פסיקה עדכנית: מעסיק הורשע בהעסקת עובד זר ללא היתר למרות שבתקופת ביצוע העבירה הנוהל המקובל היה קנס מנהלי ולא הליך פלילי
הע"ז 53590-07-11 מדינת ישראל נ' יהודה לני רקאנטי
ניתן ביום: 15.4.2015
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין הינו הכרעה בכתב אישום בעבירה של העסקת עובדת זרה, בעבודות משק בית ללא היתר כדין. על פי כתב האישום בביקורת שנערכה בבית המעסיק נתפסה עובדת, אזרחית פיליפינית. העובדת לא היתה במועד הרלבנטי אזרחית ישראל או תושבת בה ולא היתה רשאית לעבוד אצל המעסיק. העובדת הועסקה בעבודות ניקיון ומשק בית שלא על פי היתר כדין במשך כשנתיים קודם ליום הביקורת.
לטענת המעסיק, מפקח משרד התמ"ת (הכלכלה) הודיע לו שאם יתן הצהרה על ביצוע העבירה, התיק ייסגר בקנס מנהלי בלבד ללא הטלת כתב אישום. בהסתמך על כך הגיש המעסיק הצהרה ובה אישר את ביצוע העבירה. לטענתו, לא היה מגיש הצהרה לולא הבטחה שלטונית זו, ויש לזכותו מהאישום בשל הפרת הבטחה מנהלית, הגנה מן הצדק ואי עמידה בכללי המשפט המנהלי המחייבים. עוד טען המעסיק, כי מדיניות האכיפה הידועה בעבירה זו היא הטלת קנס מנהלי בעבירה ראשונה, כפל קנס בעבירה שניה ורק בעבירה שלישית הגשת כתב אישום, ועל אף זאת כנגדו הוגש כתב אישום בעבירה ראשונה באכיפה בררנית שלא כדין.
הכרעת בית הדין:
עבירת העסקת עובד זר ללא היתר במשק בית ללא היתר הינה עבירה מנהלית. בפסיקה נקבע, כי דרך המלך בכל הנוגע לעבירה שנקבעה כעבירה מנהלית תהיה הליך מנהלי, ואילו החלטה של תובע להגיש כתב אישום תהיה החריג לכלל. יחד עם זאת מעניק סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות שיקול דעת לתובע להגיש כתב אישום בשל עבירה שנקבעה כעבירה מנהלית כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו.
בית הדין מציין כי הוכח בפניו, שהנוהל שהיה קיים במועד בו בוצעה הביקורת, אפריל 2010, היה הטלת קנס מנהלי בגין העסקת עובד זר כאשר היה מדובר בעבירה ראשונה או שניה מסוג זה, וזאת כעולה מעדותו של מפקח משרד התמ"ת. מעדות המפקח עולה כי בעקבות פרשת נילי ברק פריאל (שבה הורשעה ברק בהעסקת עובד זר במשק בית ללא היתר) שונתה מדיניות האכיפה וככלל מוגשים כתבי אישום כדבר שבשגרה נגד מי שנטען כי הוא מעסיק עובד זר במשק בית, אף אם מדובר בהעסקה ראשונה.
אמנם, המדינה פירסמה כבר לפני שנים הנחיות לפיהן אכיפת עבירה זו תהיה בדרך של כתב אישום, אך בפועל ההנחיות לא יושמו עד לאחרונה וההתנהלות היתה סלחנית. כלומר, בעת ביצוע העבירה יכול היה הנאשם לצאת מתוך נקודת הנחה כי הוא צפוי לקנס מנהלי על עבירה זו ולא להרשעה פלילית. יחד עם זאת, בית הדין מציין כי הגם שהעבירה של העסקת עובדים זרים נקבעה כעבירה מנהלית, ועל אף הגישה הסלחנית, לא היתה לנאשם זכות קנויה כי יינקטו נגדו הליכים מנהליים דווקא.
בית הדין קובע כי בנסיבות העניין, לאור חומרת העבירה שמתבטאת בעובדה כי מדובר בהעסקה רצופה במשך שנתיים של עובדת זרה במשק בית, אשר התגוררה בבית הנאשם ביחד עם בתה, אין בשינוי מדיניות האכיפה כדי להביא לזיכויו של הנאשם.
לגבי טענת המעסיק להגנה מן הצדק בשל הפרת הבטחה שלטונית, בית הדין קובע כי אכן היתה כאן הפרת הבטחה שלטונית שבעקבותיה נתן המעסיק הצהרה על ביצוע העבירה. ואולם, מאחר ובהכרעת הדין לא ניתן כל משקל להצהרה זו, ויסודות העבירה הוכחו גם בלעדיה, הרי שדין טענת המעסיק להידחות.
בית הדין בודק ומוצא כי הוכחו יסודות העבירה, ומרשיע את המעסיק בעבירה.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
