סע"ש 5719-07-12 מרוות סלאח אלדין סברי ג'פאל ואח' נ' עמותת "נשים אמליסון"
ניתן ביום: 8.6.2015
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובדים שהועסקו כמורים אצל המעסיקה שהיא עמותה רשומה המפעילה בית ספר מוכר שאינו רשמי המקבל תקציבים מהמדינה.
השאלות שעלו לדיון בפסק הדין הם:
הכרעת בית הדין:
בית הדין בוחן את תקנון שירות עובדי הוראה (להלן: "התקנון") ואת הפסיקה שניתנה בעבר בסוגיות דומות, ובמיוחד בעניין בוסי (ע"ע 203/09 שמחה בוסי ואח' נ' רשת הגנים של אגודת ישראל, ניתן ביום 2.10.11 בבית הדין הארצי לעבודה).
תקנה 3(א)(6) לתקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשי"ד-1953, קובעת כתנאי להכרה במוסד מוכר שאינו רשמי ככזה, בין היתר, כי "משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים". בפסק דין בוסי נקבע כי, בהתאם לתקנה זו, זכאים במוסד מוכר שאינו רשמי שמשכורותיהם תשולמנה בהתאם לשיעורים ולכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים.
תקנה (3)(א)(6) מתייחסת להשוואת "השיעורים והכללים" לתשלום משכורות המורים. מכאן למד בית הדין כי פסק דין בוסי לא החיל בהכרח את כל התנאים והזכויות להם זכאים עובדי הוראה של משרד החינוך, על עובדי הוראה במוסדות חינוך מוכר שאינו רשמי. עם זאת, פרשנות התקנה בהתאם לתכליתהּ כפי שהובהרה בפסק דין בוסי, שהיא בין היתר הבטחת חינוך ראוי לתלמידי המוסד באמצעות העסקת עובדים-מורים איכותיים בתנאים ראויים, תובילנו למסקנה כי לא רק בהשוואת השכר עצמו דנה התקנה כי אם גם בהשוואת התנאים הקשורים לתשלום השכר. ביניהם מצוי תקנון שירות עובדי הוראה, בחלקיו הנוגעים לתשלום השכר ולהוראות קרובות לו.
בית הדין מציין, כי בפסיקת בתי הדין האזוריים שקדמה לפסק דין בוסי הנטיה היתה שלא להחיל את התקנון על בתי הספר שבחינוך המוכר שאינו רשמי. לעומת זאת, בפסיקה שלאחר פסק דין בוסי, גברה המגמה להחיל את התקנון בכללו, או לפחות בזכויות הכספיות שבו, לעיתים גם מעבר לזכויות השכר שחלות באופן ישיר מכוח התקנה. כך בפסיקת בתי הדין האזוריים לעבודה נקבע לגבי זכויות כספיות שונות הנוגעות לשכר המורים כי יש להשוותן לאלו הנהוגים במשרד החינוך.
בית הדין סבור כי לא ניתן לקבל גישה גורפת לפיה בהכרח התקנון יוחל על כל זכות כספית או אחרת לגבי עובדי המוסד המוכר שאינו רשמי. שכן, הדבר אינו נובע מהוראת תקנה 6(א)(3). עמדת בית הדין בסוגיה זו היא כי לא כל התקנון יוחל באופן אוטומטי ובתחולה מלאה, אלא רק הזכויות הקשורות לשיעורים ולכללים הנוגעים למשכורות המורים והעובדים, כלשון התקנה. פרשנות לגבי זכות ספציפית, אם היא נכנסת בגדר האמור, תיעשה בהתאם לזכויות הספציפיות שתעמודנה לדיון, ולפי כללי הפרשנות, בין היתר בהתאם ללשון המפורשת ולתכלית התקנה כפי שנקבעה בין היתר בפסק דין בוסי. כלומר, ככל שעובדים טוענים לזכות כלשהי המופיעה בתקנון יהא עליהם להצביע על מקורהּ ומקור זכאותם לה, או להראות על כי היא נכנסת בגדר משכורתם, שיעוריה או כללים הנוגעים לתשלומה.
בית הדין מתייחס באופן ספציפי להוראת התקנון הדנה במועד מתן הודעה על סיום ההעסקה, לפיה ההודעה חייבת להינתן לפני ה-31 במאי. בית הדין סובר כי אף בפרשנות מרחיבה לא ניתן להכליל את הכלל של מועד ביום העסקה בסוף מאי, בגדר "השיעורים הכללים" בתשלום שכר. זאת שכן אין מדובר בשכר כמשמעו המקובל, אלא בתשלום של 12 חודשי משכורת כפיצוי על אי מתן ההודעה על סיום ההעסקה מבעוד מועד. יש שיראו פיצוי זה כמין הודעה מוקדמת מורחבת. אין ספק שמדובר בהוראה שביסודה נוגעת היא להליך הפיטורים ולא לתשלומי משכורת, המותנים בדרך כלל בקיומם של יחסי עבודה ובביצוע עבודה תמורת השכר.
אף על פי כן, בית הדין קובע כי בכך לא נסתם הגולל על תביעות העובדים בעניין זה. בפסיקת בית הדין הארצי נקבע זה מכבר כי הזכות לקבל הודעה על הפסקת העבודה עד לסוף מאי היא זכות כללית החלה על כלל עובדי ההוראה חלה אף על מורה במוסד מוכר שאינו רשמי. יש אפוא נוהג בענף ההוראה בהקשר התעשייתי שלו. הרציונל ברור וידוע והוא כי מורה שהמוסד החינוכי בו הוא עובד – מוכר ושאינו מוכר – בחר לסיים העסקתו לאחר ה-31 במאי – יתקשה ביותר במציאת עבודה שכן לרוב כלל המשרות בענף משובצות ומתמלאות לפני ה-31 במאי. מתן הודעה מאוחרת יגרור אחריו הפסד של שנת לימודים ועבודת המורה. בהחלת הכלל על כל הענף –והשוואת תחולתו גם על מורים בחינוך המוכר שאינו רשמי –נמנעת פגיעה נוספת במורה בכך שנפתחת בפניו האפשרות לגשת ולחפש עבודה בבתי ספר מוכרים בתקופה שבה ישנן משרות פנויות. חיובו של המוסד החינוכי בתשלום שכר המורה לשנת הלימודים הבאה הוא פיצוי מוסכם מכוח נוהג או תנאי מכללא המשקף את הפגיעה במורה.
קביעה זו, לפיה אף במוסדות חינוך מוכר שאינו רשמי יחול הכלל בדבר מועד מתן ההודעה על סיום ההעסקה שהינו עד ה-31 במאי, יושמה גם בפסיקת בתי הדין האזוריים.
בית הדין מסכם וקובע:
לא ניתן לקבוע מראש כי התקנון יחול בהכרח על הצדדים, וזאת לנוכח מגוון ההוראות השונות המופיעות בו והמקורות השונים להן. עם זאת, הכלל המנחה בהתאם לתקנה 3(א)(6) ופסק דין בוסי, הוא כי תשלום שכר ייעשה בהתאם לכללים ולשיעורים הנהוגים במשרד החינוך. הפרשנות לעניין מהות תנאי ספציפי והגדרתו כ"משכורת" (וכן שיעור או כלל לתשלום המשכורת) תיעשה בנסיבות ההוראה הספציפית ובהתאם לכללי הפרשנות, ביניהם תכלית התקנה.
ההוראה על מועד מתן הודעה על סיום ההעסקה עד ה-31 במאי תחול על העובדים מכוח הכלל החל על עובדי ההוראה בכללם ובהתאם לפסיקה שקדמה לפסק דין בוסי.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ