פסיקה עדכנית: פיזיותרפיסט הוכר כעובד שכיר למרות עבודתו במקביל כעצמאי
סע"ש 10203-09-15 יעקב בן סימון נ' קבוצת הפועל ראשון לציון
ניתן ביום: 1.5.2018
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו
התובע הינו פיזיותרפיסט בתחום הספורט. בין התובע לבין הנתבעת, עמותה שניהלה את קבוצת הכדורגל "הפועל ראשון לציון" בתקופה הרלוונטית לתביעה ("הנתבעת"), נחתם הסכם בו הוגדר התובע כפיזיותרפיסט של הקבוצה.
שנה לאחר שהחל את עבודתו אצל הנתבעת, פתח התובע בשותפות עם הנתבעת , מכון פיזיותרפיה הממוקם באצטדיון הכדורגל העירוני של ראשון לציון. המכון שרת הן את שחקני הקבוצה והן מטופלי חוץ. כאשר הכנסות המכון התחלקו בין הצדדים.
עיקרי המחלוקת:
המחלוקת העיקרית בתובענה נגעה לשאלת קיום יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים. על בסיס טענת התובע לקיומם של יחסים אלו, ביקש הוא לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים עקב מכירת הקבוצה, לרבות זכויותיו הנובעות מיחסי העבודה.
הכרעת בית הדין:
בית הדין קיבל את התביעה בחלקה ופסק, כי בחינת מהות היחסים בין הצדדים נעשית בהתבסס על כלל נסיבות העניין, כשהמבחן העיקרי הנו המבחן המעורב שבמרכזו עומד מבחן ההשתלבות.
למבחן ההשתלבות שני פנים: הפן החיובי – קיום מפעל יצרני שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושמבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל, ואינו גורם חיצוני. הפן השלילי – האדם המדובר אינו בעל עסק עצמאי משלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני.
מבחן ההשתלבות:
במקרה דנן, הפן החיובי של מבחן ההשתלבות התקיים.
- הנתבעת הפעילה את קבוצת הכדורגל ולפיכך עונה להגדרת "מפעל שניתן להשתלב בו".
- התובע לא היה בגדר גורם חיצוני שנותן שירות לקבוצה אלא השתלב בתפקידו באופן מלא במערך הארגוני של הקבוצה בכל התקופה הרלוונטית.
- פעילותו הייתה חיונית לפעילות הנתבעת, שכן עסק במתן טיפולים לשחקני הקבוצה.
- תפקידו של התובע הוגדר כ"פיזיותרפיסט של הקבוצה". התובע נתן שירותים לשחקני הקבוצה בתוך המועדון, בחדר טיפולים של הקבוצה ובזמני אימון הקבוצה.
באשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות,
- פתיחת מכון פיזיותרפיה באצטדיון הכדורגל העירוני של ראשון לציון, בו ניהל התובע עסק עצמאי, הייתה ביוזמת הנתבעת.
- חלק מההשקעה הכספית בו היה של הנתבעת.
- הקמת המכון הייתה נפרדת מהסכם העסקת התובע שלפני כן, גם לאחר הקמת המכון המשיך התובע להיות מועסק בנתבעת במסגרת הסכם העסקה שחתם והנתבעת המשיכה לשלם לו את משכורתו והוציאה לו תלושי שכר במופרד מהחשבוניות שיצאו במסגרת המכון.
מעבר לאמור לא הוכח שהתובע שירת את הנתבעת כגורם חיצוני במסגרת עבודתו.
משהנתבעת היא זו שיזמה את הקמת המכון ואת מתכונת ההעסקה ואף עודדה את התובע לטפל בשחקני חוץ, ומנגד אפשרה לו להמשיך בתפקידו הראשוני, אין בהתנהלות זו כדי לשלול את מעמדו של התובע כעובד שכיר וכדי להעיד על מעמדו כקבלן עצמאי במסגרת ההתקשרות של התובע בגינה קיבל תלושי שכר. בהקשר דברים זה ציין בית הדין כי הפסיקה הכירה באפשרות לפיה אדם יהא בו זמנית עובד שכיר אצל מעסיק אחד ועצמאי בעסק משלו. משכך, העובדה כי לתובע היה עסק עצמאי בחלק מהתקופה אינה שוללת את המסקנה כי הועסק כשכיר בנתבעת ולא כנותן שירותים חיצוני.
גם על פי מבחנים נוספים שנבדקו בפסק הדין, ובהם:
מבחן הכפיפות, הפיקוח והקשר האישי, הציוד, משך ההתקשרות וכו'.
נקבע כי התובע היה עובד שכיר בנתבעת במקביל לעבודתו במכון.
באשר להליך הפיטורים, הנתבעת הוכיחה כי הודיעה לתובע על מכירת הקבוצה. לפיכך, מאחר שבנסיבות אלו הנתבעת ממילא לא הייתה יכולה להמשיך ולהעסיק את התובע הרי שהיא גם לא הייתה צריכה לערוך לו שימוע. את תשלומן של שאר הזכויות הנובעות מיחסי עבודה לא הצליחה הנתבעת להוכיח, למעט הפרשות לפנסיה ועל כן תביעתו של התובע לדמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה והשלמת פיצויי פיטורים, התקבלה.
לפסק הדין המלא – לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
