פסיקה עדכנית: למי שייכים כספי התגמולים והפיצויים של עובד שנפטר?
פ"ה 1321-04-16 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' רימה מוסקט ז"ל ואח'
ניתן ביום: 7.10.2016
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובדת שנפטרה, והמעסיק פנה בבקשה לבית הדין לקביעת אופן חלוקת הפיצויים המגיעים לה, לאור העובדה כי העובדת לא השאירה "שאירים" כהגדרתם בסעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים. במסגרת הדיון, בית הדין נוגע גם בשאלה למי שייכים הכספים הצבורים בקופת הגמל, לתגמולים ולפיצויים, של העובדת שנפטרה.
מבחינה עובדתית, לרשות העובדת שנפטרה, אשר זכאית לפיצויי פיטורים עם פטירתה, ישנם כספי תגמולים וכספי פיצויים צבורים בקופת גמל, וכן כספי פיצויים שהמעסיקה צריכה להשלים לה על אלו הצבורים בקופה. העובדת היתה רווקה וללא ילדים שגילם נמוך מ-19. בטופס ההצטרפות של העובדת לקופת הגמל, צויין שם של מוטבת אחת, ונכתב שהמוטבים שצויינו יהיו זכאים בכספים הצבורים בקופה למעט כספי הפיצויים הצבורים שעליהם יחול חוק פיצויי פיטורים. בצוואתה של העובדת, היא הורישה את כל רכושה למישהי אחרת (להלן: היורשת), ולא לאותה מוטבת שצויינה בטופס ההצטרפות לקופת הגמל.
הכרעת בית הדין:
סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים קובע כי כאשר עובד נפטר, שאיריו של העובד זכאים לפיצויי הפיטורים שלו. "שאירים" מוגדרים בחוק כך: "בן זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לענין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, ובאין בן-זוג או ילדים כאמור – ילדים והורים שעיקר פרנסתם היתה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים-עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר". עוד קובע הסעיף, כי פיצויים המשתלמים לשאירים של עובד שנפטר לא יראו אותם כחלק מהעזבון.
ואולם, חלק מכספי הפיצויים שמגיעים לעובדת שנפטרה, צבורים לה בקופת גמל. לכן, בית הדין מציין כי סעיף 5 אינו הסעיף הרלוונטי היחיד במקרה של עובד שנפטר. על מערכת היחסים שנוצרה בין המעביד, העובדת המנוחה והיורשת על פי הצוואה חלות גם הוראות סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, והוראת העובדת המנוחה עצמה בדבר קביעת מוטבים. סעיף 147 לחוק הירושה קובע: "סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".
כבר נקבע בפסיקה כי סעיף 147 – שהוא בגדר הוראת החוק המרכזית הקובעת מעמדם המשפטי של כספים שבידי קופת תגמולים, קובע כלל ולצידו יוצא מן הכלל. הכלל הוא שכספים שבקופת תגמולים אינם בכלל העזבון, קרי הם אינם מתחלקים לפי דיני הירושה, אלא משולמים לפי ההוראה שנתן המוריש, בחייו, לקופה האמורה, במסמך ההצטרפות לקופה או בדרך אחרת. היוצא מן הכלל הוא שבעל החשבון יכול להתנות שהכספים מגיעים לעזבון. ההתניה – המכלילה את כספי הקופה בעזבונו של בעל החשבון, יכולה להיכלל במסמך ההצטרפות. נוסחה של ההתניה הוא כי בעל החשבון מורה לקופה למסור כספיו בקופה, עם מותו, לידי העזבון.
בפסיקת העליון נקבע כי סעיף 147 לחוק הירושה מבטא את חופש הדיספוזיציה שמעניק המחוקק למוריש. ביחס ליצירת הסדרי גמל וביטוח חיים, מוקנה למוריש חופש רחב ונקודתי. רחב – בהענקת שיקול דעת למוריש, ונקודתי – שכן המוטב הוא אדם מוגדר וספציפי שנקבע בחיי המיטיב. זכות המוטבים בהסדרים אלה היא זכות "משוריינת", שכפופה אך לשינויים של המיטיב עצמו, ושגוברת על זכותם של נושי העיזבון.
במקרה שלפנינו, ההוראה למינוי מוטבים מחריגה את כספי הפיצויים שנצברו בקופת הגמל מתחולתה, וקבעה כי כספים אילו תנהג בהם קופת הגמל בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק. לכן ברור, כי כספי התגמולים (חלק העובד ומעביד) אשר נצברו בקופת הגמל שייכים למוטבת על פי טופס פתיחת החשבון בקופת הגמל, משאין הם מהווים חלק מעזבונה של העובדת שנפטרה.
נשאלת השאלה למי שייכים כספי הפיצויים שהופקדו בקופת הגמל, ויתרת הפיצויים אותם מבקשת המעסיקה לשלם למי שבית הדין יורה, בנסיבות בהן העובדת לא הותירה אחריה "שאירים" כהגדרת המונח בסעיף 5 לחוק.
כבר נפסק, כי משתיקת המחוקק, כשלעצמה, לא ניתן להסיק כוונה ליצירת הסדר שלילי. שתיקתו תוכל להתפרש כהסדר שלילי רק אם הגשמת התכלית החקיקתית מחייבת פירוש זה. לאור הלאקונה בסעיף 5 לחוק, בשלה לא נקבע מי יהנו מכספי הפיצויים המגיעים לעובד שנפטר באין לו שאירים, בת הדין מסתייע בשני מבחנים: האחד – מטרתו הסוציאלית של החוק, והשניה – רצון המצווה.
בית הדין מציין כי עיון בצוואה מגלה כי העובדת הורישה את כל רכושה, פירותיו ותחליפיו, ליורשת אחת. אומד דעתה של המנוחה, מתוך התחקות אחר הילך רוחה כאמור בצוואתה, כמו גם המטרה הסוציאלית העומדת בבסיס החוק שהיא דאגה לשאירי העובד שנפטר, מביאה את בית הדין למסקנה, כי את כספי הפיצויים, הן אלו שהופקדו בקופת הגמל והוחרגו מהוראת מינוי המוטבים והן אלה שעתידים להשתלם על ידי המעסיקה, יש לשלם ליורשת כפי שהוגדרה בצוואה. העובדת רצתה, טרם מותה, להעניק ליורשת זו את כל אשר לה, זוהי המטרה הסוציאלית אליה כיוון המחוקק בקובעו את הגדרת השאירים בסעיף 5. בעניננו, ניתן לראות ביורשת כשאירה היחידה של העובדת, לא מתוקף הגדרה החוקית, אלא מתוקף הצו המצפוני והערכי, צו הלב של העובדת.
לסיכום, בית הדין קובע כי כספי התגמולים הצבורים יועברו למוטבת שהוגדרה בהוראת מינוי המוטבים המצוינת בקופת הגמל. לעומת זאת, כספי הפיצויים הצבורים בקופה, וכספי הפיצויים שעל המעסיק להשלים- יועברו ליורשת.
לפסק הדין-לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
