פסיקה עדכנית: כתב ויתור אינו יכול לפגוע בזכות עתידית שתקום לעובד, אם לא ידע עליה בעת החתימה
ד"מ 52253-10-12 דאוד מנצור נ' המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ
ניתן ביום: 11.12.2014
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובד שפרש מעבודתו במסגרת הסדר לפרישה מוקדמת והצדדים חתמו על הסכם פשרה והודאת סילוק. כשנה לאחר מכן נתן בית הדין הארצי לעבודה פס"ד בסכסוך קיבוצי, שהורה על פיצוי בגין ניכוי ביתר משכרם של מורים שהעובד נמנה עליהם. העובד פנה למעסיקה בדרישה לשלם לו פיצוי בגין ניכוי היתר משכרו, אך זו דחתה את בקשתו ועל כן תבע אותה. הסכום הנתבע עומד על 17,033 ש"ח.
השאלה שבה עוסק בית הדין היא האם זכאי העובד לאותו פיצוי או שמא ויתר על כך מראש במסגרת חתימתו על הסכם הפשרה והודאת הסילוק?
הכרעת בית הדין:
מן העובדות עולה, כי נוכח רצונה של המעסיקה לסיים את יחסי העבודה בינה לבין העובד, שהיה בן 56 אותה עת, התקיים מו"מ בין הצדדים שבסופו הוסכם שהעובד יפרוש בפרישה מוקדמת. לפיכך, נחתם בין הצדדים "הסכם פשרה והודאת סילוק", במסגרתו הסכים העובד ל"סילוק מלא, סופי ומוחלט של כל תביעותיו וטענותיו מכל מין וסוג שהוא בגין תקופת עבודתו וסיומה", ובתמורה לכך המעסיקה תשלים את פיצויי פיטורים החוקיים לכדי שיעור של 150%. בנוסף המעסיקה התחייבה לסייע לעובד בהגשת בקשה מתאימה למשרד החינוך לצורך לאישור תשלום מענק בגין אי ניצול ימי מחלה ככל שמענק זה מגיע לפי הכללים המחייבים.
בלי קשר לכך, כשנה לאחר מכן נתן בית הדין הארצי לעבודה פסק דין, בתביעה בין ארגון המורים נגד מרכז השלטון המקומי בישראל, בו הורה כי המורים המבוטחים בקרנות הפנסיה הוותיקות יקבלו פיצוי על ניכוי יתר משכרם בשיעור של 1.5% של גמולים משכרם בין השנים 2004-2009 (להלן: "פסק דין ארגון המורים").
אין מחלוקת בין הצדדים על כך שפסק הדין שניתן חל על העובד, במנותק מהסכם הפשרה וכתב הוויתור עליו חתמו הצדדים. מוקד המחלוקת הוא האם זכאי העובד לזכות שקמה לו בדיעבד, או שמא העובד ויתר, בעצם חתימתו על הסכם הפשרה והודאת הסילוק, על הזכות לקבלת הפיצוי שנפסק לאחר חתימתו על ההסכם.
בית הדין מציין תחילה כי למעשה מדובר בסכומי כסף שהיו שייכים מלכתחילה לעובד, שהרי הפיצוי שנקבע בפסק דין ארגון המורים מטרתו להשיב למורים אחוז משכרם שנוכה ביתר. במילים אחרות, אין מדובר בהטבה או בונוס, אלא בכספים שמלכתחילה לא אמורים היו להיות מקוזזים משכרם של המורים. ויתור על חלק משכר עבודה כמוהו כויתור על זכות קוגנטית ועל כן אינו תקף. בית הדין מציין כי למעשה די בכך כדי לקבל את התביעה.
על אף זאת בוחר בית הדין להרחיב ולדון בנושא נפקותו של הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים. הלכה היא בבתי הדין לעבודה שניתן משקל מועט לכתבי ויתור של עובדים. כבר נקבע בפסיקה כי לאור מטרתו של משפט העבודה יש לבחון את נסיבות החתימה על כתב הוויתור ובעיקר את המודעות של הצדדים לנאמר בו ולתת לו משקל מה במקרים חריגים בלבד. כלל זה נובע מההנחה שהעובד בדרך כלל נמצא בעמדת מיקוח חלשה יותר ממעבידו. בשל כך, חתימה על כתב ויתור נעשית על ידי העובד על מנת לזכות בסכומים המגיעים לו כתוצאה מקיום יחסי עובד-מעביד, ולכן לא יכולה להיחשב כוויתור אמיתי על זכויות, מבלי לבחון את נסיבות החתימה. רק במקרים בהם ברור שהעובד היה מודע לזכויותיו באופן מלא והחליט לוותר עליהן מרצונו החופשי, יינתן תוקף לכתב הוויתור.
אחד מהמקרים שהוכרו בפסיקה שבהם לא יינתן תוקף לכתב ויתור הוא כזה שבו לאחר חתימת כתב הויתור מתעוררים חילוקי דעות שלא היו ידועים לעובד בעת חתימת המסמך.
בית הדין מציין כי במקרה שלפנינו, המחלוקת בעניין זכאותו של העובד לפיצוי כספי נוסף נולדה רק לאחר שהעובד חתם על כתב הויתור. בית הדין השתכנע שהעובד לא ידע על אודות ההליכים התלויים ועומדים בבית הדין הארצי לעבודה בעניין ניכוי ביתר משכר המורים, ועל הזכות שעשויה להיווצר לו כתוצאה מהם. כמו כן, בהסכם הפשרה לא נמצאת התייחסות לזכות שעתידה לקום. הדעת נותנת שאם היו הצדדים מסכימים על כך שהעובד לא יהיה זכאי לתבוע את המעסיקה בגין כל זכות שעשויה לקום לו כתוצאה מאותו הליך משפטי, הייתה המעסיקה עומדת על תיעוד הסכמה זו בכתב במסגרת הסכם הפשרה והודאת הסילוק, ולא מסתפקת בסעיף הכללי שנחתם לבסוף. אפשרות נוספת היא שהמעסיקה כלל לא העלתה את העניין מול העובד, שאז מדובר בחוסר תום לב מצידה ובניהול המשא ומתן בחוסר שקיפות. מכל מקום, נראה שהעובד לא ידע על כך שהוא עשוי להיות זכאי לפיצוי בגין ניכוי יתר משכרו.
על פי הפסיקה לא יכול אדם לוותר על זכות שלא הייתה ידועה לו. ככל הנראה, העובד לא ידע כלל על האפשרות שיהיה זכאי לפיצוי שנקבע בפסק דין ארגון המורים. משכך, העובד לא ויתר באופן מודע על הזכות לקבל פיצוי בגין ניכוי ביתר משכרו ולכן אין באמור בהסכם הפשרה כדי למנוע ממנו להגיש תביעה זו.
בית הדין מזכיר כי ניתן בעבר פסק דין בעניין דומה לזה שלפנינו, אך בו העובד היה מודע לכך שבעתיד ייחתם הסכם שכר שיחול עליו, והנושא נדון במשא ומתן, והעובד היה ער לויתור על הזכויות שייקבעו בהסכם השכר שייחתם בעתיד. באותו מקרה נקבע שאכן, ככלל, עובד אינו יכול לוותר על זכויות שאינו מודע להן, אך כלל זה אינו ניתן ליישום במקרה שבו העובד ידע שעתיד להיחתם הסכם שכר שלכאורה עשוי היה להשפיע על זכויותיו.
לסיכום, התביעה התקבלה.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
