פסיקה עדכנית: נשללו 60% מפיצויי הפיטורים לעובד שמכר סחורה במחירים נמוכים ממה שקבע המעסיק
סע"ש 13973-09-13 מוסבאח חוארי נ' ע.ר. צים בע"מ
ניתן ביום: 4.5.2015
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובד שהועסק כקצב במשך 5 שנים ברשת "מחסני כמעט חינם", עד לפיטוריו בשל גניבה מהרשת (להלן: המעסיקה). הגניבה בוצעה על ידי מכירת בשר ללקוחות מסוימים במחירים נמוכים מהמחיר האמיתי. העובד, אשר ביצע את המעשים לפי הוראות מנהל הסניף, פוטר. עיקר תביעה זו נוגעת לשאלת זכאותו של העובד לפיצויי פיטורים אותם מבקשת המעסיקה לשלול ממנו. כמו כן דרש העובד תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין עגמת נפש, ועוד.
הכרעת בית הדין:
בית הדין מציין, כי לפי הצהרתו של העובד אשר נחתמה אצל המעסיקה, הוא מכר במשך מספר חודשים ללקוחות מסויימים נתחי בשר במחירים נמוכים ממחירם האמיתי, על ידי החלפת מדבקות המחירים של המוצרים. עדותו של העובד בבית הדין נמצאה רווית סתירות. בית הדין התרשם שהעובד לא היה תם, במובן זה שגם אם תתקבל גרסתו ולפיה ביצע את המעשים, בידיעתו והנחייתו של מנהל הסניף, הרי שהעובד ידע והבין שמדובר במעשים אסורים. כלומר, כי על אף שהעובד ידע והבין את חומרת המתרחש, הוא לא נמנע מלשתף פעולה עם הדברים ואף לא דיווח על כך לאיש. בית הדין למד מן העדויות כי ההתנהלות היתה בשיטה של "תן וקח", כלומר העובד קיבל טובות הנאה במישרין, כתמורה בגין מעשיו. כך למשל, קיבל העובד, אשר עבד על בסיס שעתי, תוספת כספית ממנהל הסניף של שקל לכל שעת עבודה, וכן קיבל העובד טובות הנאה של מזון שנשלח ע"י בעל המסעדה שהיה אחד הלקוחות שנהנו ממעשי הגניבה.
בית הדין מציין כי העובד נתן ביד אחת וקיבל בידו האחרת, תוך שמירה על קשר של שתיקה והימנעות מדיווח לממונים, על אף שהבין את חומרת הדברים. כעת, מבקש העובד לזכות ב"חסינות", באצטלא של "המנהל אמר לי".
בית הדין לא קיבל את גרסתו של העובד לפיה הודאתו במעשי הגניבה נכפתה עליו ע"י המעסיק. לראיה, העובד ניגש יומיים לאחר מכן לבדיקת פוליגרף וחזר על עיקרי הדברים. לכן, בית הדין קובע כי הודאתו אכן משקפת את מעשי הגניבה, ולכל הפחות את עיקרי הדברים.
לטענת העובד, אין להחמיר עמו מאחר ורוב מעשיו לא היו גניבה בשביל עצמו אלא בשביל אחרים בהוראת מנהל הסניף. העובד טוען כי עפ"י הפסיקה, אין מקום בנסיבות העניין לשלילה מלאה של פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת וכי ניתן להסתפק בשלילה חלקית שלא תעלה על 20%, אחרת תיגרם לו פגיעה קשה מעבר לפגיעה שנגרמה לו כתוצאה מפיטוריו. העובד מוסיף ומציין כי פוטר בהיותו בן 54 שנים, כאשר הוא המפרנס העיקרי במשפחתו. ואולם, לטענת המעסיקה, יש לשלול לעובד את מלוא הפיצויים, בשל מעשיו החמורים.
בית הדין קובע כי לא צריכה להיות מחלוקת, בדבר העובדה כי העובד ביצע מעשים פסולים, לחומרתם היה מודע בעת ביצועם, אשר גרמו למעסיקה נזק כספי של ממש. להבדיל ממקרה בו מבוצע אירוע חד פעמי, נקודתי, אשר אין בו כדי לגרום נזק מהותי, כאן מדובר בשיטת פעולה אשר נמשכה מספר חודשים, בהיקף של מספר פעמים בשבוע, ובסדרי גודל של עשרות ק"ג של בשר. המשמעות הכספית והנזק שנגרם כתוצאה מכך, ברורים.
מנגד, אין להתעלם מן העובדה כי בעיקרו של דבר, העובד לא יזם ולא הגה את הפעולות החוזרות והנשנות אשר בוצעו, בהוראת הממונה עליו, אשר היה הגורם המרכזי והדומיננטי, כאשר העובד פועל על פי דברו.
בית הדין מציין כי עונש הפיטורים במקרה זה, אינו אלא מתחייב בנסיבות העניין. יחד עם זאת, אין דינו של מנהל במקרה הנדון, אשר מועל באמון המעסיק ומנחה את העובד לבצע מעשים כדוגמת אלו שתוארו לעיל, צריך להיות כדינו של העובד, אשר ביצע את הוראות הממונה עליו. זאת, חרף העובדה כי העובד "עצם עיניו", לא דיווח ואף קיבל טובות הנאה מסויימות.
במצב דברים זה, בית הדין סבור כי אין לשלול מן העובד את מלוא פיצויי הפיטורים, אלא נכון יהיה לשחרר לידיו את מלוא הזכויות שנצברו עבורו בחברת הביטוח, כלומר הן את רכיב התגמולים והן את רכיב הפיצויים. עפ"י דו"ח יתרות מחברת הביטוח, הסכום העומד לרשות העובד כרגע (8,000 ש"ח) מהווה 40% מפיצויי פיטורים מלאים. בכך, לשיטת בית הדין, יש כדי לאזן בין העונש הראוי והמתאים לחומרת המעשים, לבין נסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון, במסגרתו, ככלל, בוצעו הפעולות עפ"י הנחיות המנהל הממונה, על כל המשתמע מכך.
לסיכום, בית הדין קובע כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים חלקיים, בגובה סכום הפיצויים שנצבר בקופה. תשלום הפיצויים יבוצע על דרך שחרור מלוא הזכויות בפוליסה לידי העובד, לרבות חלק הפיצויים.
לגבי תמורת ההודעה המוקדמת-
בית הדין קובע כי בנסיבות המקרה שלפנינו, אין לצפות מן המעסיק כי ימשיך להעסיק את העובד, בתקופת ההודעה המוקדמת, ומכאן שגם אין לקבוע כי היה עליו לתת לעובד, קודם פיטוריו, הודעה מוקדמת כלשהי. עמדה זו מצאה ביטוי גם בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה במקרים דומים.
לגבי שאלת זכאות העובד לפיצוי עבור עגמת נפש בגין פיטוריו –
בית הדין מציין כי הליך פיטוריו של העובד, נעשה אמנם בתוך לוח זמנים קצר, אולם המעסיקה פעלה לקיומו, תוך שהיא מכבדת את הכללים שהותוו בפסיקת בתי הדין, לעניין זכות השימוע והטיעון.
לפני פיטוריו, נערך לעובד בירור מקיף במסגרתו התבררו כלל הטענות הנוגעות לאירועים השונים. בסיום הליך הבירור, חתם העובד על הצהרה בה הודה במעשים המיוחסים לו. במקביל, הוזמן העובד לשימוע. העובד חתם על ההזמנה לשימוע, והשימוע נקבע לשלושה ימים מאוחר יותר. לפני השימוע העובד ידע והבין את מלוא התלונות המופנות נגדו, יכול היה להיערך בהתאם (או לבקש לדחות את מועד השימוע לצורך כך), והוא לא העלה כל טרוניה בעניין, גם במהלך הימים שחלפו לאחר הליך השימוע ועד מועד הודעת הפיטורים.
בית הדין קובע כי מאחר נמצא כל פגם בהתנהלות המעסיקה לעניין זה, ובוודאי שלא התנהלות העולה כדי חוסר תום לב, כטענת העובד, הרי שיש לדחות את תביעתו לפיצוי עבור עגמת נפש בגין פיטוריו.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
