פסיקה עדכנית: עובדת שמתפטרת לאחר גיל פרישה זכאית לפיצויי פיטורים גם אם החלה לעבוד לאחר הגיעה לגיל הזכאות לפרישה
סע"ש 4450-01-12 ג'ון יפה נ' רז מטמון קשרי לקוחות בע"מ
ניתן ביום: 30.12.2014
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בירושלים
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובדת אשר בעת שהיתה בת 62, החלה לעבוד כאשת מכירות בחברה המעסיקה. לאחר הגיעה לגיל 67 התפטרה העובדת ודרשה לקבל את פיצויי הפיטורים מכוח סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, אך המעסיקה סרבה לכך, ומכאן התביעה.
עיקר הדיון עוסק בשאלה הנוגעת לפרשנות סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, בשאלה האם נשים שהתחילו לעבוד אחרי גיל הזכאות לפרישה (62) ולפני גיל פרישת חובה (67) תהיינה זכאיות לפיצויי פיטורים בהתפטרות.
סעיף 11(ה) קובע כי אם התפטר עובד לאחר שהגיע לגיל הפרישה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, רואים את ההתפטרות כפיטורים. כלומר, עובד שהתפטר לאחר גיל פרישה יהיה זכאי לפיצויי פיטורים. סעיף זה פורש בפסיקת בית הדין הארצי כמעניק זכאות לפיצויי פיטורים רק במידה והעובד החל לעבוד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה לפני הגיעו לגיל פרישה (להלן: הלכת מורנו).
לטענת המעסיקה, ובהתבסס על הלכת מורנו, מאחר והעובדת התחילה לעבוד לאחר גיל הזכאות לפרישה לנשים, היא אינה זכאית לפיצויי פיטורים בהתפטרות. לפי עמדה זו, הוראות סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים מכוונות לגיל הזכאות לפרישה (62 לנשים), ולא לגיל פרישת חובה.
לעומת זאת, העובדת טוענת כי הוראת סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים מתייחסת לגיל פרישת חובה של אישה שהוא 67. מכיוון שהעובדת התפטרה לאחר שהגיעה לגיל 67 היא זכאית, לטענתה, לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף זה. כמו כן לטענת העובדתץ המשמעות של קבלת עמדת המעסיקה היא יצירת הפלייה פסולה מחמת מין, שכן אילו היא הייתה גבר היא הייתה נמצאת זכאית לפיצויי פיטורים.
הכרעת בית הדין:
בית הדין מציין, כאמור, כי השאלה שעולה היא האם הוראותיו של סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים מכוונות גם לנשים שהחלו בעבודתן אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה לאחר הגיען לגיל הזכאות לפרישה. כלומר, האם גם הן תחשבנה כמי שהתפטרו לאחר הגיען לגיל פרישה או שמא הזכאות לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11(ה) תקום רק למי שהחלה לעבוד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה לפני גיל הזכאות לפרישה.
בית הדין מציין כי יש לבחון את הסוגיה הפרשנית לפי שלושת כללי היסוד המנחים. כלל פרשנות החקיקה הראשון הוא הכלל הלשוני- מתן פרשנות לטקסט שהלשון יכולה לשאת. מבחינה לשונית, עיון בהוראות סעיף 11(ה) מלמד כי מלבד הפניה כללית למשמעות המונח "גיל פרישה" בחוק גיל פרישה לא מבאר החוק האם מכוונים הדברים לגיל פרישה כמשמעו בסעיף 3 לחוק גיל פרישה, או לגיל פרישת חובה כמשמעו בסעיף 4 לחוק גיל פרישה. לכן, מן הבחינה הלשונית נדמה ששווה פרשנותה של העובדת לפרשנות המעסיקה. כלומר, לשון החוק יכולה לכאורה לשאת בכל אחת מהמשמעויות המוצעות על ידי הצדדים.
בנסיבות אלה, יש להסתייע בכלל הפרשנות השני, הוא כלל התכלית. הסעיף נחקק במטרה לאפשר לעובדים שאינם נהנים מזכויות פנסיוניות לפרוש מעבודתם בהגיעם לגיל הפרישה המקובל תוך זכאות לפיצויי פיטורים. בית הדין מצין שחזקה היא כי תכליתו של דבר חקיקה היא להגשים את עקרונותיה של שיטתנו המשפטית ולקדם את זכויות האדם בה. עקרונות אלה מהווים מעין 'מטריה נורמטיבית' הפרושה מעל דברי החקיקה כולם. בין עקרונות אלה נמנה גם עקרון השוויון הקובע שיחס שונה לשווים הוא בגדר הפלייה אסורה, ועל כן גם הבחנה על בסיס מין בלבד היא בגדר הפלייה אסורה.
בית הדין מציין כי על פי הפרשנות שמציעה המעסיקה גבר שיחל לעבוד בגיל 62 ויפרוש בגיל 67 ימצא זכאי לפיצויי פיטורים על פי סעיף 11(ה) לחוק ואילו אישה שתחל לעבוד בגיל 62 ותפרוש בגיל 67 לא תמצא זכאית לפיצויי פיטורים. זאת אך בשל העובדה שבחוק גיל פרישה מתאפשר לאישה ברצותה בכך לפרוש מעבודתה בגיל 62. לפיכך קובע בית הדין כי פרשנות המעסיקה היא בבחינת הפליה אסורה הנוגדת את עקרון השוויון. ככזו אין היא יכולה להיחשב כמגשימה את תכלית החוק ולא ניתן לקבלה. הלכה מושרשת היא כי מעמידים את החוק בחזקתו כי הוא מתיישב עם כיבוד הזכות לשוויון בין המינים ואף מכוון להגשימה. אשר על כן יש לקרוא את סעיף 11(ה) כמפנה גם לגיל פרישת חובה. בית הדין מוסיף כי יתכן שיש לקרוא את הוראות סעיף 11(ה) כך שגבר ואישה שיתקבלו לעבודה לאחר גיל 67 לא יהיו זכאים לפיצויי פיטורים במועד פרישתם, אולם משעניין זה אינו מתעורר ישירות בתיק זה הם משאירים אותו לעת אחרת.
בית הדין מדגיש כי לא נעלמה מעינו העובדה שהבחנה מחמת מין מצויה בחוק גיל פרישה הקובע, כאמור, שנשים זכאיות לפרוש מעבודה בגיל מוקדם יותר מגברים. ברור שהבחנה זו לא נועדה לפגוע בנשים ולכן וודאי שאין לפרש את החוק בדרך זו, שכן תקנה שלטובתו של אדם לא תהפוך פניה כנגד בעליה ולא תהא לו לרועץ. משמעות הדבר היא שאין לאפשר מצב בו גבר שמתקבל לעבודה בגיל 62 ומתפטר בגיל 67 יזכה בפיצויי פיטורים ואילו אישה שתעבור מסלול זהה לא תזכה בהם. בית הדין מציין כי לפיכך איננו רשאי להכריע כשיטת המעסיקה הסבורה שסעיף 11(ה) אינו חל על אישה שהחלה לעבוד במקום עבודה לאחר גיל 62.
לסיכום מציין בית הדין כי פרשנות המזכה את העובדת בפיצויי פיטורים עולה בקנה אחד עם התכלית שביסוד סעיף 11(ה) – הפליה מתקנת לבני הגיל השלישי – כמו גם עם עקרון השוויון בין המינים ואיסור ההפליה על בסיס מין. פרשנות זו אף מקדמת את זכות האדם של נשים להמשיך ולהשתלב בשוק העבודה כרצונן עד גיל פרישת חובה, ואף לאחריה בהסכמת המעסיק, כאשר הן נושאות בתרמילן את כל אגד הזכויות מכוח חקיקת המגן, לרבות הזכות להתפטר בדין מפוטרת בפרישתן הסופית משוק העבודה.
בית הדין מתייחס להלכת מורנו ומציין כי אין בקביעותיו שבפסק הדין הזה כדי לשנות מאומה מההלכה שנקבעה בעניין מורנו, והיא שעובד שהתקבל לעבודה לאחר גיל פרישה לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים. דאז היה גיל הפרישה לגבר 65 ומר מורנו התקבל לעבודה בגיל שעלה על זה, ואילו כיום גיל פרישת חובה הוא 67. העובדת החלה בעבודתה אצל המעסיקה עובר לגיל 67. כמו כן ברור שאין לפרש את הנפסק בהלכת מורנו ככזה שנועד ליצור הפלייה אסורה בין נשים לגברים אך מחמת מינם השונה, כפי שמציעה המעסיקה.
יש לציין כי מדובר בפסיקה אזורית, שהיא הלכה מנחה אך אינה מחייבת.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
