פסיקה עדכנית: נפסקו 30,000 ₪ פיצויים למועמד לעבודה שלא התקבל בגלל מוצאו הערבי
סע"ש 28707-10-13 עומרי קיס נ' קפה על הים בע"מ
ניתן ביום: 5.7.2015
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לתביעת אזרח ישראלי ממוצא ערבי אשר לא התקבל לעבודה כמלצר במסעדה, לחייב את המסעדה לשלם לו פיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לטענתו, אי קבלתו לעבודה נובעת מחמת מוצאו, לאומיותו ו/או דתו.
מבחינה עובדתית, כשהגיע התובע וביקש לעבוד במסעדה בתפקיד מלצר, מנהל המשמרת קבע להיפגש עימו למחרת למשמרת התלמדות. למחרת הגיע העובד למשמרת התלמדות, במהלכה הוא נשאל למוצאו ואז נאמר לו כי מכיוון שמדובר במסעדה כשרה למהדרין על פי הוראות הרבנות לא ניתן להעסיקו מחמת דתו בתפקיד מלצר. שיחה זו הוקלטה על ידי התובע. מנהל המשמרת הציע לתובע לעבוד במסעדה סמוכה, שילם לתובע עבור עבודתו והלך עימו למסעדה השכנה על מנת לשוחח עם הבעלים ולמצוא לתובע עבודה בתפקיד מלצר באותה מסעדה.
התובע התקבל לעבודה במסעדה השכנה אולם לא התייצב לעבודה.
התובע הגיש תביעה לפיצויים מחמת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה כנגד המסעדה שלא קיבלה אותו לעבודה, לטענתו בשל אפלייה מחמת לאומיותו.
בית הדין מציין כי בשנים האחרונות הגיש התובע עשרים וחמש תביעות, רובן כנגד בתי עסק שונים בגין אפליה מחמת מוצאו הערבי. בשנת 2013 לבדה הוגשו שלוש עשרה תביעות בעילה של אפליה.
לטענת המסעדה הנתבעת, התובע לא ביצע את עבודתו באופן מקצועי וכישוריו לא תאמו את דרישותיה ולכן לא התקבל לעבודה. עוד נטען שמדובר בשיקולים ענייניים ושאין קשר בין מוצאו הערבי של התובע לאי קבלתו לעבודה. לטענת הנתבעת דבריו של מנהל המשמרת בנוגע לדתו של התובע היו על דעתו בלבד ושימשו "תירוץ" על מנת שלא לפגוע ברגשותיו של התובע, והם אינם משקפים את מדיניות המסעדה ואף לא את מדיניות הרבנות.
הנתבעת הוסיפה שניסתה לסייע לתובע והציעה לו לעבוד במסעדה סמוכה אולם הוא בחר שלא לעבוד בה. נטען כי העובדה שהתובע לא עבד במסעדה הסמוכה מלמדת שהוא כלל לא התכוון לעבוד במסעדה הנתבעת אלא ניסה להכשילה על מנת שיוכל להגיש את התביעה. כמו כן טענה המסעדה הנתבעת כי התובע מגיש תביעות באופן סדרתי כנגד בתי עסק שונים. כלומר, התובע עשה שימוש שלא בתום לב בזכות השוויון ובזכות הגישה לערכאות בכך שסיגל לעצמו "שיטת עבודה" ולפיה הוא עובר במקומות ציבוריים, מעסק לעסק, בכוונת מכוון להכשילם על מנת שתקום לו עילת תביעה בגין אפליה.
הכרעת בית הדין:
בית הדין מציין את חשיבות עקרון השוויון, שהוא עקרון יסוד במשפט הישראלי. סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות אוסר על אפליה מטעמי מוצא בקשר להחלטה הנוגעת לפיטורים או לאי קבלה לעבודה. בהתאם לפסיקה, על מנת להפוך את נטל הראיה, על העובד להראות שהתקיימו בו התנאים והכישורים הנדרשים לצורך העבודה וכן להביא ראשית ראיה לכך שהחלטת המעסיק הייתה נגועה באפליה פסולה.
בית הדין אינו מקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע לא התקבל לעבודה בשל תפקודו הלקוי, וקובע כי הסיבה לאי קבלתו היא מוצאו הערבי. די באמירתו של מנהל המשמרת שלא הוכחשה על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה ולקבוע שהתובע הביא "ראשית ראיה" לכך שלא התקבל לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו. משעלה בידי התובע להביא "ראשית ראיה" לכך שלא התקבל לעבודה מטעמי לאומיותו ו/או דתו יש להעביר את הנטל להפריך טענה זו למסעדה הנתבעת, והיא לא הצליחה להפריך טענה זו.
בית הדין שוכנע כי מנהל המשמרת אמר לתובע את הסיבה האמיתית להחלטתו שלא לקבלו לעבודה – העובדה שאינו יהודי – וכי הוא לא בדה סיבה זו מליבו.
כמו כן, בית הדין מציין כי המסעדה הנתבעת לא הוכיחה שהתובע היה חסר כישורים לעבוד בתפקיד מלצר או שתפקד באופן לקוי ושזו הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה.
בנוסף, הנתבעת לא הביאה למתן עדות את המלצר שחנך את התובע ואשר תחת פיקוחו עבד בכל שעות ההתלמדות. הימנעות זו פועלת לחובתה.
גם העובדה שמנהל המשמרת הפנה את התובע לעבודה במסעדה הסמוכה, וסיפר שמדובר בעובד טוב, מחלישה את הגרסה בנוגע לתפקודו הלקוי של התובע.
בית הדין מציין כי אף אם היתה מתקבלת טענת הנתבעת ולפיה התובע אינו בעל הכישורים המתאימים למלא תפקיד של מלצר במסעדה, לא היה בכך כדי לסייע לה. זאת, מאחר ובית הדין שוכנע כי העובדה שהתובע אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה, ולמצער, הייתה אחת הסיבות שנשקלו בעת קבלת ההחלטה, כך ששיקול זה לכל הפחות "מכתים" את ההחלטה בפגם של אי קבלה לעבודה שלא כדין.
בנוסף לכל האמור, בית הדין גם לוקח בחשבון כי המסעדה הנתבעת לא העסיקה מלצרים ערבים במסעדה בשנים האחרונות.
לגבי טענות המעסיקה הנתבעת בנוגע לחוסר תום לב של התובע ובנוגע להיותו בגדר "תובע סדרתי" בהתאם לדו"ח חוקר, בית הדין מציין אין בטענות אלה כדי לסייע לנתבעת. הקלטת השיחה עם מנהל המשמרת על ידי התובע או הגשת תביעות נוספות על ידו נגד מעסיקים שונים בגין אפליה אינן יכולות כשלעצמן להצביע על חוסר תום לב מצידו. התובע אינו יכול להכשיל את הנתבעת וליצור אפליה אם היא אינה קיימת. גם העובדה שהתובע בחר שלא לעבוד במסעדת הסמוכה אין בה כדי להוביל לקביעה שהוא לא התכוון לעבוד אצל הנתבעת או להצביע על חוסר תום ליבו שכן התובע סיפק הסבר למעשיו – המסעדה הייתה ריקה והוא אינו אוהב דגים. כמו כן ספק אם קיימת חובה מצד התובע לעבוד במסעדה אחרת אם הוא אינו מעוניין בכך.
לסיכום, בית הדין קובע כי התובע הופלה מחמת לאום/דת ומחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין אי קבלתו לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו.
לגבי גובה הפיצויים, קובע בית הדין כי תכלית הפיצוי מכוח החוק היא, בין היתר, עונשית והרתעתית, וכי אין כל הגבלה בתקרת הפיצויים שניתן לקבוע על פי חוק שוויון הזדמנויות, שכן סעיף 10 לחוק קובע שבית הדין רשאי לפסוק פיצויים בגין הפרתו, אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שיראה לו בנסיבות העניין.
בית הדין מציין במסגרת השיקולים שהוא לוקח בחשבון בקביעת גובה הפיצוי, מחד גיסא, את החומרה שיש לייחס לאפליה על רקע השתייכות לאומית ו/או דתית, ואת העלייה החדה באפליה בשנים האחרונות על רקע לאום ו/או דת בעיקר מצד מעסיקים. מאידך גיסא, את העובדה שלמרות שאין איסור להעסיק מלצר שאינו יהודי במסעדה כשרה קיימים קשיים אובייקטיביים בהעסקתו בשל המגבלות ההלכתיות השונות (כמו למשל, איסור פתיחת בקבוק יין ואיסור הדלקת אש לבישול), וכן את העובדה שהנתבעת מצאה לתובע עבודה חלופית במסעדה סמוכה על מנת שלא יוותר ללא פרנסה. דבר זה אינו שכיח במקרים של פיטורים על רקע אפליה אסורה ומחזק אף הוא את המסקנה שהתובע הופלה עקב הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בהעסקת עובד שאינו יהודי במסעדה כשרה למהדרין.
לאחר שקלול כל הנ"ל, בית הדין מגיע למסקנה כי הפיצוי לו ראוי התובע עומד על סך של 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני שנגרם לו בגין אי קבלתו לעבודה שלא כדין.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
