פסיקה עדכנית: שעות שינת מדריכים בהוסטל אינן מזכות בשכר עבודה
ת"פ 36668-12-10 מדינת ישראל נ' א.ב שיקום נתניה 1997 בע"מ ואח'
ניתן ביום: 14.5.2015
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין הינו כתב אישום שהוגש כנגד חברת הוסטלים, לפיו שתי עובדות בהוסטל לא קיבלו גמול עבודה במנוחה השבועית עפ"י חוק.
עיקר המחלוקת נוגעת בשאלה האם שעות הלילה ביום המנוחה השבועית, בהן שהו העובדות בהוסטל, נחשבות שעות עבודה המזכות בשכר. המדינה, שהגישה את כתב האישום כנגד המעסיקה, כללה בחישוב שעות העבודה של העובדות את שעות הלילה ולפיכך הגיעה לתוצאה כי בימי המנוחה השבועית לא שולם בגין שעות אלה גמול מלא. המעסיקה לעומת זאת, טוענת כי שעות הלילה היו שעות כוננות בלבד, בהן היו העובדות חופשיות לעשות כרצונן, ובעיקר לישון, כפי שעשו בפועל, למעט כאשר באופן חריג נזקקו לסייע למי מן השוהים בהוסטל. לפיכך לשיטתה בגין שעות הלילה מהשעה 22:00 ועד השעה 6:00 בבוקר המכונות "שעות שינה", העובדות אינן זכאיות לתשלום, והתשלום ששולם שיקף באופן מלא את המגיע לעובדות.
הכרעת בית הדין:
מן העדויות עולה כי למדריכים בהוסטל היה חדר בו ניתן היה לישון, והם היו רשאים לישון בשעות הלילה. ככל שיש עובדים שלא עשו כן – עשו זו מתוך בחירה אישית ולא בשל הוראה שקיבלו. בנוסף, התברר כי מנהלת ההוסטל הוציאה לעיתים את המדריכים לסיורים בחדרי החוסים במהלך הלילה, אך הדבר נעשה על דעת עצמה בלבד ושלא לפי נהלי משרד הבריאות. כמו כן עולה כי במשמרת שבת, להבדיל ממשמרת רגילה, המדריכים לא היו מבצעים את המטלות הרגילות, אלא דובר בהשגחה בלבד, ולא בטיפול.
בית הדין מציין כי "שעות עבודה" מוגדרות בסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 כ"הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה". על פי הפסיקה, "הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה" הינו הזמן שבו אין העובד חופשי לעשות כרצונו.
השאלה העולה בענייננו הינה האם שעות בהן שהו העובדות, ומחויבות היו לשהות בפועל במקום עבודתן אך לא היו מחויבות לבצע העבודות הרגילות שלהן נדרשו, אלא בעיקר לטפל באירועים חריגים ככל שאלה התרחשו, הינן בגדר שעות עבודה. בפסיקות אחרות בשאלות דומות נקבע, כי שעות אלה אינן שעות עבודה. באותם פסקי דין נקבע כי אין להכיר בשעות שינה של מדריכים, שומרים ונהגי אוטובוס במקום העבודה או במקום המצאם עקב העבודה, כשעות עבודה.
בית הדין מציין כי הדין שונה לגבי שומרים. בעניינם של שומרים נקבע בפסיקה כי יש לראות את מלוא שעות הנוכחות של השומר באתר השמירה כשעות עבודה. הסיבה להבדל היא, שעבודת השמירה זהה במהותה בין ביום ובין בלילה (שהייה בעמדה), אך הדבר אינו כך כשמדובר במדריכים. בענייננו, העובדות שימשו מדריכות ובמסגרת עיסוקן הרגיל דאגו לצרכי הדיירים בהוסטל – דאגו להיגיינה אישית, ליוו את הדיירים לקניות ולקופת חולים, דאגו לכלכלתם, הגשת האוכל, מתן תרופות, השגחה במקלחת וכיו"ב. זוהי עבודתן המהותית אותה ביצעו עד שהחוסים פרשו לשנת הלילה שלהם. שהותן בהוסטל בשעות שנת החוסים בלילה (22:00- 6:00), בהן אף הן הורשו לישון, לא הייתה מהות העבודה, אלא נלוותה לה.
לכן בית הדין מגיע למסקנה, כי במקרה שלפנינו שעות השינה במשמרת הלילה בימי המנוחה (22:00-6:00) אינן שעות עבודה, ולכן העובדות אינן זכאיות לתשלום בגינן.
מכאן בית הדין עובר לחישובי השעות במשמרות הלילה בימי המנוחה, כדי לבדוק האם העובדות קיבלו את הגמול המגיע להם עבור עבודה בשבתות.
בית הדין מציין כי את המונח "שבת" יש לפרש לאור המשמעות הנודעת לו במורשת ישראל. נפסק כי המנוח "שבת" הנמנה עם ימי המנוחה, צריך שיתפרש לפי המסורת היהודית, דהיינו מכניסת השבת בעת שקיעת השמש בערבו של יום שישי ועד צאת הכוכבים בערבו של יום שבת.
בפסיקה נקבע, כי עובד העובד שעות נוספות ביום המנוחה השבועי זכאי לגמול בעבור עבודה ביום המנוחה (50%) בצירוף הגמול עבור השעות הנוספות (25% בעבור כל אחת משתי השעות הנוספות הראשונות), דהיינו סה"כ תוספת של 75% ו- 100% תוספת בעבור השעה הנוספת השלישית ואילך.
בית הדין בודק ומוצא כי העובדות קיבלו גמול מלא בעד עבודתן במנוחה השבועית, ולכן בית הדין מזכה מאשמה את המעסיקה.
לפסק הדין-לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
