פסיקה עדכנית: הנטל להוכיח שהעובד לא השתתף בשביתה וזכאי לשכר, מונח על כתפיו של העובד
פ"ה 11808-08-14 נגה ארבל ואח' נ' מדינת ישראל ואח'
ניתן ביום: 24.5.2017
ערכאה: בית דין אזורי לעבודה בירושלים
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
מדובר בתביעה של מספר עובדי משרד החוץ, המועסקים בחוזים אישיים, לתשלום לשכר עבודה שנוכה מהם בתקופת העיצומים והשביתה שננקטו במשרד, בטענה שעבדו כרגיל בתקופת העיצומים והיו מוכנים ומזומנים לעבודה בימי השביתה.
השאלה העיקרית העולה בפסק הדין היא האם עובד שמצהיר כי היה מוכן לעבוד בשביתה זכאי לשכר עבודה, ועל מי מוטל הנטל להוכיח עמידה לרשות המעסיק בזמן השביתה.
הכרעת בית הדין:
ראשית, מציין בית הדין כי בתביעתם, העובדים ביקשו להבדיל עצמם מכלל עובדי משרד החוץ, ולנתק את עצמם מהשביתה שננקטה. העובדים טענו כי ההסכמים הקיבוציים אינם חלים עליהם והם לא זוכים לטיפול או ייצוג על ידי הסתדרות, טענו כי השביתה לא נגעה אליהם ולפיכך לא נטלו חלק בצעדים הארגונים שננקטו. בית הדין לא מוצא לכך עיגון משפטי. כבר נקבע בפסיקה כי ההסתדרות היא ארגון העובדים היציג של כלל עובדי המדינה, לרבות עובדי החוזים המיוחדים, וכי אין מקום להכיר בעובדי החוזים המיוחדים כיחידת מיקוח נפרדת.עוד נקבע כי "אחדות – ארגון עובדי החוזים במגזר הציבורי", באמצעותו הוגשה התובענה שלפנינו, "אינו ארגון עובדים לפי חוק הסכמים קיבוציים" וכי ההסתדרות פועלת באופן אקטיבי להטבת זכויותיהם ותנאי עבודתם של עובדי החוזים האישיים בשירות המדינה ומנהלת בעניינם משא ומתן קיבוצי עם המדינה. כמו כן נקבע כי גם עובד שלא חל עליו הסכם קיבוצי, זכאי להגנה של ארגון העובדים היציג. לפיכך דוחה בית הדין את ניסיונם של העובדים להבדיל עצמם מכלל עובדי משרד החוץ.
לגבי שאלת השתתפות העובדים בשביתה ובעיצומים, העובדים טוענים כי היו מוכנים ומזומנים לעבודה, אולם כניסתם למשרד החוץ נמנעה פיזית על ידי חברי נציגות העובדים ובקשותיהם לקבלת הנחיות מהנהלת משרד החוץ נותרו בלא מענה. ואולם, בית הדין דוחה את טענתם.
רבות נכתב על זכות השביתה ונדמה שאין עוררין על כך שזכות זו נמנית עם זכויות היסוד הבסיסיות של הפרט בחברה הישראלית. חופש השביתה, ככל חופש אחר, אינו מוחלט, וכנגדו יש לשקול, בין היתר, את הפגיעה בזכויותיו הקנייניות של המעסיק.בשביתה מושעה חוזה העבודה האינדיבידואלי ותחתיו מופעלים היחסים הקיבוציים. בהשעיית חוזה העבודה האינדיבידואלי בעקבות שביתה, נשללת מהעובד השובת זכותו לשכר עבודה. בשביתה חלקית, מושעה חוזה העבודה המקורי ובידי המעסיק הזכות לקבל את ה"חוזה החדש" דהיינו "עבודה חלקית" או לדחותו. אם הסכים המעסיק לקבל את העבודה החלקית לא יהיה חייב ב"שכר המוסכם" אלא ב"שכר ראוי" בלבד בגין העבודה החלקית.חזקה היא שעובד אשר אינו מתייצב לעבודה למחרת היום שבו הודיע הוועד שתתקיים שביתה הוא "שובת", אולם ברי כי הנחה זו ניתנת לסתירה והנטל בעניין זה על כתפי העובד.עובד אשר לא השתתף בשביתה (החלקית או המלאה) ועל כן לא הושעה חוזה העבודה האישי שלו, זכאי לשכר עבודה. הנטל בעניין זה, להוכיח שהעובד לא השתתף בשביתה, מונח מטבע הדברים על כתפיו של העובד.
בית הדין מציין כי מחומר הראיות עולה כי העובדים השתתפו בעיצומים ובשביתה, ומכאן כי הם אינם זכאים לשכר מלא בתקופת העיצומים ואינם זכאים לשכר כלל בתקופת השביתה.
לגבי תקופת העיצומים שבה העובדים קיבלו שכר מופחת-
בית הדין מציין כי העובדים לא הוכיחו כי עבדו כרגיל בתקופת העיצומים וכי עבודתם הייתה מלאה. להפך. בהנחיית המשרד שיצאה לכלל העובדים התבקשו העובדים להודיע האם הם משתתפים בעיצומים אם לאו. העובדים שלא השתתפו בעיצומים התבקשו להודיע בכתב למנהל תחום משאבי אנוש שאינם לוקחים חלק בעיצומים ולכתב את ראשי היחידות בהודעה. ואולם העובדים לא הוכיחו כי דיווחו למנהליהם או למשאבי אנוש במשרד החוץ, בשום שלב, כי עבדו כרגיל בתקופת העיצומים וממילא לא הזמינו לעדות גורמים שיעידו על קבלת דיווח כאמור. אמנם, בעת עיצומים, נטל ההוכחה באשר לגובה השכר הראוי רובץ לפתחו של המעסיק, אולם אין באמור כדי לקבוע כי על המעסיק גם נטל ההוכחה להוכיח כי העובדים לא השתתפו בעיצומים. טענות העובדים המבקשים להטיל על המדינה המעסיקה את הנטל, לבחון בעצמה את תפוקתם של כל אחד מהעובדים כשמשרד פלוני נוקט בעיצומים, היא בלתי סבירה, שכן אין מדובר בבדיקת שעת כניסה ויציאה אלא בבחינת התוצרים של כל אחד מהעובדים. מדובר בעובדי מחקר, שתוצר עבודתם אינו מדיד בפרמטרים ויזואליים, והוא תלוי בין היתר בקצב העבודה, המחשבה, הקריאה, העיון במסמכים, הכתיבה וכיו"ב לא ניתן למדוד בצורה אישית ופרטנית את מידת ההאטה בעבודה וצמצום היקף הפרודוקט של כל עובד ועובד. לפיכך, על העובד הטוען כי אינו נוקט בעיצומים להוכיח את טענותיו ברמה בסיסית, ולכל הפחות לדווח בצורה אקטיבית לממונה עליו כי הוא ממשיך לבצע את עבודתו כרגיל. משלא מילאו העובדים דיווח מינימאלי על ביצוע עבודה מלאה בתקופת העיצומים בהתאם להנחיות, לא הרימו את הנטל המוטל עליהם. כמו כן, מהראיות עולה כי העובדים השתתפו בעיצומים. לפיכך, מקבל בית הדין את עמדת המדינה אשר החילה על העובדים את אותו דין שהוחל על כל עובדי משרד החוץ ושילמה להם שכר ראוי (חלקי) ולא שכרם המלא.
לגבי תקופת השביתה שבה העובדים לא קיבלו שכר-
בית הדין מציין כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי העובדים לא ביצעו כל עבודה בתקופת השביתה. המחלוקת הינה בשאלה אם העובדים היו מוכנים ומזומנים לעבודה בתקופה זו.כלל עובדי המשרד קיבלו הוראה כי עובד הטוען כי אינו שובת וכי הוא מבצע את עבודתו חייב להמציא הודעה כתובה יומית אמיתית ומדויקת בנדון לכתובת מייל מסויימת, במועד מסויים. על אף ההנחיות, מרבית העובדים לא שלחו הודעות כפי שהתבקשו. ועל אף גם שחלק מהעובדים שלחו הודעות, אין בכך כדי לשכנע כי היה ניסיון אמיתי של העובדים להגיע לעבודה והדבר נעשה כדי לצאת ידי חובה בלבד. מתצהירי העובדים ועדויותיהם בית הדין השתכנע כי מרבית העובדים לא עשו כל ניסיון או לא עשו מספיק כדי להמשיך בביצוע עבודתם כרגיל חרף השביתה. מעט העובדים שהגיעו לשערי הכניסה לא התאמצו להיכנס למשרדים, נענו לבקשת חברי הוועד שלא להיכנס למשרדים והעדיפו שלא להכעיס את עמיתיהם לעבודה השובתים. בית הדין התרשם כי העובדים ביקשו ליהנות משני העולמות: מחד גיסא להציג מצג כמי שהיו מוכנים ומזומנים לעבודה ומאידך גיסא להציג סולידריות בפני חבריהם השובתים. לא הוכח רצון כן לעבוד ממש. כך, על אף שהיו למשרד החוץ 4 כניסות, העובדים אשר טוענים כי ניסו להיכנס לעבודה, ניסו רק מהכניסה הראשית.
העובדים טוענים כי משדיווחו למדינה על מוכנותם לעבוד, הרי שהם זכאים לשכר. ולא היא. אין להסתפק "בהצהרה" בלבד שהעובד מוכן לבצע את עבודתו כדי להיות זכאי לשכר עבודה בתקופת השביתה, ומאחורי ההצהרה צריך לעמוד ניסיון כן ואמיתי לעמוד לרשות המעסיק.עובד זכאי לשכר עבודה בהיותו מוכן ומזומן למלאכה ולאו דווקא משעבד בפועל. כאשר נאמר שעובד המוכן לעשות את עבודתו זכאי לשכר, אף אם לא ניתן לו לעבוד, הכוונה היא להיותו מוכן לעשות את עבודתו כתמול שלשום, ומצפים שיעשה אותה גם ביום שבעבורו הוא תובע שכר. משנענו העובדים לבקשת הוועד לא להיכנס למשרדים, לא עשו מאמצים של ממש להיכנס למשרדים ולבצע את עבודתם, והסתפקו בשליחת הצהרה כוללנית לפיה הם מוכנים לבצע את עבודתם מבלי שהצהרה זו קיבלה ביטוי של ממש במעשים, כמוהן כמי שהשתתפו בשביתה, וככאלה הם אינם זכאים לשכר.
שביתה הפורצת בחצרו של מעסיק, מחייבת אותו להימנע מלהתערב בכוח בזכותם של העובדים לממש את חירות השביתה, אל לו לסלק את השובתים משערי הכניסה למשרדיו, והוא אינו יכול לשלוט באופן ובמה נאמר על ידי חברי הוועד לעמיתיהם לעבודה. על עובד המוכן ומזומן לעבודה, לקחת בחשבון שכניסתו למשרדי המעסיק בזמן השביתה, תעורר את זעמם של עמיתיו לעבודה השובתים. עובד שזעמו של הוועד ריפה את ידיו, השתתף בשביתה ובהתנהגותו ויתר על זכותו לשכר עבודה.
נוכח האמור, בית הדין קובע כי לא היה יסוד לתביעה לתשלום שכר בתקופת השביתה שהוגשה נגד המדינה המעסיקה, והיא נדחית.
לפסק הדין- לחץ כאן
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
