פסיקה עדכנית: כשעובד חדש לא מעביר למעסיק אישור על היותו מבוטח בביטוח פנסיוני, החובה להפריש לקרן הפנסיה קמה רק לאחר חצי שנת עבודה
ס"ע 60926-12-14 וינשטיין לב נ' י. אדיב את י. גוז בע"מ
ניתן ביום: 12.8.2016
ערכאה: בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
פסק הדין נוגע לעובד שהתקבל לעבודה כשהוא בן 73 ופוטר לאחר שבעה חודשים. לטענתו של העובד, הוא פוטר ללא שימוע כדין, ולפיכך הוא תובע פיצויים. כמו כן, במהלך עבודתו נוכו לעובד סכומים משכרו בשל "היעדרות ללא רשות" וכן בשל השתתפות עצמית בנזק שנגרם לרכב המעסיקה במהלך תאונות שונות שארעו כאשר העובד נהג ברכב. לטענת העובד, ניכוי הסכומים אינו כדין. בנוסף, טוען העובד כי על המעסיקה היתה חובה להפריש לו הפרשות פנסיוניות.
הכרעת בית הדין:
לגבי ניכוי סכומים משכרו של העובד בשל "היעדרות ללא רשות"-
כל אימת שהעובד נעדר בימי שישי, נוכה שכר מסויים משכרו, על אף שהחוזה לא ציין במפורש מהם ימי עבודתו של העובד, אך צויין שה"צפי" הוא שהעובד יעבוד גם בימי שישי. בית הדין קובע כי העובד פנה פעם אחת למעסיקה בעניין זה ומשלא קיבל מענה, השלים עם המצב וחדל לפנות בעניין זה. מכאן, כי בין הצדדים נכרת למעשה בהתנהגותם חוזה עבודה חדש, על פיו כאשר העובד לא עבד בימי ו' נוכו משכרו ימי היעדרות. בית הדין מציין כי מקובלת הטענה שמעסיק רשאי לקזז משכרו של העובד ימי היעדרות, ודוחה את תביעת העובד ברכיב זה.
לגבי השאלה האם חלה על המעסיקה חובה להפריש לקרן פנסיה לעובד-
העובד התקבל לעבודה בגיל 73, כלומר אחרי גיל פרישת חובה. על פי צו ההרחבה לפנסיה חובה חלה על המעסיק חובה להפריש הפרשות פנסיוניות לכל העובדים למעט חריגים. לענייננו רלוונטי החריג בסעיף 4(6) הקובע כי אין חובה להפריש הפרשות פנסיוניות עבור עובד "שפרש מעבודתו בגיל פרישת חובה ומקבל קצבה", "קצבה" בסעיף זה – למעט קצבאות וגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי. השאלה העולה כאן היא האם יש לראות בעובד 'מקבל קצבה'.
מבחינה עובדתית, בית הדין מוצא כי לזכותו של העובד צבור סכום כלשהו בחסכון פנסיוני אולם לא משתלמת לו קצבה, לטענתו מכיוון שמדובר בסכום קטן.
לטענת המעסיקה במצב דברים זה, שבו לעובד כספים צבורים בקרנות והוא אינו מושך אותם – לא חלה על המעסיק חובה להפריש הפרשות פנסיונית. ואולם, בית הדין אינו מקבל את טענת המעסיקה וקובע כי על פי לשון הצו אין חובה להפריש הפרשות פנסיוניות למי "שפרש מעבודתו בגיל פרישת חובה והוא מקבל קצבה", כלומר לא נאמר שהעובד יהיה 'זכאי לקבל קצבה' אלא שהוא 'מקבל' אותה בפועל. מאחר ועובדתית העובד אינו מקבל קצבה הרי שעל פי לשון הצו חלה על המעסיק חובה להפריש בעבורו לחסכון פנסיוני.
בית הדין דן גם בשאלה מאיזה מועד היה על המעסיק להעביר הפרשות אלה לטובת העובד. על פי סע' 6ה לצו ההרחבה, המעסיק נדרש להעביר תשלומים 6 חודשים לאחר תחילת ההעסקה אלא אם העובד התקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו. ואולם, בענייננו, העובד לא העביר למעסיקה בשום שלב, אישור על היותו "מבוטח בביטוח פנסיוני". לפיכך החובה להעביר תשלומים לקרן הפנסיה של העובד קמה רק לאחר חצי שנת עבודה, כלומר בחודש העבודה האחרון של העובד.
לגבי הניכויים בגין השתתפות עצמית בעלות תיקון הרכב-
העובד השתתף בשתי תאונות שדמי ההשתתפות העצמית בנזק שנגרם ברכב המעסיקה נוכו משכרו במלואם ע"י המעסיקה.
בהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים נקבע כי במקרה של אובדן חלקים מרכב או נזק שנגרם לרכב כתוצאה מרשלנות ו/או חוסר אחריות מצד העובד בעת שהות הרכב ברשותו, תחול עליו השתתפות עצמית עד לגובה 70% מערך הנזק (ע"פ חומרת הרשלנות שתוערך בחברה המעסיקה).
לגבי התאונה הראשונה, שבה אין מחלוקת בין הצדדים כי העובד אשם בתאונה, בית הדין קובע כי המעסיקה היתה רשאית לקזז משכר העובד 70% מההשתתפות העצמית ששילמה, כפי שסוכם בחוזה, ולא את כל סכום ההשתתפות העצמית ששילמה.
לגבי התאונה השניה, בית הדין קובע כי החברה לא הוכיחה שביררה כיצד אירעה התאונה, וממילא לא יכלה להגיע למסקנה כי התאונה נגרמה בגין רשלנותו או אחריותו של העובד. לאור זאת בית הדין קובע כי המעסיקה כלל לא הייתה רשאית לנכות משכרו של העובד את עלות התיקון או ההשתתפות העצמית בגין תאונה זו.
לגבי תביעת העובד לפיצויים בשל פיטורים שלא כדין ללא שימוע-
המעסיקה אינה חולקת על כך שהעובד לא קיבל מכתב זימון לשימוע אלא שלטענתה התקיימו שיחות רבות עם העובד בנוגע לתפקודו הלקוי ולפיכך תכלית השימוע קוימה. ואולם, ממכתב הפיטורין שקיבל העובד, עולה כי כבר בפגישה לגביה נטען כי מדובר בשימוע הודיעו לעובד על פיטוריו.
בית הדין מציין כי אכן כפי שעולה מן הפסיקה, לעיתים ניתן לראות בשיחות משוב שמקיים המעסיק מימוש של זכות הטיעון, אולם אין זה המקרה לפנינו. המעסיקה לא עמדה בנטל להוכיח שהתקיימו שיחות משוב שבהן הובהר לעובד שהוא עומד בפני פיטורין, לא הוכח שניתנה לעובד הזדמנות להשיב לטענות שהועלו בנוגע לתפקודו ומכתב הפיטורין מעיד כי בשיחה האחרונה הייתה דעתו של מנהל המעסיקה גמורה שכן בשיחה זו הוא הודיע לעובד על פיטוריו. לכן, בית הדין קובע כי העובד פוטר מבלי שנערך לו שימוע וניתנה לו אפשרות להגיב לטענות.
העובד עתר לסעד בסך 15,000 ₪ ברכיב זה, אך בית הדין מציין כי מדובר בסכום גבוה בנסיבות. העובד עבד במעסיקה 7 חודשים בלבד, והמעסיקה העירה לו כבר במהלך העבודה על תפקודו, גם לפי עדותו שלו. על כן נקבע כי הסעד הראוי בנסיבות אלו הוא פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין פיטורים ללא שימוע.
לפסק הדין-לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
