פסיקה עדכנית: מעסיק שציין במסמכים לביטוח הלאומי כי סיבת הפיטורים היא "גניבה ממעסיק" ישלם לעובד פיצוי בגין פרסום לשון הרע

פסיקה עדכנית: מעסיק שציין במסמכים לביטוח הלאומי כי סיבת הפיטורים היא "גניבה ממעסיק" ישלם לעובד פיצוי בגין פרסום לשון הרע

סע"ש 4189-04-14 יוסף קליין נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ

ניתן ביום: 31.12.2017   

ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב  

 תקציר מאת עו"ד מיכל כהן, המחלקה המקצועית בחשב:

במסגרת תביעה אותה הגיש העובד לבית הדין האזורי לעבודה, טען העובד כי פיטוריו הם למעשה מסע נקמה, ואין בתשתית העובדתית שנפרשה במכתב השימוע אמת וחצי אמת. לפיכך, עותר הוא לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין ולפיצוי לפי חוק ההגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל תקין), וכי בהליך השימוע נפלו פגמים רבים. הנתבעת, הינה חברה שעיסוקה בתחום התחבורה הציבורית (להלן: "המעסיק"). התובע (להלן: "העובד"), הועסק בנתבעת כנהג אוטובוס במשך כשנתיים וחצי ועד למועד פיטוריו, עקב חשד לכאורה לגניבה ממעסיק. בסיום עבודתו של העובד, ניתנה לעובד הודעה מוקדמת לפיטורים ושולמו לו פיצויי פיטורים מלאים.

כמו כן, טען העובד, כי המעסיק הוציא דיבתו במספר הזדמנויות שונות, בין היתר, במסגרת מכתב הפיטורים ובמסמכי המעסיק למוסד לביטוח לאומי, בהם ציין המעסיק, כי העובד פוטר בשל "חשד לגניבה". משכך, עתר העובד לפיצויים בעילה של לשון הרע.

עוד במסגרת התביעה, טען העובד כי הוא זכאי לשכר בגין 15 דקות בהן העמיד עצמו לרשות המעסיק בתחילת כל יום ובסופו ואשר בגינם לא שולם לא שכר, להפרש פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגין שחרור הקרנות באיחור, להפרשים בגין אי מתן הודעה מוקדמת כדין להפרשי דמי הבראה ופדיון חופשה, והחזר הוצאות נסיעה. כך גם טען העובד, כי במעמד קבלתו לעבודה דרש ממנו המעסיק שתי המחאות פתוחות על מנת שיוכל להיפרע מהן במקרים של חסרים בקופה ובמקרים של אובדן/נזק לציוד וכן המחאה פתוחה נוספת בגין הכשרתו בגינה חויב לעבוד אצל המעסיק כשנתיים אחרת ייקנס- בניגוד להוראות חוק איסור קבלת ביטחונות מעובד.

מנגד, טען המעסיק, כי ההחלטה על סיום העסקת העובד התקבלה לאחר שהתברר למעסיק מעבר לכל ספק, כי העובד גנב מהמעסיק סכומי כסף, ולאחר שהתקיים לעובד שימוע כדין ובתום לב, במסגרתו הוסברו לעובד היטב החשדות נגדו, וזאת תוך מתן התייחסות באשר לאירועים הנטענים. העובד, הגיב לטענות ופרוטוקול השימוע שנמסר לעובד משקף את הלך הדברים. המעסיק הוסיף, כי החברה נוהגת לשמור על פרטיות עובדיה בכל תחומי העבודה ועל תוכנן של שיחות השימוע הנוגעות למעשי גניבה/ מרמה בפרט. עוד טען המעסיק, כי כל זכויותיו של התובע שולמו כדין. באשר לטענות העובד, בעניין ההמחאות הפתוחות שנתן לצורך הבטחת השבת כספים וציוד שניתנו לו, ולצורך השבת סכום מימון (חלקי) של עלויות ההכשרה באם לא יעמוד בהתחייבות לתקופת עבודה מינימלית של שנה – נמסרו טרם מועד תחילתו של חוק איסור קבלת ביטחונות לעובד, ולכן אין לראות במעסיק כמי שהפר את הוראות החוק.

הכרעת בית הדין האזורי:

בית הדין שב על ההלכה, לפיה כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות. כבר נפסק, כי מעילה באמונו של מעביד, ובוודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באושיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר – 'לא נכון…לא גנבתי'. לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת. כלומר, הנטל המוטל על מעסיק הטוען טענות בדבר מעשי גניבה, תרמית והונאה, הוא נטל מוגבר ואינו הנטל המוטל במשפט אזרחי רגיל, וזאת מכיוון שמדובר בהאשמות חמורות.

השאלה האם הוכחה עבירת הגניבה ממעביד, נדונה בפסיקה בהקשר של שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, סוגיה אשר אינה רלוונטית במקרה דנא. עם זאת ומכיוון שעסקינן בנושא רגיש אשר לו השלכות מהותיות לגבי העובד, לטעמו של בית הדין, המעסיק לא עמד בנטל המוגבר המוטל לפתחו להוכיח, כי אכן העובד ביצע עבירת גניבה ממעביד. בנוסף, הדגיש בית הדין, כי המעסיק לא הגיש תלונה במשטרה על עבירה של גניבה ממעביד, ואף סירב לבקשת העובד לבצע בדיקת פוליגרף.

בית הדין קבע, כי במקרה דנא, לא הצליח המעסיק להוכיח במידת ההוכחה הנדרשת, כי אכן המדובר בעבירה של גניבה ממעביד, ולא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את עבירת הגניבה מצד העובד.

 

תביעתו של העובד לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, היעדר שימוע ופיצוי מכוח חוק הגנה על עובדים-

התובע טען כי בהליך השימוע שנערך לו נפלו פגמים רבים, בין היתר, מאחר ולא הוצגה בפניו כל ראיה ו/או דו"ח מבקר ו/או עדות או מכתב פניה מאת נוסע פרטי או צילומי קבלות המאמתים את החשדות שהועלו כנגדו. בנוסף, טען העובד כי בגין פיטוריו –  תוך ציון עילת הפיטורים ( גניבה ממעביד ) המהווה פרסום לשון הרע וכאשר הוא מואשם על לא עוול בכפו, ותוך הפלייתו על רקע גילו, שכן הוא פוטר בגיל 63, גיל שקרוב לגיל פרישה, עובדה שתקשה עליו במציאת מקום עבודה אחר ויש לזכותו בפיצוי בגובה אובדן השתכרות עד גיל פרישה בסך 256,388 ₪.

מנגד, טען המעסיק כי ההחלטה על סיום העסקתו של העובד בחברה התקבלה לאחר בדיקות מקיפות במסגרתן התברר מעבר לכל ספק, כי העובד גנב ממנה סכומי כסף במעשי מרמה.

בית הדין קבע, כי גם אם לא עלה בידי המעסיק להוכיח במסגרת הליך שיפוטי זה במידת ההוכחה המוגברת כנדרש, את דבר ביצוע הגניבה על ידי התובע, נחה דעתו כי הייתה לנציגי המעסיק, סיבה של ממש לחשוד בעובד על יסוד החומר שהונח בפניהם.

באשר להליך הפיטורים ולטענות העובד באשר לאי עריכת שימוע כדין, בית הדין מצא כי יש להן יסוד. שכן, עם מכתב הזימון לשימוע ואף במסגרת השימוע עצמו לא הוצגו בפני העובד דוחות הביקורת ואף לא העידו המבקרים עצמם כך שלא ניתנה לעובד הזדמנות ממשית לבחון את הטענות כנגדו ולהתמודד מולן. זאת ועוד, בכתב התביעה טען העובד, כי מיד לאחר השימוע ומשבקשתו לטהר את שמו ולהיבדק בפוליגרף נדחתה, ביצע הוא בדיקת פוליגרף באופן פרטי וביקש להעביר את תוצאות הבדיקה למעסיק. משכך, ובגין הפגמים שנפלו בהליך השימוע פסק בית הדין לעובד פיצוי בגובה 10,000 ₪.

 לשון הרע-

העובד טען, כי עוד קודם לישיבת השימוע, הפיץ המעסיק את דבר השימוע ואת היותו חשוד בגניבה בקרב עובדי המעסיק. לטענת העובד, דברים אלו מהווים לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב והכל במטרה להשפילו ולפגוע בכבודו. בנוסף לכך, וחרף העובדה, כי במהלך השימוע לא הוצגה כל ראיה ממנה ניתן להסיק על קיומה של עבירה פלילית כלשהי, הרי שבמסגרת מכתב הפיטורים ובמסמכי המעסיק לביטוח הלאומי צייו המעסיק כי העובד פוטר בשל "חשד לגניבה". לטענת העובד, כל אחת מהאמירות אינן אמת ופרסומם ברבים נועדו להשפילו בעיני אחרים, ולפיכך עונות להגדרת לשון הרע, כאמור בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן – "חוק לשון הרע"). על רקע זה עתר העובד לפיצויים ללא הוכחת נזק – בסך כולל של 136,000 ₪.

מנגד, טען המעסיק כי הוא שומר על פרטיות עובדיו בכל תחומי העבודה בכלל, ועל תוכנן של שיחות השימוע בפרט. משכך, המעסיק לא פרסם ברבים את חשדות שהתגלו כנגד העובד באשר לגניבה, כשם שלא פרסם כל פרט הקשור לנסיבות סיום עבודתו.

בית הדין הבהיר, כי בהתאם לעמדתו סעיף 24 (א) (1ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, קובע סמכות עניינית ייחודית לבית הדין לעבודה לדון בתביעה של עובד שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע במסגרת יחסי עבודה.

במסגרת פסק הדין, הפנה בית הדין לפסיקת בית הדין הארצי -ע"ע 26198-07-13, ד"ר סגל שוורץ נ' ד"ר אמיר אברמוביץ מיום 30.4.15), "חוק איסור לשון הרע נועד ליצור איזון בין הזכויות המתנגשות בפרסום דברים העולים כדי לשון הרע. מצד אחד, עומדת הזכות לשם טוב של אותו אדם אשר נפגע מן הפרסום. מן העבר השני ניצבת הזכות לחופש הביטוי. הזכויות משני עברי המתרס נגזרות מכבוד האדם ומצויות בבסיסה של מערכת זכויות היסוד במשטר הדמוקרטי. השקילה והאיזון בין הזכויות המתנגשות האלה באים לביטוי בחוק עצמו בהגדרת מרכיבי 'לשון הרע' ו 'פרסום' ובפריסת ההגנות השונות הניתנות למפרסם כמו גם בפרשנות שהעניקה הפסיקה לחוק.

בתביעת לשון הרע שעילתה נוצרה במסגרת יחסי עבודה יש להוסיף לתמהיל האיזונים האמורים גם את המאפיינים המיוחדים של יחסים מסוג זה. בהקשר זה יש להתחשב בכך שמקום העבודה הוא מקום בו העובדים שוהים שעות רבות מידי יום ויש חשיבות לשיח פתוח גלוי ויום יומי. בנוסף יחסי עובד מעסיק טומנים בחובם באופן אינהרנטי את הצורך לאפשר לממונה להעיר לכפופים לו ולחוות דעה על עבודתם...".

בנוסף, תביעת לשון הרע נבחנת בארבעה שלבים:

 "בשלב ראשון, יש לברור מהביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, היינו לפי מבחן אובייקטיבי, על פי הנסיבות ולשון הדברים. בשלב השני, יש לברר על פי תכלית החוק באם מדובר בביטוי המהווה לשון הרע על פי סעיפים 1 ו – 2 לחוק. בשלב השלישי, יש לברר האם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בסעיפים 13 – 15 לחוק. בשלב רביעי, יש לדון בשאלת הפיצויים המגיעים לנפגע" (ע"א 89/04 נודלמן נ. שרנסקי מיום 4.8.08; ע"ע 46548-09-12 לירן אבידן נ' פלאפון תקשורת בע"מ, מיום 31.03.15).

באשר לפרסום הנוסף, טופס הודעה על סיום עבודה לביטוח לאומי תוך ציון סיבת הפיטורים של העובד כ"גניבה ממעסיק", קבע בית הדין, כי ייחוס עבירת "גניבה" לאדם, היא התבטאות פוגענית וציון הדברים בטופס ההודעה לביטוח לאומי שנועד לצורך הצגתו בפני אחרים שאינם הנפגע – עונה להגדרת "פרסום" שבחוק. מכאן, שהתקיימו יסודות עוולת לשון הרע בפרסום הזה. בנסיבות אילו ובהתחשב במאפיינים הייחודים של יחסי העבודה, פערי הכוח בין העובד למעסיק והצורך של העובד באישור המעסיק לשם מימוש זכויותיו, היה על המעסיק להעלות טעמים כבדי משקל להצגת סיבת הפיטורים באופן הצגתו בטופס הדיווח לביטוח הלאומי. טעמים שכאלה לא הוצגו בפני בין הדין בעניין זה, למעט אמירה גורפת כי היא שומרת על פרטיות עובדיה, ולטעמו של בית הדין טעם שכזה אינו בנמצא. נוכח זאת, לא עומדת למעסיק טענת הגנה על פרסום התבטאות שנופלת להגדרת "לשון הרע". נוכח האמור, בנסיבות המקרה שלפנינו, חייב בית הדין את המעסיק לפצות את העובד בסכום של 15,000 ₪ מכוח חוק לשון הרע.

לסיכום: תביעותיו של העובד לאי מתן הפסקות כדין, תשלום בגין זמני העסקה ללא תשלום שכר, חיוב במתן ביטחונות בניגוד לדין, הפרשי דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה- נדחו. תביעותיו של העובד לתשלום השלמת פיצויי פיטורים ופדיון חופשה – התקבלו בחלקן. תביעתו של העובד לתשלום הפרשים בגין דמי הודעה מוקדמת – התקבלה במלואה.  בנוסף, פסק בית הדין לעובד פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין פגמים בהליך שימוע, וסך של 15,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע.

 לפסק הדין המלא- לחץ כאן


המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ

X
X

מסמכים מקושרים

"חרבות ברזל" - מידע למעסיקים ולעובדים במפעלים חיוניים ובמפעלים למתן שירותים קיומיים קרא עוד ...
"חרבות ברזל"- זכויות עובדים במלחמה קרא עוד ...
מידע למעסיקים לקראת יום הבחירות לרשויות המקומיות ולמועצות האזוריות 2024 קרא עוד ...
דיני עבודה בחגי תשרי התשפ"ד קרא עוד ...

מי שצפה במסמך התעניין גם

המידע המופיע באתר איננו מהווה מידע משפטי ואינו מתייחס למקרים קונקרטיים אלא מידע כללי בלבד השימוש במידע הוא על דעת המשתמש בלבד ואנו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ספציפי

כל הזכויות שמורות לחשב מערכות מידע (2012) בע”מ © אין להעתיק / להעביר / לשכפל תוכן מאתר זה ללא אישור בכתב מחברת "חשב"

Powered by: Power Marketing

Designed by: DigitalST

תפריט נגישות