פסיקה עדכנית: לא ניתן לקזז מהשכר הפסקת אוכל קצרה שבה העובד נשאר נוכח בעבודה
ס"ע 42535-08-14 חסן חסן נ' אוסאמה ראשד
ניתן ביום: 13.11.2016
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לתביעתו של מתמחה בראיית חשבון לתשלום זכויותיו הסוציאליות בגין תקופת עבודתו אצל המעסיק. לטענת העובד, שולם לו שכר אשר אינו משקף את מלוא שעות עבודתו בפועל ואשר נופל משכר המינימום. בנוסף, טען העובד כי המעסיק לא שילם לו הוצאות נסיעה, הפרשות לקרן פנסיה, פדיון חופשה ותמורת הודעה מוקדמת, וכן טען כי הוא זכאי לפיצוי הלנת שכר ופיצוי בגין אי מתן תלושי שכר ומתן תלושים פיקטיביים. התביעה עומדת על סך של 27,848 ₪.
הכרעת בית הדין:
לגבי התביעה להפרשי שכר-
בית הדין מציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי רישומי הנוכחות של העובדים בתקופה הרלוונטית נעשו על גבי קובץ אקסל במחשבים שבמשרד המעסיק, ואין גם מחלוקת כי העובד הוא זה שרשם את שעות עבודתו בקובץ האקסל וכי המעסיק יכול היה בעצמו לערוך שינויים בקובץ (ואף מופיעות הערות של המעסיק בקובץ בנוגע לשעות העבודה). העובד צירף לתצהירו טבלה המפרטת את ימי העבודה ושעות העבודה לכל יום, והלקוח עבורו בוצעה עבודה באותו יום, והמעסיק צירף גם הוא את אותה הטבלה, כאשר ההבדל העיקרי בין שתי הטבלאות הוא שבטבלה של המעסיק נרשם לגבי ימים מסוימים כי אלו ימי חופשה, ואילו בטבלה של העובד מופיעים ימים אלו כימי עבודה רגילים. כלומר, העובד והמעסיק הגישו לבית הדין רישומי נוכחות בקבצי אקסל עם נתונים שונים זה מזה. הואיל ומדובר בקובץ אקסל אשר ניתן לשנותו בקלות, ומאחר וכל צד טוען כי הרישומים של הצד שכנגד 'זויפו' ושונו לצורך ההליכים בתיק, בית הדין נדרש להכריע לעניין מהימנות רישומי הנוכחות, וקובע כי מבחינה עובדתית רישומי הנוכחות הנכונים הם אלו שהגיש העובד, והרישומים שהציג המעסיק אינם מהימנים.
כמו כן, בית הדין דוחה את רישומיו של המעסיק בשל סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, שקובע כי בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן מעסיק השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה. החובה לנהל פנקס שעות עבודה, והאופן שבו יש לעשות זאת, נקבעו בסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, שקובע שהרישום ייעשה באופן שוטף ויכלול רישום שעות עבודה בפועל, ואם הרישום לא מבוצע באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים, הרישום צריך להיחתם מדי יום בידי העובד ולהיות מאושר בחתימת אחראי שהמעסיק מינה לכך.
בית הדין קובע כי מאחר והרישום נעשה ידנית בקובץ אקסל, וכל עובד במשרד יכול היה בקלות להיכנס לקובץ ולשנותו, היה על המעסיק להחתים את העובד על רישומי הנוכחות, ומשלא עשה זאת, הרי שלא עמד בדרישת החוק לנהל פנקס שעות עבודה, ולכן חלה הוראת סעיף 26ב לחוק הגנת השכר אשר מעבירה את נטל ההוכחה אל המעסיק. בדיוק למצב זה נועדה הוראת סעיף 25 בחוק שעות עבודה ומנוחה, שדורשת חתימת העובד מדי יום, אשר נועדה לחזק את מהימנות רישומי הנוכחות כאשר הם נעשים באופן ידני, להבדיל מרישומי נוכחות אשר נעשים באמצעות הדפסת כרטיס או טביעת אצבע.
בית הדין בדק את תלושי השכר ומצא כי בשלב מסויים, המעסיק הוציא תלושים חדשים, השונים מהתלושים שהוצאו בזמן אמת, ותואמים את רישומי הנוכחות שהציג, בלי לספק לבית הדין הסבר המניח את הדעת למעשה זה. כמו כן, התשלום ששולם לעובד היה שרירותי בלבד, ללא כל קשר לשעות העבודה בפועל או לתלושי השכר. מכל האמור עולה כי המעסיק הציג רישומי נוכחות אשר אינם מהימנים, הנפיק תלושי שכר לא תקינים ואף שינה חלק מתלושי השכר בדיעבד, ושילם לעובד שכר שרירותי ללא כל קשר לשעות עבודתו בפועל וללא כל קשר לתלושי השכר שהנפיק. אשר על כן, בית הדין מקבל את טענתו של העובד בנוגע להפרשי השכר המגיעים לו, ופוסק לזכותו 7,729 ₪.
לגבי הפסקות אוכל-
בית הדין מציין כי אין לקבל את טענתו של המעסיק כי העובד קיבל מדי יום חצי שעה הפסקה וכי יש לקזז את זמן ההפסקה מסך שעות העבודה לצורך תשלום השכר, שכן גם כאשר העובד אכל במהלך יום העבודה, מדובר היה בזמן קצר בלבד והיה עליו להישאר במשרד, ולעיתים היה עליו לנצל את זמן הארוחה לביצוע עבודה במקביל.
לגבי פיצוי הלנת שכר-
העובד תבע הן הלנת שכר על השכר ששולם באיחור, והן על החלק שכלל לא שולם. לגבי הלנת שכר הלנת שכר על השכר ששולם באיחור – בית הדין קבע כי זכותו של העובד לפיצוי הלנת שכר לא התיישנה שכן סעיף 17א(ב) לחוק הגנת השכר קובע כי כאשר הלין מעסיק את שכרו של העובד שלוש פעמים בתקופה של 12 חודשים רצופים שבתוך שלוש השנים הרצופות שלאחר יום תשלום השכר שבו קשור הפיצוי, תהא תקופת ההתיישנות שלוש השנים האמורות. במקרה דנן, המעסיק הלין את שכרו של העובד באופן שיטתי וקבוע, מדי חודש וחודש בתקופה של 9 חודשים, כאשר אף משכורת לא שולמה במועד הקבוע בחוק, ולעיתים באיחור של למעלה מחודש ימים.
המעסיק טוען כי הוטל עליו עיצום כספי בסך 71,480 ₪ לאחר תלונה שהגיש העובד למשרד הכלכלה, ולכן יש להתחשב בכך ולהפחית את פיצויי ההלנה לפי סעיף 26ג(א) לחוק הגנת השכר. בית הדין מקבל את טענה זו וקובע כי התנהגות העובד והמעסיק שלא גילו בבית הדין על כך שהוגשה תלונה ושהתקבלה החלטה, היא חמורה וחסרת תום לב, שכן היה עליהם להציג את מלוא העובדות הנוגעות לתביעתה בשלבים במוקדמים של ההליך. בסופו של דבר בית הדין פוסק בהתחשב בהתנהלותו של המעסיק, אך גם בעיצום הכספי שהוטל על המעסיק ובהתנהלותו של העובד, ובמכלול השיקולים שפורטו בפסיקה בסוגיה זו, יש להעמיד את פיצוי הלנת שכר על סך של 6,000 ₪.
לגבי זכויות נוספות שמעסיקו-
בית הדין פוסק החזר הוצאות נסיעה שלא שולמו לעובד. בית הדין מדגיש כי גם כשהעובד עובד רק חלק מחודש, אין בהוראות הצו כל אפשרות לשלם על פי כרטיסייה חודשית חלקית. המעסיק יכול לבחור בין תשלום הוצאות הנסיעה היומיות הרגילות לבין תשלום כרטיס מנוי חודשי במלואו. המעסיק אינו יכול לשלם כרטיס מנוי חלקי, שכן עובד הנזקק לכרטיס מנוי חודשי לצרכי נסיעתו, אינו יכול לרכוש מנוי חלקי אלא עליו לרכוש מנוי חודשי מלא
עוד נפסקו לעובד הפרשות פנסיוניות ופדיון חופשה וכן פיצויים לדוגמה בסך 5,000 ₪ בגין מתן תלושי שכר שאינם תקינים לפי סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר, שכן התלושים שהעובד קיבל לא תאמו את הסכומים ששולמו לו בפועל וגם לא תאמו את שעות עבודתו ואת השכר לו הוא זכאי.
נקבע שהעובד אינו זכאי להודעה מוקדמת כיוון שהוא זה שהתפטר ולא פוטר, אך גם המעסיק לא זכאי לפיצוי הודעה מוקדמת כי העובד היה מעוניין להעמיד עצמו לרשות המעסיק בתקופה זו, אך המעסיק לא הגיב לכך, לא השיב להודעות ששלח לו העובד ובחר שלא לממש את זכותו להמשך עבודתו של העובד בתקופת ההודעה המוקדמת.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
