תשובה:
צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, שיצא בשנת 2011, הרחיב החל מ- 1.1.2008 את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לביטוח פנסיוני מקיף במשק (7021/2011), על כל העובדים והמעבידים בישראל שאין להם הסדר פנסיה מיטיב כהגדרתו בצו. צו זה קובע את חובת המעבידים להפריש עבור עובדיהם, כחלק מהמרכיבים לפנסיה, גם מרכיב בעד פיצויי הפיטורים. מרכיב זה יהיה חלק מהפנסיה של העובד, בין אם יתפטר ובין אם יפוטר. צו ההרחבה קובע שיעורי חובה להפרשה, המשתנים בין השנים.
סעיף 6 לצו זה, קובע כי חובת ההפרשה החלה על המעביד היא עד התקרה של השכר הממוצע במשק בהתאם לאופן החישוב המותווה בסעיף 2 לחוק הביטוח הלאומי, או עד השכר המשולם לעובד, לפי הנמוך מבין השניים. עוד קובע הסעיף, כי השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הינו שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים. מכאן עולה, כי רכיבי השכר אשר נכללים בחישוב פיצויי הפיטורים, הם רכיבי השכר שמהם על המעביד להפריש הפרשות סוציאליות לעובדיו.
תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד – 1964, קובעת מהם רכיבי השכר שיובאו בחשבון שכר עבודה כבסיס לחישוב פיצויי פיטורים. רכיבים אלה הינם:
"שכר יסוד" הינו מונח שפורש בפסיקה כתמורה שמקבל העובד כנגד עבודתו הרגילה, במסגרת מילוי תפקידו. לעומת זאת "תוספת", שאינה מהווה חלק משכר היסוד, פורשה כתשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד. בהתאם לפסיקה, המבחן לצורך הקביעה אם תוספת הינה חלק מהמשכורת לצורך חישוב פיצויי פיטורים הוא לבחון אם אותה תוספת מותנית בתנאי, כך שאם אין מתקיים התנאי או הוא משתנה, מתבטל התשלום. רכיב שכר שאינו מותנה בהתקיימות תנאי או גורם מיוחד הוא חלק אינטגרלי של השכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים. כמו כן, אם מדובר באחת מהתוספות שמצויינות בתקנה 1 לעיל- גם הן מהוות רכיב לחישוב פיצויי פיטורים. לעומת זאת, רכיב של החזר הוצאות אינו מהווה חלק מהשכר הקובע. לכן, המעביד אינו נדרש להפריש לעובד הפרשות סוציאליות מרכיבי שכר של החזר הוצאות.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ