פסיקה עדכנית: עובד שהתפטר לאחר גיל פרישה זכאי לפיצויים גם כאשר גיל הפרישה לא היה סיבת ההתפטרות וגם כאשר לא טען לזכאותו
ס"ע 31117-01-13 שלום בן משה נ' בן בטחון (1989) בע"מ
ניתן ביום: 22.5.2015
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
העובד הועסק במשך כארבע שנים כשומר אצל המעסיקה שהיא חברת שמירה. יחסי העבודה הסתיימו בין הצדדים כשהיה העובד בגיל 70, והצדדים חלוקים האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, והאם זכאי העובד לפיצוי פיטורים.
על פי ההסכם שנחתם בין העובד למעסיקה, במידה והמעסיקה לא תספק לעובד עבודה עד מועד מסויים, העובד ייחשב כמפוטר. המעסיקה הציעה לעובד מספר מקומות עבודה חלופיים, אך העובד סרב לכולם.
לטענת העובד, מגיע לו פיצויי פיטורים מאחר והמעסיקה לא סיפקה לו עבודה כרצונו.
לטענת המעסיקה, היא סיפקה לו עבודה והוא סירב, דהיינו מדובר בהתפטרות. כמו כן, העובד לא טען בעת סיום יחסי העבודה, וגם לא במהלך המשפט עד לשלב ההוכחות, שזכאותו לפיצויים נובעת מהגיעו לגיל פרישה. לכן, לטענת המעסיקה, מדובר בהרחבת חזית אסורה ואין לפסוק לעובד פיצויי פיטורים מסיבה זו של הגעה לגיל פרישה.
עיקר פסק הדין עוסק בשאלה האם עובד שמתפטר לאחר הגיעו לגיל פרישה זכאי לפיצויי פיטורים גם כאשר זו אינה סיבת ההתפטרות וגם כאשר לא טען טענה זו בתביעתו לפיצויי פיטורים.
הכרעת בית הדין:
בית הדין קובע כי המעסיקה עמדה בהתחייבותה לפי ההסכם לספק לעובד עבודה, והעלתה בפניו מספר אפשרויות לשיבוצו. העובד הוא שסירב, ומכאן שהמעסיקה לא פיטרה את העובד וחפצה בהמשך העסקתו, והעובד הוא שהתפטר. נראה כי הסיבה האמיתית לסירובו של העובד להצעות השיבוץ השונות הן רצונו לעבור ולעבוד בחברת שמירה אחרת.
בשאלה האם העובד זכאי לפיצויי פיטורים בשל הגיעו לגיל פרישה, קובע בית הדין כי העובד היה מיוצג ע"י עו"ד בהגשת תביעתו ולא נטען לא אז ולא בשלב מאוחר יותר, כי העובד התפטר בשל הגיעו לגיל פרישה. טענה זו הועלתה לראשונה בפני בית הדין בדיון ההוכחות. כלומר, מדובר בהרחבת חזית.
עם זאת, קובע בית הדין כי זכות זו הייתה מוקנית לעובד. על פי כללי הצדק הטבעי, לא יעלה על הדעת כי העובד אשר עבד אצל המעסיקה במשך 4 שנים יפסיד את פיצויי הפטורים שלהם היה זכאי על פי דין, רק בשל העובדה שלא ידע את זכויותיו.
ביום סיום יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים מלאו לעובד 70 שנה. על פי ההלכה הפסוקה התפטרות עובד שהגיע לגיל פרישה איננה מחייבת התפטרות בשל הפרישה ו"תהא סיבת ההתפטרות אשר תהא". זאת בשונה מהתפטרות לרגל מצב בריאותי, או עקב העתקת מגורים וכו'. בכל המקרים האחרים הגורם לא צריך להיות קיים אלא שאותו הגורם צריך להיות הפועל המניע והמביא לתוצאה. לכן, העובדה כי העובד המשיך לעבוד אצל מעביד אחר לאחר שסיים עבודתו אצל המעסיקה אין בה כדי לשנות את המסקנה לפיה בעת שהעובד עזב את עבודתו אצל המעסיקה הוא היה זכאי לפיצויי פיטורים.
בכתב התביעה תבע העובד את הסעד (פיצויי פיטורים) אולם בעילה שונה (על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים). בית הדין אינו נוהג לפסוק לבעל דין סכומים אשר לא נתבעו על ידו או בגין עילות שלא נתבעו אלא במקרים נדירים ביותר. עם זאת, בית הדין קובע כי מקרה זה נופל באותם מקרים נדירים בהם יש ליתן לאמור בכתב התביעה פרשנות תכליתית. לפיכך פוסק בית הדין כי על המעסיקה לשלם לעובד פיצויי פיטורים בסך 18,157 ש"ח.
לגבי חובת העובד למתן הודעה מוקדמת קובע בית הדין כי מאחר שהעובד לא התפטר ביום הגיעו לגיל פרישה אלא לאחר מספר שנים, היה עליו ליתן הודעה מוקדמת למעסיקה על מנת שתוכל להיערך בהתאם. על כן, על העובד לשלם למעסיקה חלף הודעה מוקדמת כנתבע בכתב התביעה שכנגד.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
