פסיקה עדכנית: עובדת בטיפולי פוריות שלא נעדרה מעבודתה מוגנת מפיטורים גם אם חלפו שנתיים מתחילת הטיפולים
על"ח 41781-03-16 יובל בר נ' שוש מלכה ואח'
ניתן ביום: 1.4.2017
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובדת שפוטרה מעבודתה בשל מכירת העסק. בעת הפיטורים העובדת היתה בתקופה של טיפולי פוריות. מדובר בעובדת שלא נעדרה מעבודתה מחמת הטיפולים. רק לאחר כתשעה חודשים ממועד הפיטורים, כאשר העובדת הגישה תביעה כנגד המעסיק, הגיש המעסיק בקשה לממונה לקבלת היתר לפיטורים. הממונה התירה את הפיטורים אבל לא ממועד הפיטורים, אלא רק מהמועד שבו העובדת מצאה מקום עבודה חדש, כלומר כ-7.5 חודשים לאחר מועד הפיטורים.
פסק הדין הוא ערעור על החלטת הממונה. ראשית, המעסיק טוען שההחלטה ניתנה שלא בתוקף. לטענתו, הוא כלל לא היה צריך לפנות לבקש היתר, כי העובדת לא מוגנת מפיטורים עפ"י החוק, מאחר והיא נמצאת בהליכי טיפולי פוריות מעל שנתיים. בנוסף טוען המעסיק שלממונה אין סמכות לקבוע שהפיטורים יכנסו לתוקף במועד המאוחר למועד הפיטורים עצמם.
פסק הדין עוסק בשתי שאלות עיקריות:
1. האם ההגנה מפיטורים על עובדת שלא נעדרה מעבודתה בשל טיפולי הפוריות, מוגבלת לשנתיים מהיום שהתחילה את הטיפולים
2. האם במקרה של טיפולי פוריות לממונה יש סמכות להתיר את הפיטורים במועד מאוחר ממועד הפיטורים
הכרעת בית הדין:
לגבי הגנת החוק על עובדת בטיפולי פוריות שלא נעדרה מעבודתה-
הסעיף העוסק בהגנה על עובדות ועובדים העוברים טיפולי הפריה חוץ גופית וטיפולי פוריות, הוא סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים. המחוקק קבע בסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים הגנה פרוצדוראלית מפני פיטורים לעובדת או עובד המצויים בטיפולי פוריות, כך שפיטורים בתקופה המוגנת הקבועה בחוק, טעונים היתר מהשר הממונה (סמכויות שהואצלו ממונה על חוק עבודת נשים). הגנה זו היא פן של ההגנה המהותית הנובעת מאיסור הפליה של עובדות ועובדים מחמת טיפולי פוריות וטיפולי הפריה חוץ גופית, הקבועה בסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988.
בסעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים נמנו מספר מצבים בהם תינתן הגנה כאמור לעובדות ולעובדים בטיפולי פוריות, בין אם נעדרו מעבודתם לצורך טיפולים אלה, ובין אם לאו. המשותף לכלל המקרים הוא כי השר לא יאשר את הפיטורים אם שוכנע שהם קשורים לטיפולי הפוריות או להיעדרות העובד/ת בעקבותיהם. כלומר, השר אינו רשאי להתיר את הפיטורים אם שוכנע כי יש קשר בין הפיטורים ובין טיפולי הפוריות או היעדרות העובד בגינם, ואם אין קשר בין הפיטורים לטיפולי הפוריות, הוא רשאי להתיר או לאסור את הפיטורים, בהתחשב במכלול יחסי העבודה במקום. הסדר זה דומה להסדר שנקבע ביחס לפיטורי עובדת בהיריון.
מאחר והגנת החוק פרושה הן על עובדות ועל עובדים העוברים טיפולי פוריות הנעדרים בעקבותיהם, והם על עובדים העוברים טיפולים אלה מבלי שהם נעדרים מהעבודה, אז בהתאם, נקבעו בחוק תנאים שונים לתחולת ההגנה על העובדים, כאשר האבחנה העיקרית נובעת מהשאלה העובדתית אם העובדת או העובד נעדרו מהעבודה לצורך הטיפולים.
במקרה שלפנינו, אין חולק שהעובדת לא נעדרה מהעבודה עקב הטיפולים. על כן חלות הוראות סעיף 9(ה)(3) לחוק ולפיו ההגנה הפרוצדוראלית חלה לתקופת הטיפולים או למשך 150 ימים לאחר תום הטיפול (לפי המאוחר), ובלבד שהעובדת מועסקת מעל לחצי שנה, הודיעה למעסיק על דבר הטיפולים בתוך 3 ימים ממועד ההודעה המוקדמת ואם לא ניתנה אזי מיום הפיטורים, מסרה אישור רפואי תוך 14 ימים ממועד ההודעה המוקדמת וכן כי מדובר בטיפולים לקראת שתי הלידות הראשונות. לפיכך, יש לדחות את הטענה לפיה כיוון שחלפו למעלה משנתיים מאז שהעובדת החלטה בטיפולים, לא נדרש היתר לפיטוריה וכי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות. משאין חולק שהעובדת לא נעדרה מהעבודה עקב הטיפולים, לא חלות הוראות סעיף 9(ה)(1) ו-(2), הנוגעות לעובדים שנעדרו מחמת הטיפולים, שלגביהם לצורך ההגנה, נדרש שלא יחלפו שנתייםמהיום הראשון להיעדרותם מעבודה. אלא, יש לבחון את נסיבות המקרה על פי הקבוע בסעיף 9(ה)(3) לחוק, הנוגעים לעובדים שלא נעדרו מחמת הטיפולים, וסעיף זה אינו מגביל את ההגנה בתנאי של שנתיים.
העובדת במקרה שלפנינו זכאית להגנת החוק, מאחר ובמועד הפיטורים טרם חלפו 150 הימים שנקבעו בחוק, העובדת הועסקה מעל לששה חודשים, פוטרה לאלתר והודיעה סמוך להודעת הפיטורים שהיא עוברת טיפולי פוריות.
לגבי סמכות הממונה לקבוע את מועד תחילת הפיטורים במקרה של טיפולי פוריות-
לטענת המעסיק, לממונה אין סמכות להתיר את הפיטורים במועד מאוחר ממועד הפיטורים. ואולם, בית הדין קובע כי מקום בו הממונה מגיעה למסקנה לפיה יש לאשר את הפיטורים, היא גם רשאית לקבוע את מועד התחולה של הפיטורים. בפסיקת בית המשפט העליון כבר נקבע כי שר העבודה רשאי להתיר את הפיטורים גם לאחר מעשה, עם תוקף למפרע. לאחר מכן, באה לעולם הוראת סעיף סעיף 9ב' לחוק, המגבילה את שיקול דעת הממונה ובה נקבע שההיתר לפיטורים בהריון ינתן רק ממועד החלטת הממונה, ולא באופן רטרואקטיבי, אלא אם התקיימה אחת מהחלופות הקבועות ברשימה סגורה בחוק. משהמחוקק בחר להגביל את שיקול דעת הממונה, בכל הנוגע לתחולה בזמן של החלטתו, וזאת רק לגבי מקרים בהם התבקש היתר לפיטורי עובדת בהיריון, משמעות הדבר היא שבכל הנוגע לשאר המקרים בהם נתונה לממונה הסמכות על פי החוק, ממשיך לחול הכלל שנקבע בפסיקה, ולפיו הסמכות שנקבעה בחוק כוללת גם את הסמכות להחליט על מועד מתן ההיתר.
כמו כן, בוחן בית הדין את טענת המעסיק לפיה החלטת הממונהלדחות את מועד כניסת אישור הפיטורים לתוקף אינה סבירה, וקובע כי ההחלטה לפיה ההיתר לפיטורים ניתן מהמועד שבו העובדת מצאה עבודה חדשה היא החלטה מידתית העולה בקנה אחד עם מטרות החוק. זאת, במיוחד לאור העובדה שהמעסיק השתהה 9 חודשים בהגשת הבקשה להיתר, מבלי שהייתה לכך הצדקה מוצדקת ותוך הפרה של הוראות החוק. הבקשה לממונה רק לאחר שהוגשה נגדו תובענה בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים, וזאת חרף העובדה שידע כבר במועד הפיטורים שהעובדת עוברת טיפולי פוריות, ושעליו לפנות לבקש היתר. לפיכך קובע בית הדין כי לא נפל פגם בהחלטת הממונה, ואין הצדקה להתערבות בית הדין בהחלטה.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
