פסיקה עדכנית: עיכוב בתשלום פיצויי הפיטורים בגלל התנהלות מול קופת הגמל מהווה נסיבה שלמעסיק אין שליטה עליה ופוטרת מתשלום פיצויי הלנת פיצויים
ד"מ 13065-09-16 הילה אוחנה נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ
ניתן ביום: 25.4.2017
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בירושלים
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובדת שהתפטרה לשם טיפול בילד, והיתה זכאית לפיצויי הפיטורים, אך בפועל ניתן לעובדת מכתב לשחרור הכספים הצבורים בקופה ושולמה לה יתרת הפיצויים רק כשלושה וחצי חודשים לאחר מועד סיום עבודתה. לפיכך, העובדת תובעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. לטענת המעסיקה, העיכוב נבע מהתנהלות מול חברת הביטוח, אשר הגישו בתחילה דו"ח שבו יתרה שגויה, ולפיכך היה על המעסיקה לפנות להליך בירור שארך זמן.
השאלה העולה בפסק הדין היא האם העובדת זכאית לפיצויי הלנת פיצויים בנסיבות שבהן העיכוב נבע מהתנהלות והליכי בירור מול חברת הביטוח.
הכרעת בית הדין:
בית הדין מציין כי המעסיקה הוכיחה כי פנתה לחברת הביטוח וכאמור לאחר דין ודברים ובירורים שונים התברר כי אכן חלק מן ההפקדות לא נקלטו וכי היתרות ברכיב הפיצויים היום גבוהות מאלו שהוצהר עליהן. רק עם סיום הבירור הונפק טופס 161 ומכתב שחרור ושולמו לעובדת יתרת הפיצויים. לפיכך, בית הדין מגיע למסקנה כי הדין עם המעסיקה וכי אין מקום לחייבה בפיצויי הלנה.
בית הדין מציין, כי שילובם של סעיפים 18 ו- 20 ל חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, מקנה לבית הדין סמכות להפחית או לבטל חיוב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בנסיבות אשר נמנו בחוק.דומה כי כיום אין עוד ספק בפסיקה כי הסמכות האמורה הנה סמכות שבשיקול דעת רחב של בית הדין.
בפסיקה נקבע כי תכלית החוק הקובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים הנה הרתעתית ביסודה, ויש לפיכך לבצע איזון עדין, הלוקח בחשבון את תכלית החוק, את הצורך בהרתעת מעסיקים, את חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו, את הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו, ואת החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד. ומאידך, יש לקחת בחשבון את משמעותה הקשה של פסיקת פיצויי ההלנה לקניינו של המעסיק ויכולתו להפעיל את עסקו, כך שהנזק הנגרם כתוצאה מפסיקתם של פיצויי הלנה גבוהים – לרבות לעובדים אחרים של המעסיק – עלול להיות כבד מהתועלת שתושג באמצעותם.
כמו כן, נקבע בפסיקה כי יש טעם להרחיב את הגדרת "נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה" על מנת להעניק לבית הדין שיקול דעת בדבר שיעור ההפחתה, ותוך כדי כך להתחשב במכלול נסיבות העניין.
לטעם בית הדין, הנסיבות האמורות מהוות "נסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה" והן מצדיקות את הפחתת הפיצוי לחלוטין.
במקרה שלפנינו, המעסיקה הוכיחה התכתבות עם חברת הביטוח וניתן לראות כי הייתה מודעת לחובתה לשלם פיצויי פיטורים ולאיחור שנגרם והפצירה מספר פעמים בחברת הביטוח להזדרז בתשובתה. הסברי המעסיקה לגבי אי הסדרים אשר שררו באותה תקופה בממשק שבין המעסיק לחברות הביטוח נשמעים אמינים והמסמכים לכאורה תומכים בהם.
בית הדין מציין כי אכן קיים קושי ואף מניעה להנפיק טופס 161 מקום בו חברת הביטוח מוסרת נתונים שגויים. אדרבא דומה כי פעולת המעסיקה לבירור היתרות האמתיות היטיבה גם עם העובדת אשר נחסך ממנה הצורך לתיקונים רטרואקטיביים והחזרים שונים.בהתאם לכך, בית הדין דוחה את טענת העובדת כי היה על המעסיקה לשלם לכל הפחות את סכום השלמת הפיצויים במועד- שכן הסכום נקבע באופן סופי רק עם היוודע היתרות הצבורות ואין הצדקה לשלמו במנותק מטופס 161.
בית הדין מציין כי ההתנהלות מול המעסיקה לקתה לעתים בבירוקרטית יתר ובסחבת מסוימת אולם לא היה בכך משום חריגה מהתנהלות מוכרת בכל גוף מוסדי או עסקי גדול. אדרבא- המעסיקה מעולם לא ביקשה להתנער מחובתה לשלם פיצויי פיטורים ונראה כי ככלל העובדת קיבלה מענה הולם למרבית פניותיה. שקלול כל הנתונים מלמד כי המעסיקה פעלה בתום לב סביר ובדרך מקובלת והעיכוב בתשלום נבע מנסיבה שאינה בשליטתה. בהתאם לכל האמור, תכלית החקיקה שהיא הצורך בהתרעת המעסיק, אינה חלה על ענייננו.
בנוסף, בית הדין מציין כי חלק גדול מן ההלנה הנטענת הנה הלנה להלכה בלבד ולא למעשה. זאת מאחר וחלקו הארי של הסכום בגינו מעסיקה ההלנה הנו סכום אשר נצבר לטובת המעסיקה בקופה, ובדיון שנערך בבית הדין, התברר כי למעשה העובדת לא משכה סכום זה עד היום מהקופה וגם אין בכוונתה לעשות כן בזמן הנראה לעין.בנסיבות אלו מובן כי השיקולים כגון חשיבות תשלום השכר במועד לשם פרנסת העובד ומשפחתו, הפגיעה הנגרמת לכבודו של העובד כתוצאה מאי קבלת שכר במועד עבור עבודתו או החשש כי אי קבלת השכר במועד יפגע בזכותו של העובד לקיום בכבוד, אינם כלל שיקולים רלוונטיים וזאת כאמור לגבי רובו של הסכום המדובר.
בית הדין מציין כי גם העובדה שהעובדת החלה לעבוד בעבודה חדשה מיד עם סיום העסקתה במעסיקה רלוונטית במידת מה, כך שגם לעניין יתרת הסכום לא התעורר בשום שלב חשש לפגיעה בזכות לקיום בכבוד או בכבודה של המעסיקה בכלל.
לאור כל האמור, מסקנת בית הדין היא כי אין מקום לחייב את המעסיקה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, והתביעה נדחית.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
