פסיקה עדכנית: מעסיק שאיפשר לעובדת לנוח בזמן ההפסקה אך לא בעת העבודה חוייב בפיצוי על הפרת חוק הזכות לעבודה בישיבה
ס"ע 9593-04-11 ז'אנה בליאסוב נ' ר.ק. מתן שותפות מוגבלת ואח'
ניתן ביום: 30.9.2013
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המשפטית ב"חשב עבודה":
פסק הדין נגע לעובדת אשר הועסקה כעוזרת טבח במסעדה הנמצאת בבעלות שותפות מוגבלת. במהלך ההריון ביקש המעסיק לפטר את העובדת ולכן פנה לממונה על חוק עבודת נשים, אך הממונה לא אישרה את הפיטורים ולכן העובדת המשיכה לעבוד במסעדה במהלך תקופת ההריון. לאחר הלידה העובדת התפטרה מהעבודה לצורך טיפול בילדה, ושולמו לה פיצויי פיטורים.
העובדת פנתה לבית הדין מאחר ולטענתה במהלך ההריון היא הופלתה בשל ההריון, והחלה לסבול ממסכת התעמרות, רדיפה, ופגיעה בה ובתנאי עבודתה מצד המעסיק, ולכן תבעה פיצוי מכוח חוק שיויון הזדמנויות בעבודה. כמו כן, תבעה העובדת פיצוי לפי חוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007, מאחר ולטענתה המעסיק לא איפשר לה לשבת וכל עבודתה בוצעה בעמידה.
בית הדין פסק כי מאחר והמעסיק הינו שותפות מוגבלת, העובדת רשאית לתבוע את השותפות וגם את כל השותפים. הסיבה לכך היא, שבשונה מתאגיד, אין בשותפות כדי ליצור "מסך התאגדות", מכוחו קיימת הפרדה בין נכסי החברה לבין נכסי הבעלים. כל שותף חב, יחד עם שאר השותפים ביחד ולחוד, בכל החיובים שהשותפות חבה בהם, בשל היותו שותף. זאת, גם כאשר מדובר בחובות כלפי עובדים של השותפות כמעסיק.
לגבי חוק שיויון הזדמנויות בעבודה:
בית הדין פסק לאור העדויות, כי העובדת לא הצליחה להעמיד תשתית עובדתית ראשונית ראויה להוכחת טענת האפליה. מלבד העובדת היו עובדות נוספות שהיו בהריון, אשר לא טענו להפליה, ולא הוכח כי הייתה סיבה להפליית העובדת דווקא לעומת עובדות אחרות שהיו בהריון. כמו כן, בית הדין עמד על כך שהעובדת הייתה נוהגת לצאת לבדיקות ללא כל הודעה מוקדמת מראש, ולאחר לעבודתה, וכן שהעובדת לא קיבלה את מרות מנהלותיה בקשר להתנהלות בעסק. בית הדין שוכנע, כי המעביד לא היה מרוצה מתפקודה של העובדת עוד בטרם תחילת ההיריון, ורצונו של המעביד לפטר את התובעת היה ללא קשר להריונה. מאחר והממונה לא אישרה את הפיטורים במהלך ההריון, המשיכה העובדת לעבוד עד למועד התפטרותה, תוך תשלום מלוא זכויותיה, ולא נגרם לה בשל כך כל נזק של ממון. לסיכום קבע בית הדין כי העובדת לא הופלתה לרעה בשל הריונה, ולכן התביעה לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, נדחתה.
לגבי דרישת הפיצוי מכוח חוק הזכות לעבודה בישיבה:
העובדת טענה, כי הכיסא היחיד שהיה במטבח המסעדה, שבו עבדה, הוצא במהלך ההריון שלה, על מנת שהיא לא תוכל לשבת ולנוח. לטענת המעסיק, העובדת הייתה רשאית בכל עת לצאת למנוחה בשטח בית הקפה. בית הדין פסק, כי המעסיק עבר על הוראות חוק הזכות לעבודה בישיבה.
חוק הזכות לעבודה בישיבה חל על כלל העובדים במשק, למעט העובדים בעבודת כפיים, כהגדרתה בפקודת הבטיחות והתקנות מכוחה, בהן הורחבה תחולת הפקודה במקצועות מסוימים. הפסיקה קבעה, כי סעיף 2 לחוק זה מחיל הוראה כללית המקימה חזקה סטטוטורית לפיה ביצועה הרגיל של העבודה – של כל עבודה – ניתן להיעשות בישיבה. מכוח חזקה זו, חלה על המעסיק חובה לעצב את סביבת העבודה כך שתנאי העבודה יאפשרו ביצוע העבודה בישיבה, באמצעות העמדת מושב מתאים וראוי לשימוש העובד במקום העבודה. כמו כן, אסור למעסיק למנוע, בכל צורה שהיא, מהעובד את האפשרות לעבודה בישיבה.
בכדי להימנע מתשלום פיצוי, על המעסיק חל נטל השכנוע להפריך החזקה שבדין ולהוכיח כי ביצועה הרגיל של העבודה אינו מאפשר ישיבה.
במקרה הנוכחי, בית הדין קבע כי המעביד לא מילא אחר הוראות החוק ולא עמד בנטל להוכיח כי ביצועה הרגיל של העבודה במטבח אינו מאפשר ישיבה. אמנם, עבודתו של טבח במטבח היא עבודה דינאמית הכרוכה במגוון פעולות, שאת חלקן ולעתים את רובן יש לבצע בעמידה ו/או בתנועה ממקום למקום, אך לא הוכח כי אכן עבודה במטבח אינה מאפשרת, ולו לצורך ביצוע עבודות/פעולות מסוימות וקצרות, ישיבה. לדעת בית הדין, ישנן עבודות מטבח מסוימות שניתן לבצען בישיבה, כפי שאף נעשה בפועל על ידי חלק מעובדי המטבח באותו מקרה, כגון: חיתוך סלטים, קילוף ירקות וכיוצ"ב. המעביד מצדו לא הוכיח כי מבחינה בטיחותית אין כל אפשרות לבצע, ולו חלק מעבודות המטבח בישיבה, והפר בכך את חובתו לעצב את סביבת העבודה כך, שתנאי העבודה יאפשרו ביצוע העבודה או חלקה בישיבה.
בית הדין פסק, כי גם לו היתה העובדת רשאית בכל עת לצאת למנוחה בשטח בית הקפה, עדיין אין בכך כדי למלא אחר הוראות החוק לספק אפשרות לישיבה לעובד גם במהלך העבודה, ולא רק בעת ההפסקה.
סכום הפיצוי ללא הוכחת נזק שפסק בית הדין לעובדת, מכוח חוק הזכות לעבודה בישיבה, הועמד על שלושה משכורות שלה, דהיינו על סך כולל של 15,000 ₪. בפסיקת סכום זה, התחשב בית הדין במהות העבודה במטבח, אשר רובה צריכה להיעשות בעמידה, בתקופת העבודה הקצרה שבה הועסקה העובדת, ובתפקודה הכללי בעבודה. כמו כן, בית הדין קבע כי יש מקום לראות כנסיבה מקלה את התנהלות המעביד שאיפשר לעובדיו לנוח בזמן ההפסקה, לעומת מעביד האוסר באופן מוחלט וקטגורי על עובד לנוח לאורך כל המשמרת.
לפסק הדין – לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
