פסיקה עדכנית: הורחבה סמכות בתי הדין לעבודה על כל תביעה כנגד קופות גמל, בלא תלות באופי המחלוקת ובאופי קופות הגמל
רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית
ניתן ביום: 21.3.2016
ערכאה: בית המשפט העליון
תקציר מאת עו"ד אפרת מרקוס, מנהלת המחלקה המקצועית בחשב:
השאלה בה עוסק פסק הדין היא שאלת סמכות עניינית- אימתי מוסמך בית הדין לעבודה לדון בתביעות גמל כנגד קרנות פנסיה וגמל, ואימתי (אם בכלל), מוסמך בית המשפט האזרחי.
הכרעת בית המשפט העליון:
סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה מוגדרת בסעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה. עיון בסעיף 24(א) כפשוטו מלמד, כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה משתרעת לא רק על סכסוכים שבין עובד למעסיק, אלא גם על סכסוכים בין עובדים ומעסיקים לקופות גמל; על סכסוכים בין עובד לארגון העובדים; על עניינים הנוגעים לחוק הביטוח הלאומי ועוד. סעיפי החוק השונים מתייחסים הן לזהות הצדדים לסכסוך והן לעילות התביעה.
לאורך השנים שימש סעיף 24(א) כר פורה למחלוקות בדבר חלוקת הסמכויות בין בתי הדין לעבודה לבין בתי המשפט האזרחיים הכלליים.
ביום 17.9.09 ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק הדין בעניין אשבל. באותו מקרה טענו התובעות להפליה בין גברים לנשים בפוליסות ביטוח המנהלים אותן הציעו קופות הגמל הראל, מגדל, כלל ומנורה. סוגית הסמכות העניינית עמדה בלב ההליך. בית הדין הארצי קבע כי מרכז הכובד לבחינת הסמכות העניינית בתביעות נגד קופות גמל, הוא מבחן "מהות העילה", קרי, על בית הדין לבדוק מהו המרכיב הדומיננטי המאפיין את המחלוקת בין הצדדים, והאם מדובר בסכסוך סביב עילה ביטוחית-מסחרית, או שמא בסכסוך הנוגע ב"טבורם של יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי". רק במקרה האחרון, כך נקבע, תהא מסורה הסמכות העניינית לבית הדין לעבודה. ואולם, תובענות בהן המחלוקת גופה נובעת באופן ישיר מנושא ביטוחי מובהק, שאין לו קשר ליחסי העבודה, למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, לא יבואו בגדרי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. הלכת אשבל, כפי שהתקבלה בבית הדין הארצי, ביססה את המצב החוקי בעת הגשת התביעה בענייננו.
ואולם, בית המשפט העליון הופך את הלכת אשבל, ומשנה את ההלכה המשפטית הקיימת. העליון מציין כי הלכת אשבל ביקשה לקבוע מבחנים בדבר חלוקת הסמכויות בין בית הדין לעבודה לבתי המשפט הכלליים, אך למרות זאת, שאלת הסמכות נותרה נתונה במידה לא מעטה לפרשנות ולהתדיינות בכל מקרה. כלומר, למעשה נוצר שלב מקדמי בהליך, העלול להוביל להרחבת ההתדיינות בין הצדדים במקום לצמצמה, על ידי התכתשות בדבר הסיווג הראוי. העליון מציין כי מן האינטרס הציבורי בייעול ההליכים מתחייבת קביעתו של כלל פשוט ונהיר, המצמצם את מרחב שיקול הדעת הנדרש בעת ההחלטה באיזו ערכאה יידון הסכסוך. באמצעות החלתו של כלל מעין זה, יצומצם שלב מקדמי בניהול התביעה, וכך יתפנו בעלי הדין, כמו גם המערכת השיפוטית, לדון בתביעות לגופן. הפתרון לכך, וההלכה החדשה שקובע בית המשפט העליון, היא העברת הסמכויות לדיון בתביעות הנוגעות לכלל מוצרי החיסכון הפנסיוני הקיימים בישראל לבתי הדין לעבודה. הלכה זו מושתת על תכליתם של בתי הדין, ועל הרציונל לפועלם כאמונים על תחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ולא רק על הסוגיות הנוגעות ליחסי עבודה.
העליון מציין כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה. הלוא הם העוסקים בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין. פרשנות זו מעצבת כלל אחיד וברור, אשר יוביל – כנראה – לחיסכון בהתדיינויות ובזמן שיפוטי וימנע כל מה שמערכת שיפוטית הוגנת ותכליתית תצפה להימנע הימנו. בסיכומו של יום, מערך קופות הגמל, על כלל היבטיו ואפשרויותיו הביטוחיות, וחיוניותו העצומה לרווחת האדם העובד, נועד בראש וראשונה לשמר את בטחונו הסוציאלי של המבוטח ולהבטיח את רמת חייו ברגעי משבר ולעת פרישה. אין ערוך לחשיבות הדבר. אף כאשר המחלוקת בין הצדדים נושאת באופן משפטי-טכני אופי חוזי או מסחרי, שלצורך בחינתו לכאורה אין נדרשת מומחיותו של בית הדין לעבודה, הנה בבחינת המכלול, מדובר בתביעה הנוגעת במובהק בבטחונו הסוציאלי של אדם, בעתידו וברווחתו, וביכולתו לקיים את עצמו בכבוד. אשר על כן, נראה כי הערכאה המתאימה לדון בנושא, היא בית הדין לעבודה, שהתכליות הרחבות של שמירת בטחונו של האדם, כמובן על פי זכויות שצבר ומתוך הוגנות גם כלפי הגוף המבטח, עומדות לנגד עיניו. לכן, כדי שתביעה של עובד או מעסיק וחליפיהם תבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(3) לחוק, אין להידרש לאופיה של המחלוקת (בין אם ביטוחית-מסחרית היא או בעלת אופי סוציאלי במישרין) או להבחנה בין הסוגים השונים של קופות הגמל (ככל שהן נכנסות להגדרות המצויות בחוק הגנת השכר לעניין קופת גמל). די בכך שהתביעות הללו נובעות, במבט רחב, "מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות", כלשון הסעיף.
לגבי המקרה הספציפי שנדון בתביעה, כבר קויים בו קדם משפט, ובית המשפט העליון קובע כי בשל נסיבותיו הוא לא יועבר לבתי הדין לעבודה, והמשיבה שהיא אשה חולת סרטן המבקשת כי תביעתה לקצבת נכות תתברר לגופה, אינה צריכה לשאת את נטל שינוי ההלכה על כתפיה. על התביעה דנא להמשיך ולהתברר כסדרה, בפני בית משפט השלום.
כהוראת מעבר בין הלכת אשבל הישנה ובין ההלכה החדשה שנקבעה בפסיקה זו, קובע בית המשפט העליון כי הלכה חדשה זו תחול רק על תביעות המוגשות מעתה ואילך וכן תביעות שהוגשו אך טרם ננקט בהן קדם משפט, ולא על תביעות המצויות בעיצומם של ההליכים המשפטיים, במובן זה שקוים לגביהן למצער קדם משפט. זאת, כדי למנוע ריבוי הליכים והתדיינויות שלא לצורך.
לסיכום הלכה זו, העליון מציין כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 24(א)(3) תחול מכאן ואילך, ובנתון להוראת המעבר, על כלל התביעות של עובדים או מעסיקים וחליפיהם כנגד קופות גמל בלא תלות באופיה של המחלוקת ובאופי קופת הגמל, בכפוף להגדרתה שבחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958.
המידע האמור אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי מצדה של חברת חשב מערכות מידע (2012) בע"מ
מסמכים מקושרים
