פסיקה עדכנית: תוספת שכר ששולמה לעובד בחודשים האחרונים לעבודתו כדי למנוע ממנו לעזוב תבוא בחישוב השכר הקובע לפיצויי פיטורים
ע"ע 13565-09-11 פטריק אורן נ' קבוצת אשטרום בע"מ
ניתן ביום: 1.3.2015
ערכאה: בית הדין הארצי לעבודה
תקציר פסק הדין מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לתביעתו של עובד שפוטר לתשלום הפרשי שכר המגיעים לו לטענתו, ובתוך כך-לתשלום הפרשי שכר, הפרשי פיצויי פיטורים וכן לתשלום פדיון מנוחת פיצוי. פסק הדין הינו ערעור של העובד על הכרעת בית הדין האזורי בת"א אשר דחה את תביעותיו של העובד.
מספר חודשים לפני פיטוריו, ביקש העובד להתפטר מיוזמתו. המעסיקה ביקשה לשמר את העובד בעבודה עד לסיום העבודה בפרוייקט שהיה בשלביו הקריטיים. לפיכך, שילמה לו המעסיקה תוספת שכר בסך של 2,000 ₪ לחודש, במשך ארבעה חודשים. תוספת שכר זו לא שולמה לעובד בחודשיים האחרונים לעבודתו. לאחר שפוטר העובד, המעסיקה לא כללה את תוספת זו בחישוב השכר הקובע של העובד לפיצויי פיטורים, שכן לטענתה אין מדובר בשכר יסוד אלא בתוספת ששולמה כתוספת מיוחדת לפרק זמן קצוב. בית הדין האזורי קיבל את עמדת המעסיקה, ועל קביעה זו עירער העובד לבית הדין הארצי, לקבלת הפרשי השכר שלא שולם לו בחודשיים האחרונים, וכן הפרשי פיצויי הפיטורים.
בנוסף לכך, תבע העובד פדיון מנוחת פיצוי בעבור עבודה שביצע בשבתות ואשר המעסיקה לא נתנה לו תמורתם מנוחת פיצוי, כפי שהיתה מחוייבת לתת. בית הדין האזורי דחה את התביעה תוך שקבע כי העובד לא פירט את תביעתו, ומשנקבע כי מנוחת הפיצוי היא זכות סוציאלית שאינה ניתנת לפדיון, הרי שהמרתה בפועל בתמורה כספית, מסכלת את התכלית החקיקתית העומדת בבסיס הזכות. על כך עירער העובד.
הכרעת בית הדין הארצי:
לגבי תביעת העובד להפרשי שכר:
בית הדין מציין כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי בחודש 6/06 הודיע העובד למעסיקה כי הוא מעוניין להתפטר מעבודתו. כך גם לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שהעובד הועסק בתקופה זו בשלבים קריטיים של הפרויקט ועל כן הוצע לו תשלום נוסף בסך של 2,000 ₪ לחודש. המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה, האם מדובר בתוספת מיוחדת לפרק זמן קצוב או בהעלאת שכר. בית הדין האזורי קבע כי מדובר בתוספת מיוחדת לתקופה של 4 חודשים בלבד, וזאת לאחר שנתן אמון בעדויות עדי המעסיקה ובהתבסס על מכתב שנמסר לעובד שבו נרשם כי תוספת השכר תשולם לכל היותר לתקופה של 3-4 חודשים.
ואולם, בית הדין הארצי מציין כי המכתב אינו משקף לחלוטין את כוונת הצדדים והוא הוצא שבוע לאחר סיכום הדברים ביניהם בעל פה. מן העדויות למד בית הדין הארצי כי התשלום נעשה על מנת לשמר את העובד בפרויקט שבו עבד באותה תקופה, וזאת עד לסיום העבודה שלו בפרויקט. בית הדין מציין כי בנסיבות אלה, מסקנתו של בית הדין האזורי שלפיה נקצבה תקופת תשלום תוספת השכר ל-4 חודשים בלבד ולא לכל תקופת עבודתו של העובד בפרויקט, אינה עולה בקנה אחד עם כוונת הצדדים.
לפיכך, בית הדין קובע כי יש לראות את הסכמת המעסיקה לתשלום תוספת השכר כחלה על כל תקופת עבודתו של העובד בפרויקט. על כן זכאי העובד להפרשי השכר שנתבעו על ידו בגין החודשיים האחרונים לעבודתו וזאת בסך כולל של 4,000 ₪.
לגבי תביעת העובד להפרשי פיצויי פיטורים:
לטענת המעסיקה, מדובר בתוספת שאינה קבועה ושאינה מהווה רכיב לצורך תשלום פיצויי הפיטורים. בית הדין הארצי אינו מקבל טענה זו, וקובע כי תוספת זו מהווה חלק משכר היסוד המשמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים. מדובר בהגדלת שכרו של העובד תמורת עבודתו הרגילה. בית הדין מציין שהעובדה כי הגדלת השכר שולמה לעובד על מנת למנוע את סיום עבודתו ולהשאירו בעבודה לא הופכת את הגדלת השכר ל"תוספת לשכר" כמשמעה בתקנה 1(ג) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד-1964, או לתוספת "זמנית". כבר נפסק פעמים רבות בעבר כי אין ללמוד מהכינוי שניתן לאותו הרכיב האם מדובר בתוספת או בחלק משכר היסוד, וכי האבחנה בין תוספת לשכר שאינה משמשת יסוד לחישוב פיצויי הפיטורים לבין חלק מהשכר המשמש לחישוב פיצויי הפיטורים נלמדת מקיומו של תנאי לקבלת התשלום.
מן העדויות עולה כי התוספת שולמה לעובד כנגד הפסד שכר שנגרם לו בשל העובדה שהוא נשאר לעבוד אצל המעסיקה בעוד שהייתה לו הצעת עבודה אחרת שבה הוא אמור להשתכר שכר גבוה יותר. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי התוספת שולמה לעובד עת ביצע את עבודתו הרגילה בפרויקט, וכי לא היה כל שינוי בעבודתו לפני קבלת התוספת ולאחריה. למעשה, התנאי היחיד שנדרש מהתובע לשם קבלת התוספת לשכרו היה להמשיך בעבודתו הרגילה עד לסיום הפרויקט. העובדה כי התוספת כונתה "תוספת חוץ/גיאוגרפית" וכי נקבע כי תשולם בעבור הפרויקט הספציפי שבו עבד העובד, אין בה כדי לשנות מהעובדה שהעובד לא נדרש לעשות דבר בנוסף לעבודתו הרגילה על מנת לזכות בתוספת זו.
בנסיבות אלה קובע בית הדין כי זכאי היה העובד כי תוספת זו תיכלל בשכרו הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים, וזכאי הוא לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 14,407 ₪.
לגבי תביעת העובד לפדיון מנוחת פיצוי:
טענת העובד כי הוא זכאי לתשלום בגין מנוחת פיצוי נסמכת על ה"היתר המיוחד לעבודה במנוחה השבועית" שניתן למעסיקה מכוח שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. בהיתר זה נקבע, כי המעסיקה רשאית להעסיק בשעות מנוחה שבועית כאשר בנוסף לשכר עליה ליתן לעובד מנוחת פיצוי של שעה ומחצה תמורת כל שעה שבה עבד במנוחה השבועית. לטענת העובד, זכאי הוא למנוחת פיצוי בשיעור של 9,708 ₪.
בית הדין לא מקבל את טענות העובד בעניין זה, וקובע כי צדק בית הדין האזורי עת קבע, בהתאם לפסיקה, כי מדובר בזכות סוציאלית שאינה ניתנת לפדיון. תכלית מנוחת הפיצוי היא לדאוג למנוחה חלופית לעובד שנגזר עליו לעבוד ביום המנוחה, על ידי הענקת שעות מנוחה חלופיות בימי חול. על זכות זו לא ניתן לוותר. פדיון מנוחת הפיצוי סותר את תכלית הענקתה של מנוחה זו, שכל מגמתה להעניק מנוחה בעין, מנוחה בפועל, ביום חול, חלף עבודת העובד ביום השבת, ולא להמיר את המנוחה בפועל בכסף.
לפיכך, גם בענייננו לא זכאי העובד לפדיון כספי של מנוחת הפיצוי שלא ניתנה לו לטענתו.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
