פסיקה עדכנית: לבית הדין לעבודה יש סמכות יחודית לדון בתביעות שכר, לכן בוטל פסק בוררות של ההתאחדות לכדורגל
ת"ב 34603-12-15 הראל אחזקות – מועדון הכדורגל הפועל תל אביב נ' דניאל עמוס
ניתן ביום: 9.6.2016
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע למחלוקת בין שוער הכדורגל דניאל עמוס (העובד) לבין המעסיקה שלו, חברה המפעילה את קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב. העובד הגיש תביעה למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל לתשלום שכר שלא שולם לו, ובפסק הבוררות התקבלה תביעת העובד בחלקה ונקבע כי על המעסיקה לשלם את שכרו של העובד על פי ההסכם.
לטענת המעסיקה, פסק הבורר ניתן בחוסר סמכות. העובד ביקש לחייב את הפועל תל-אביב בתשלום משכורת הבסיס על פי הסכם העבודה ולכן הסמכות לדון בתובענה אינה נתונה לבורר אלא לביה"ד לעבודה.
לעומת זאת, לטענת העובד, למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל הסמכות הבלעדית לדון בסכסוך כקבוע בסעיף 10 ו-11 לחוק הספורט. על פי תקנון המוסד לבוררות, לבורר הסמכות לדון בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין הקבוצה לשחקן ובין השחקן לקבוצה.
גם ההתאחדות לכדורגל הביעה עמדתה בפסק הדין, ולשיטתה על פי חוק הספורט, להתאחדות הסמכות לדון גם בנושאי שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים.
השאלה שעולה בפסק הדין שלפנינו היא, האם יש סמכות למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל לדון בתביעות שכר של כדורגלנים, או שמא מדובר בסמכות ייחודית של בית הדין לעבודה.
הכרעת בית הדין:
מבחינה נורמטיבית, מכוח חוק בתי הדין לעבודה לביה"ד לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעות בין עובד למעסיק שעילתן ביחסי עבודה. כמו כן, סעיף 3 לחוק הבוררות קובע כי לא כל נושא הוא בר בוררות: "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים." כמו כן, סעיף 28 לחוק ביה"ד לעבודה מבהיר בעניין בוררות: "שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור."
על פי ההלכה הפסוקה, שנקבעה בפסיקת בית הדין הארצי ובפסיקת בית המשפט העליון, אין להעביר לבוררות מחלוקות הקשורות לזכויות עובד אשר מקורן במשפט העבודה המגן.
ואמנם, סעיף 10 לחוק הספורט תשמ"ח-1988, קובע כי ענייני שכר ידונו במסגרת מוסדות השיפוט הפנימיים, ולכן מכוח חוק הספורט הוקמו מוסדות שיפוט פנימיים, וכן "מוסד הבוררות".
לפיכך, בית הדין מציין כי השאלה העומדת לפתחנו היא איזה חוק גובר – סעיף 10 לחוק הספורט הקובע ששכר ותשלומים לספורטאים יידונו במסגרת מוסדות השיפוט הפנימיים או חוק הבוררות וחוק בית הדין לעבודה.
בית הדין סובר כי חוק בית הדין לעבודה וחוק הבוררות גוברים על חוק הספורט. אכן חוק הספורט נחקק לאחר חוק הבוררות וחוק בית הדין לעבודה. עם זאת, בעת חקיקת חוק הספורט עדיין לא יצאו תחת ידי ביהמ"ש העליון (בשנת 1993) וביה"ד הארצי לעבודה (בשנת 2001) ההלכות בדבר סיווג הספורטאים כעובדים. לכן, לא הייתה יכולה להיות התייחסות בחוק הספורט לשכר של הספורטאים כשכר עבודה לכל דבר ועניין. לא זו אף זו, השימוש שנעשה במלים "שכר ותשלומים" אינם בהכרח שכר מולן על פי חוק הגנת השכר.
בפסיקת הארצי כבר נקבע, כי על אף הוראות חוק הספורט, לא מתקבל על הדעת שזכויות קוגנטיות עליהן לא ניתן להתגבר בהסכמה ואשר לגביהן מסורה סמכות שיפוט ייחודית לבתי הדין לעבודה יתבררו במסגרת של "מוסד לבוררות" פנימי של איגוד ספורט זה או אחר. בחינת תכליתם של דיני העבודה וחקיקת המגן אל מול תכלית חוק הספורט, מוליכים בבירור למסקנה שהמקום הראוי לדון בזכויות עובדים מתחום המשפט המגן הוא בית הדין לעבודה ולא מוסדות השיפוט של אגודות הספורט.
בית הדין קובע כי במקרה שלפנינו, תביעת העובד עוסקת בשכר שלא שולם והפרת הסכם העבודה ע"י הפועל תל-אביב. זוהי תביעת שכר לכל דבר ועניין. שכרו של העובד הוא זכות קוגנטית ולמוסד לבוררות אין סמכות לדון בתביעה.
לסיכום קובע בית הדין כי למוסד לבוררות אין סמכות לדון בשכרם הבסיסי המולן של הכדורגלנים. לפיכך פסק הבורר ניתן שלא בסמכות והוא בטל.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
