פסיקה עדכנית: פיצוי של 50,000 ₪ לגננת שפוטרה בשל היותה חרדית
ס"ע 8236-01-12 מיכל אבו נ' עירית חדרה ומדינת ישראל
ניתן ביום: 21.6.2015
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בחיפה
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לגננת ששיבוצה בגן עירוני בוטל. הביטול נעשה בשל התנגדות העירייה לשיבוץ לאחר פניות של הורים לילדי הגן שלא רצו שהגננת תהיה חרדית. עיקר פסק הדין נוגע לשאלה האם פוטרה העובדת בשל היותה חרדית המנהלת אורח חיים דתי, תוך אפליה פסולה ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
הכרעת בית הדין:
לאחר שהעובדת קיבלה הודעה על ביטול השיבוץ שלה, היא נפגשה עם מנהל המחלקה לחינוך קדם יסודי בעירייה בכדי לברר את פשר התנגדות העירייה. מן העדויות עולה כי בפגישה זו הובהר לעובדת שהתנגדות העירייה לשיבוצה של העובדת בגן הממלכתי דתי נובעת מהתנגדות ההורים לשיבוצה של גננת חרדית.
לטענת העובדת, ביטול שיבוצה בגן מהווה אפליה אסורה על רקע דתי.
לטענת העירייה והמדינה, העובדת לא שובצה לעבודה על רקע תפקודה הבעייתי בגן הקודם ובשל התרשמות שלילית ממנה ע"י מנהלת אגף הגנים בעירייה, ולא בשל היותה חרדית.
בית הדין דן בשאלה האם בוטל שיבוצה של העובדת בגן מחמת היותה אישה חרדית, וקובע שהמעסיקות (העירייה והמדינה) לא הרימו את הנטל להוכיח כי ביטול השיבוץ של העובדת לגן לא היו נגועים באפליה פסולה על רקע היותה של העובדת חרדית. בית הדין התרשם מן העדויות כי אין ממש בטענות המעסיקות אודות בעיות בתפקודה של העובדת. מאחר ולא הוכח כי היה בתפקוד העובדת סיבה לביטול השיבוץ קבע בית הדין כי יש להעביר את הנטל למעסיקות להוכיח כי לא היה קשר בין ביטול השיבוץ של העובדת בגן לבין היותה חרדית.
אין מחלוקת שבעקבות שיבוצה של העובדת לגן, נערכו פניות של הורים למחלקת החינוך בעירייה שהביעו חשש כי העובדת אינה מתאימה לשמש כגננת בגן של ילדים חילוניים ומסורתיים. בית הדין למד מן העדויות כי הסיבה להתנגדות העיריה לשיבוץ העובדת בגן היתה לחץ ההורים שלא לשבץ בגן גננת חרדית.
בית הדין מציין כי אמנם, מקובלת עליו עמדתה העירייה לפיה בגן ממלכתי דתי צריך להחיל תכנים של חינוך ציוני ובכלל זה לעמוד בצפירות, לחגוג את יום העצמאות ולגלות סובלנות כלפי ילדים שבבתיהם אין מקיימים את המצוות השונות במלואן או בחלקן. עם זאת, העירייה יצאה מתוך הנחה שהעובדת, כאישה חרדית, אינה מסוגלת לעמוד בדרישות מגננת בגן ממלכתי-דתי, מבלי לשוחח עם העובדת ולבחון את עמדותיה ובפרט לאחר שבמהלך תקופת עבודתה במשרד החינוך, העובדת כבר שובצה בעבר כגננת משלימה לגן ממלכתי-דתי, ללא שהועלו כלפיה טענות בדבר אי עמידה בתכני החינוך הממלכתי-דתי.
לנוכח כל האמור, קובע בית הדין שהשיקול המרכזי לביטול השיבוץ של העובדת בגן בשנת הלימודים נבע מהיותה דתיה חרדית.
למעלה מן הצורך בית הדין מבהיר, כי גם אם היה קובע שקיימים שיקולים עניינים נוספים לביטול השיבוץ של העובדת, הרי שבהתאם ל"מודל ההכתמה", די בכך שהשיקול המפלה היווה שיקול אחד במסגרת השיקולים שעמדו בבסיס ביטול השיבוץ כדי להכתים את ההחלטה כהחלטה מפלה. במקרה שלפנינו, בית הדין לא מצא כי התקיימו שיקולים נוספים מלבד הזרם החרדי אליו משתייכת העובדת. מאחר והשיקול לביטול השיבוץ של העובדת נבע אך ורק מחמת היותה חרדית בית הדין מעמיד את הפיצוי הלא ממוני לעובדת על סך של 50,000 ₪.
בית הדין מציין כי אין מחלוקת שהעירייה לא היתה מעסיקה של העובדת, אלא רק המדינה- משרד החינוך. העירייה הייתה מעורבת בשיבוץ העובדת מתוקף הבעלות על הגן. עם זאת, בית הדין מקבל את טענת העובדת לפיה יש לראות בעירייה ובמדינה כמעביד משותף לצורך תחולת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לנוכח תכליתו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה למנוע אפלייה בעבודה המביאה להדרתן של אוכלוסיות משוק העבודה לרבות המגזר החרדי ולנוכח העובדה שביטול השיבוץ בשל היותה של העובדת חרדית נבע מהתנגדות העירייה לשבץ את העובדת המשתייכת לזרם החרדי בגן ממלכתי-דתי, בית הדין סובר שיש לאמץ פרשנות מרחיבה למונח מעביד או "מעסיק בפועל" לצורך החלת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה גם על העירייה. כבר נפסק בעבר, כי יש לתת פרשנות תכליתית למונחים "עובד" ו"מעביד" על פי ההקשר החקיקתי לרבות פרשנות המשתנה בהתאם להקשר החקיקתי.
לפיכך, בית הדין קובע מתוך הסעד שנפסק לעובדת כפיצויי לא ממוני, העירייה תישא בסך של 30,000 ₪ והמדינה בסך של 20,000 ₪. בקביעת גובה הפיצוי החל על כל אחת מהמעסיקות התחשב בית הדין ב"אשם" ובמעורבות של כל אחת מהן בביטול השיבוץ של העובדת.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
