פסיקה עדכנית: פרסום בפייסבוק טענות נגד מעסיק לפני פניה להליכים משפטיים יכול להוות לשון הרע

פסיקה עדכנית: פרסום בפייסבוק טענות נגד מעסיק לפני פניה להליכים משפטיים יכול להוות לשון הרע

סע"ש  23983-05-12 לירון לוי ואח' נ' ירון פורטר ואח'

ניתן ביום: 12.6.2014

ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע – בשבתו באילת

 

תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:

 

לפני בית הדין הגיעה תביעתה לתשלום פיצויים בסך של 150,000 ש"ח עקב פרסום לשון הרע ברשת הפייסבוק.

התובעים הינם המנהלים והבעלים של מספרה באילת, וכן בעלי מניות בחברה אשר הפעילה מועדון לילה בעיר אילת.

הנתבעים הינם אחים אשר עבדו במועדון הלילה.

הנתבעים פרסמו פוסט בפייסבוק להחרמת המספרה, וכן כינויים משמיצים כלפי התובעים, כגון: "צמד נוכלים", "סמרטוטי ריצפה" ו-"גנבים". כמו כן, הם פתחו קבוצה בפייסבוק שקראה להחרים את המספרה, ובה הסבירו באורח מפורט מדוע על הציבור להדיר רגליו ממספרה זו. לטענת התובעים, בעקבות הפרסומים הפוגעניים נרשמו לא מעט תגובות המשמיצות את התובעים באופן אישי וכן את המספרה, וזאת על לא עוול בכפם. לטענת התובעים, הכינויים בהם כונו התובעים, יחד עם הקריאה להחרמה, מהווים לשון הרע המזכה אותם בסכום התביעה אף ללא הוכחת נזק.

לטענת הנתבעים, פרסומים אלו נבעו מכך שהתובעים מחוייבים בתשלום שכר עבודה שטרם שולם להם, עת עבדו במועדון כיחצ"נים. בעניין זה, התובעים טוענים בעניין זה כי כלל אינם המעסיקים של הנתבעים, ולכן אין הם מחוייבים בחוב הנ"ל.

 

הכרעת בית הדין:

בית הדין קבע כי בנסיבות העניין יש לראות בפרסומי הנתבעים לשון הרע, אשר לגביה לא מתקיימות ההגנות המפורטות בחוק.

הכינויים שבהם הנתבעים כינו את התובעים, מהווים לשון הרע, באשר הם משפילים את הנתבעים בעיניי הבריות, מבזים אותם, ועושים אותם מטרה ללעג. גם הקריאות מצד הנתבעים להחרים את המספרה שבבעלות התובעים מהוות לשון הרע, ובפרט מאחר וקריאות אלה היו שלובות באמירות קשות ביחס לתובעים, אמירות המתייחסות לעיסוקם כספרים, למהימנות שלהם וליושרם.

 

הנתבעים טענו כי הפרסום שפרסמו מוגן מכוח הוראות שונות בחוק איסור לשון הרע, ולפיכך אינו מהווה לשון הרע. בית הדין דחה את כל הטענות הללו:

(1) הנתבעים טענו כי הפרסום מוגן בשל הגנת אמת בפרסום. בית הדין דחה את הטענה מכיוון שהנתבעים לא יכלו לטעון דבר כנגד התובעים באותו שלב בכל הנוגע לתשלום שכרם, הן מכיוון שלא הוכח כי התובעים היו מעסיקיהם, והן מכיוון שהטענות לא נתבררו נכון לאותו שלב. מאחר ובית הדין קבע כי הדבר שפורסם לא היה בגדר אמת, ממילא אין מקום לבחון אם היה בפרסום עניין ציבורי, מאחר ומדובר בשני תנאים מצטברים לשם הקמת ההגנה שבחוק.

(2) הנתבעים טענו כי הפרסום מוגן בשל הגנת תום הלב. בית הדין דחה טענה זו כיוון שהנתבעים ידעו שהדבר שהם מפרסמים אינו אמת והם אינם עובדי התובעים. כמו כן, הנתבעים לא יכולים לטעון לפרסום בתום לב כל עוד נקטו בהליכים משפטיים וקיבלו פסק דין המכריע ביחס לטענותיהם.

(3) הנתבעים טענו, בהתבסס על פסיקה, כי כשם שלא כל קריאת גנאי ברחובה של עיר מקימה עילת תביעה, כך אף לא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט, מהווה עילה. כמו כן, לטענת הנתבעים, הפרסומים נעשו על רקע של רוגז וכעס, ומדובר בפרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. ואולם, בית הדין לא קיבל טענות אלו, שכן, במקרה שלפנינו אין מדובר בטוקבקים אלא בפוסט שפורסם בדף פייסבוק. בנוסף, הדברים שפורסמו היו קשים וחמורים וזכו לתגובות נלהבות בפייסבוק, תגובות אשר העידו כי הקוראים מאמינים לדברים ומשתפים פעולה באשר להחרמת המספרה. הדברים נכתבו באופן שוטף ועקבי, תוך התכתבות עם הקוראים, ולא ניתן לטעון כי מדובר בפליטת קולמוס כזו או אחרת, אלא במארג של דברים שנכתבו במועדים שונים, ואשר מצטרפים זה לזה ומביאים יחד למסקנה לפיה מדובר בלשון הרע.

(4) הנתבעים טענו כי סגנון הכתיבה ברשת האינטרנט ובפייסבוק, הוא וולגרי ובוטה בדרך כלל, ולכן אין לייחס משמעות לפרסומים שלהם. בית הדין ציין כי הפייסבוק הנה הרשת החברתית הגדולה והפעילה ביותר בעולם, ולאור זאת, לא ניתן להתייחס בביטול לדברים המפורסמים ברשת הפייסבוק, ולעיתים נהפוך הוא; הדברים המפורסמים שם עוברים במהירות לעוד ועוד אנשים, אשר גם הם מעבירים אותם לעוד ועוד אנשים, וכן הלאה.

(5) הנתבעים טענו כי הפרסום מוגן מאחר והיחסים שבינם לבין מי שאליו הופנה הפרסום הטילו עליהם חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום. כמו כן, לטענתם הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר. ביה"ד דחה את הטענות, וקבע כי חל איסור על הנתבעים לכנות את התובעים "נוכלים" ולהאשים אותם בהאשמות שונות בטרם נפסק בבית הדין לעבודה כי טענותיהם נכונות.

(6) הנתבעים טענו כי הפרסום מוגן מאחר והוא נועד לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסם קודם לכן, שכן התובעים הביאו למעצר שווא של אחד הנתבעים בפני אנשים רבים. בית הדין קבע כי אין לקבל טענה זו, שכן לא הוכח כי המעצר נחשב ללשון הרע, וכמו כן זכותם של התובעים להיעזר במשטרה כדי לפנות את הנתבע שסירב לעזוב את המספרה וכינה את הנתבעים "גנבים".

 

לסיכום קבע בית הדין כי יש לקבל את התביעה, שכן הדברים שפרסמו הנתבעים כנגד התובעים מהווים לשון הרע, ואינם חוסים תחת ההגנות המעוגנות בחוק. לאור זאת, זכאים התובעים לפיצוי מתאים.

           

באשר לגובה הפיצוי, בית הדין מציין כי לקח בחשבון כי התובעים לא הוכיחו שנגרם להם נזק ממוני. כמו כן, הפרסומים שבוצעו על ידי הנתבעים ברשת פייסבוק נמחקו על ידם  לבסוף, הגם שהדבר נעשה באיחור. בית הדין פסק כי נתבע 1 ישלם סך של 5,000 ₪ לכל אחד מהתובעים, והנתבע 2 ישלם סך של 3,000 ₪ לכל אחד מהתובעים.

 

לפסק הדין- לחץ כאן


המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ

X
X

מסמכים מקושרים

"חרבות ברזל" - מידע למעסיקים ולעובדים במפעלים חיוניים ובמפעלים למתן שירותים קיומיים קרא עוד ...
"חרבות ברזל"- זכויות עובדים במלחמה קרא עוד ...
מידע למעסיקים לקראת יום הבחירות לרשויות המקומיות ולמועצות האזוריות 2024 קרא עוד ...
דיני עבודה בחגי תשרי התשפ"ד קרא עוד ...

מי שצפה במסמך התעניין גם

המידע המופיע באתר איננו מהווה מידע משפטי ואינו מתייחס למקרים קונקרטיים אלא מידע כללי בלבד השימוש במידע הוא על דעת המשתמש בלבד ואנו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי

כל הזכויות שמורות לחשב מערכות מידע (2012) בע”מ © אין להעתיק / להעביר / לשכפל תוכן מאתר זה ללא אישור בכתב מחברת "חשב"

Powered by: Power Marketing

Designed by: DigitalST

תפריט נגישות