שהסכים לצבירת חופשה (דב"ע לא/1-3 בראדון ישראל נ' שמחה ג'רד, פד"ע ב, 121).
לכן, מומלץ כי מעביד אשר אינו מעוניין שעובדיו יצברו את ימי חופשתם יודיע להם במפורש ובכתב על סירובו לצבירה, וכן יוודא את יציאתם לחופשה עוד באותה שנת עבודה.
יצויין, כי האמור לעיל מתייחס לשאלת צבירת הימים הקבועים לפי חוק חופשה שנתית, ולא לשאלת צבירת ימי חופשה חוזיים. כאשר קיים צו הרחבה, הסכם קיבוצי או הסכם אישי המעניק לעובד ימי חופשה העודפים על הימים שבחוק, שאלת צבירתם תלויה בקבוע בהסכם.
חשוב להדגיש כי בהתאם לפסיקה, המעסיק הוא הקובע והמסדיר את מועד יציאתם של עובדיו לחופשה שנתית, בתיאום עם העובדים.
כלומר, למעסיק יש אחריות להוציא את העובד לחופשה. אם המעסיק מודיע לעובד על איסור צבירה, וקובע לו תאריכים לחופשה ובכל זאת העובד לא יוצא לחופש, אז העובד מפסיד את הצבירה.
אם לא כך הדבר, אז הימים שנצברו בכל שנה עוברים לשנתיים הבאות, למעט שבעה ימים שהעובד חייב לנצל בכל שנה (אך גם פה למעסיק יש חובה לדאוג שהעובד ינצל אותם).
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
