שאלה:
למשה וותק של 10 שנות עבודה. במהלך ארבעת השנים הראשונות לעבודתו, לא צבר לו המעסיק חופשה ולא ניהל פנקס חופשה. ביתר השנים, נוהל פנקס חופשה ונצברה למשה חופשה כדין.
כעת, משה מעוניין כי יתנו לו את כל ימי החופשה שהיו צריכים לתת לו במהלך ארבעת השנים הראשונות לעבודתו.
האם המעסיק מחוייב לכך?
תשובה:
סעיף 31 לחוק חופשה שנתית קובע, כי תקופת ההתישנות לכל תביעה על פי חוק חופשה שנתית, היא שלוש שנים.
מבחינת צבירת ימי חופשה- סעיף 7 לחוק קובע כי "אין החופשה ניתנת לצבירה, אך רשאי העובד בהסכמת המעביד, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות". דהיינו, סעיף 7 קובע כי ללא הסכמת המעסיק עובד לא יכול לצבור ימי חופשה משנה אחת לאחרת. בהסכמת המעביד, ובהתאם למה שפורש בפסיקה, הצבירה המותרת היא לכל היותר לשלוש שנים. כמו כן נקבע בפסיקה, כי גם שתיקת המעביד תיחשב כהסכמה לצבירה. מאחר שהמעביד הוא הנותן חופשה לעובדיו, מעסיק אשר "יושב בחיבוק ידיים" ולא מוציא את עובדיו לחופשה ייראה כמעסיק שהסכים לצבירת חופשה (דב"ע לא/1-3 בראדון ישראל נ' שמחה ג'רד, פד"ע ב, 121). כלומר, הצבירה המותרת מוגבלת לשלוש שנים בלבד.
מאחר ותקופת ההתישנות היא שלוש שנים, וממילא הצבירה המותרת של ימי חופשה היא של שלוש שנים בלבד, לכן, נראה שעובד שמבקש חופשה שהיה זכאי לה לפני מעל שלוש שנים, ככל הנראה לא יהיה זכאי לה.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ